יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

רהיט עירוני

ירד או לא ירד? יהיה או לא יהיה? אלא השאלות שמעסיקות רוב הזמן את האנשים שמסביב. השבוע, בעקבות הטבח בבית הספר בקונטיקט, התחלפו השאלות הרגילות בשאלה "למה זה קורה לנו?" אירועים כאלה מציתים מיד את הויכוח אודות הזמינות הבלתי נסבלת של כלי נשק בארה"ב. אני לא מתיימר להיות פסיכולוג או סוציולוג (אני בכלל בלשן - זה מהמילים לא מהמשטרה) אבל אני חושב שחברה שמצמיחה מדי כמה חודשים מישהו שנוטל נשק ויוצא למסע רצח, חייבת להבין שמדובר בתופעה תרבותית עמוקה שדורשת טיפול - זמינות הנשק אמנם מסייעת, אבל היא אינה חזות הכל.

ובחזרה לשאלות השגרתיות - ירד שלג או לא ירד שלג? יהיה ערב Christmas לבן או לא? לכל אחד דיעה (לפחות אחת) שנסמכת על תחזית מטאורולוגית המבוססת על מעוף הציפורים ושירת הצרצרים. אנחנו מצפים לשלג השבוע, אבל לא בטוח שהוא ייערם. גם אם הוא ייערם - לא ברור מה עומד לקרות בשבוע הבא. בקיצור - קשה להתנבא, בעיקר לגבי העתיד. ההתנבאות לגבי העבר קלה קצת יותר. בחמישה בפברואר שנת 1950 ירד בתל אביב שלג. בשעות הערב החל לרדת שלג שכיסה את העיר, צבע אותה לבן, ומספק עד היום נושא לשיחה עבור זקני תל אביב.

הפעם הקודמת בה תל אביב הייתה "עיר לבנה" החלה בשנות השלושים של המאה העשרים ונמשכה עד לקום המדינה. מדובר במצבור של אלפי בתים שנבנו בסגון הבינלאומי באזור שמכונה היום "הצפון הישן". שני גורמים אחראים לכינונה של העיר הלבנה:
  • תוכנית מתאר לעיר גנים שהוכנה על ידי האדריכל הבריטי פטריק גדס, ואושרה על ידי מועצת העיר בשנת 1927.
  • עלייתם לארץ, בשנות השלושים, של אדריכלים יהודים ממוצא גרמני. אדריכלים אלה הביאו איתם את סגנון האדריכלות הבינלאומי, שהתפתח באירופה בתקופה שבין מלחמות העולם. רובם למדו בבית הספר "באוהאוס", שהיה מוביל הסגנון הבינלאומי - סגנון של בנייה פשוטה ופונקציונלית.
כבר שנים אני משתעשע ברעיון של בניית רהיט בהשראת העיר הלבנה. כשהגעתי לכאן, החלטתי שזה יהיה הפרויקט הראשון שלי. עיינתי - חזור ועיין - בספרה (המצוין) של ניצה מצגר-סמוק "בתים מן החול" ולבסוף נפל הפור על רחוב פינסקר 23 - בית מינץ ואלנברג (בית העוגן) פרי תכנונו של האדריכל פנחס היט.


View Larger Map

בשלב מוקדם החלטתי שלא לבצע העתקה מדויקת של הבית, אלא להתמקד בשני מאפיינים. הראשון - הניגוד בין האופקי (המרפסות) והאנכי (חדר המדרגות). השני - חדר המדרגות כיחידה עצמאית הבולטת קדימה ולמעלה. החלטתי גם לבנות את הארון על רגליים - בתחושות שלי ארון בלי רגליים הוא ארון מטבח (או ארון אמבטיה), וזה ממש לא היה הכיוון שרציתי ללכת אליו. החלטתי גם לוותר על החלונות בחדר המדרגות - מה שנראה יפה מאוד בבניין נראה מצועצע ומקושקש בקנה מידה של ארון.



בתחילה נבנה הארון עם שמונה רגליים, ובעקבות המלצה (משובחת) שקיבלתי, החלטתי להוריד את שתי הרגליים הקדמיות המרכזיות. חיתוך הרגליים התבצע בשלב מאוחר של הבנייה, והיה מלווה בדפיקות לב חזקות.

בחירת הידיות הייתה מסע יסורים ארוך. בשלב כלשהו הציעה הרופאה ללכת על משהו שקוף, ומשם הדרך לזכוכית הייתה קצרה. היישום היה מסובך קצת יותר (מציאת זגג טוב באיזור התבררה כמשימה בלתי אפשרית, וכך מצאתי עצמי משייף את ידיות הזכוכית על אבן יהלום על מנת ליישר אותן), אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה.

ולנו לא נותר אלא להמתין עוד שבועיים ימים כדי להשיב על השאלה - יהיה Christmas לבן או לא יהיה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה