‏הצגת רשומות עם תוויות Shakers. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Shakers. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 11 במאי 2014

חדשנות ?!

אני יושב בשדה התעופה לוגאן שבבוסטון, ממתין לטיסה שתוביל אותי (דרך רומא) לביקור בזק בארץ הקודש. אנחנו חוזרים לארץ בקיץ, ועבדכם הנאמן מגיע כדי למשש את הסחורה - מקום לגור, מקום ללמוד, מקום ללמד. אנחנו בשלב בו מנסים למצוא את הפשרה הטובה ביותר בין החלום לבין המציאות.

אל השדה הגעתי במכונית שהרופאה שכרה אמש כאן בשדה, והגיעה איתה הביתה אתמול אחר הצהריים. קצת פחות מעשרים וארבע שעות אחר כך אני נהגתי במכונית בחזרה אל שדה התעופה. המכונית המדוברת היא Ford Edge, שמוגדרת "SUV בעל שתי שורות מושבים במחיר ניתן להשגה". אין לי מושג לגבי המחיר, אבל המכונית - איך לומר בעדינות - לא משהו.

מי שתיכנן את המכונית הפגין חדשנות ראויה לציון - לא בכל יום רואים מכונית גדולה כל כך שמצליחה גם להיות צפופה כל כך. בין המושבים הקדמיים מפריד מבנה פלסטי אדיר מימדים בעל ייעוד בלתי ברור. תא המטען העצום דוחף את שורת המושבים האחורית קדימה, כך שלא נשאר שם מקום לרגליים של ילד צנום. להשלמת התמונה השימשה האחורית צומצמה למימדים של עינית לדלת, כך שהמראה האחורית רחבת המימדים (איך לא) משמשת כהצהרה עיצובית ותו לא.

ספר שקראתי לאחרונה דן בחדשנות אחרת - חדשנות אצל כת השייקרס (Shakers). הספר  Inspired Innovations: A Celebration of Shaker Ingenuity בעריכתו של M. Stephen Miller סוקר תחומים שונים של חדשנות אצל כת השייקרס - גינון, טקסטיל, בריאות, מוסיקה, וכמובן - נגרות. מתוך שלושה עשר פרקים, חמישה פרקים עוסקים בנגרות - קופסאות עגולות, סלים, חביות, כיסאות, והמסור העגול.

כ-ו-ל-ם יודעים כי האחות טבית'ה באביט (Tabitha Babbitt) המציאה את המסור העגול. יש בעייה קטנה אחת עם הידיעה הזאת – היא איננה מתיישבת עם העובדות ההיסטוריות. היכונו לקרב על הנראטיב.

כבר בימי הביניים אנו מוצאים במנסרות שימוש במסורים ממוכנים. המסורים היו בנויים מלהב (או להבים) שנעו מטה ומעלה (בדומה למסור נימה של ימינו), והם הונעו באמצעות מים. המסורים הללו היו לא יעילים (הלהב איננו מנסר בדרכו מעלה), איטיים ובלתי מדויקים.

קיימות עדויות לא מעטות לשימוש במסורים עגולים לקראת סוף המאה השמונה עשרה. המסורים היו בעלי להב בקוטר קטן, והם שימשו לחיתוך "small stuff”. המסורים כונו buzz או buzz saw על שום הרעש שהקימו בעת פעולתם. בשנת 1777 הוענק באנגליה פטנט עבור "מסור, שהוא עגול בצורתו" לאדם בשם סמואל מילר. לא ברור על מה בדיוק ניתן הפטנט, ובאיזה קוטר להב מדובר. בעדות כתובה מארה"ב משנת 1800 מספר אדם כלשהו כי "ההולנדים הציגו בפנינו את המסור העגול, ואנו מקווים כי הרוסים יציגו בפנינו את השיפורים שהם ערכו בו”.

בשנת 1804 הוענק באנגליה פטנט נוסף עבור "מסור עגול" לאדם בשם טרוטר. קיימות עדויות כי הצי הבריטי השתמש במסור עגול עוד לפני שנת 1800 כחלק מתהליך ייצור האוניות. בשנת 1805 הוענק באנגליה פטנט עבור "מסור עגול לחיתוך פורניר" לאדם בשם ברונל.

השייקרס נכנסים לתמונה בשנת 1813. הם מפרסמים מודעה בעיתון "מאחר שאיימו עלינו בתביעות בעקבות הפרות פטנט בייצור מכונות שונות, למרות שהן פרי המצאתנו והיו בשימושנו במשך שנים רבות … אנו מבקשים להביא לידיעת הציבור כי אנו משתמשים במסורים עגולים בקטרים שונים שבין 19 אינץ' לבין 21.5 אינץ' … מונעים באמצעות מים או רגל … ואנו משתמשים בהם למעלה מעשרים שנה …". עם כל הכבוד לשייקרס (ויש הרבה כבוד) הטענות שהם מעלים מפוקפקות משהו. קשה מאוד להאמין שכבר בשנת 1793 הם הצליחו לייצר להבים בקוטר 21.5 אינץ', ועוד יותר קשה להאמין שהם הצליחו לסובב אותם באמצעות זרם מים (או כוח הרגל) במהירות ובעוצמה הנדרשות.

בכתבים אחרים של השייקרס (שהיו, אגב, מתעדים כפייתיים) נשמעות טענות נוספות וסותרות על כך שהם המציאו את המסור העגול – ההמצאה מיוחסת לאנשים שונים מקהילות שונות ובשנים שונות. בשורה התחתונה - נראה כי בתחילת המאה התשעה עשרה השייקרס עשו שימוש במסורים עגולים בעלי קוטר קטן, והם השתמשו בהם בעיקר לחיתוך המתכת של להבי המסורים הישנים, שנעו מעלה ומטה. ככל הנראה, השייקרס השתמשו במסורים עגולים בעלי קוטר גדול לחיתוך עץ החל משנת 1920.

רגע, מה עם האחות טבית'ה באביט? הטענות הראשונות על כך שהיא המציאה את המסור העגול מופיעות בפרסום משנת 1898. שם מסופר כי בעודה צופה באנשים שהשתמשו במסורים הישנים (שנעו מטה ומעלה), היא העירה בדבר חוסר היעילות של המסור, ומיד באה לה הארה בדמות המסור העגול. השנה המדויקת איננה מצוינת, אך ככל הנראה מדובר בסביבות שנת 1779. הסיפור אודות האחות טבית'ה אומץ בחום ע"י השייקרס וע"י הציבור הרחב, ולאחר ששבו וחזרו עליו פעמים רבות הוא הפך לאמת היסטורית. המהדרין חותמים את הסיפור באמירה "בשל אמונתה הדתית, האחות טבית'ה לא הוציאה פטנט על המצאתה".

די ברור שהשייקרס לא המציאו את המסור העגול. המסור העגול הומצא באירופה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה, והוא זוכה לבעלות משותפת של האנגלים, ההולנדים והרוסים. לקראת סוף המאה השמונה עשרה או תחילת המאה התשעה עשרה הגיע המסור העגול לארצות הברית, שם הוא אומץ בהתלהבות רבה. השייקרס הגדילו לעשות – לא רק שהם אימצו את המסור העגול, הם אימצו גם את זכויות היוצרים על המצאתו.

ממש לא צריך סיכסוך ישראלי – ערבי כדי לנהל קרב חפירות על הנראטיב.

יום ראשון, 7 באפריל 2013

איזה שעון בן חיל

השמועות אודות מותו של החורף היו מוגזמות. כמו שני מנהלים שעורכים ביניהם חפיפה ומותירים את הארגון כולו בתהייה מי בעצם מנהל את ההצגה, כך גם החורף והאביב. כולם יודעים שהאביב הוא הבוס החדש - כולם חוץ מהחורף שמסרב לצאת לגמלאות. אמש קפצנו למכירת קדם עונה של קיאקים וקנואים. המכירה נערכה בטמפרטורות שנשקו לאפס, ברוח מקפיאה שאיימה להעיף את המוכרים, הקונים והסירות גם יחד. בקיצור - אירוע מיינרי סוריאליסטי טיפוסי.

בנייתו של ארון המשקאות הסתיימה לה. כזכור לקוראים הנאמנים התלבטתי קשות לגבי הרגליים. לבסוף קיבלתי את ההחלטה המתבקשת - לתלות את הארון על הקיר. מרגע שקיבלתי את ההחלטה העניינים התקדמו במהירות. הכנסתי את דלתות הטמבור למקומן (הדלתות נכנסות דרך הסתעפות אחורית במסילה), וחיברתי את הידיות (שמחוברות לטמבור לאחר שהוא נמצא כבר במקומו). התקנתי את חוסמי ההסתעפות על מנת שהטמבור ייסע במסילה ולא ייצא החוצה. התקנתי את הגב ואת התחתית של הארון, ולסיום התקנתי את המתלים הנסתרים (שנמצאו בחנות השלישית בה ביקרתי, וגם שם טענו בתוקף שמה שאני מחפש "לא קיים", אבל אני מוזמן להסתכל במדפים האחוריים). כעת נותר להמתין לצלם, שיבוא וייעשה את מלאכתו.

הפרויקט הבא (שגם הוא מצטייר כרב אתגרים) הוא בניית שעון גבוה (Tall Clock, Grandfather Clock). הרעיון הוא לעשות פרפרזה על השעון הקלאסי הפשוט מבית המדרש של ה - Shakers. לקחתי את העיצוב מרובה הואריאציות של Alan Peters, שבו השתמש לבניית ספסל, שולחן קפה, שולחן כתיבה, ועוד. העיצוב הפשוט והנקי מבוסס על קווים יפניים (וקוריאניים) אותם הפנים Peters במהלך שהותו במזרח הרחוק.


הורדתי את הרגליים, וסובבתי את המשטח בתשעים מעלות - ממצב אופקי למצב אנכי. את המשטחים העבים יותר (שעכשיו נמצאים למעלה ולמטה) עיגלתי קלות, הוספתי דלת במשטח הדק (האמצעי), שעון במשטח העליון, ואת כל העסק היטתי קלות קדימה. כאן למטה דגם (בגודל מלא) שבניתי מעץ זול (צפצפה), קרטון ונייר דבק אדום. גובהו של השעון 190 ס"מ, רוחבו 36 ס"מ, ועומקו משתנה מ - 12 ס"מ למטה ועד ל - 15 ס"מ למעלה.


כל שנותר כעת הוא לבנות את השעון, וכאן מתחילות הצרות. ישנן ארבע דרכי בנייה אפשריות:

(1) MDF מצפוה פורניר
היתרון: ניתן לעצב את ה - MDF לצורה הרצויה בקלות יחסית ותוך סיכון נמוך (מקסימום - מוסיפים פילר). הדבקת הפורניר על הבסיס פשוטה למדי.
החסרון: בסוף זה נראה ומרגיש כמו MDF מצופה בפורניר.
השורה התחתונה: "אנחנו" לא עושים דברים כאלה.

 (2) לוח אחד של עץ
היתרון: תהליך הבנייה מייגע אבל פשוט למדי ונטול סיכונים (הראוטר עובד שעות נוספות תוך כדי רכיבה על "מזחלות" כאלה ואחרות). נראה ומרגיש כמו עץ מלא.
החסרון: קשה מאוד להשיג לוח עץ במימדים כאלה (במיוחד עץ אלון quarter sawn, שזה מה שאני רוצה), וגם אם מוכנים להתפשר (עץ, גודל) צריך לקחת משכנתא על מנת לקנות את הלוח.
השורה התחתונה: לפני מאתיים שנה (עם מלאי עצים "בלתי מוגבל") זה היה פתרון הגיוני, אבל לא בימינו אלה.

(3) לוחות עצים מודבקים זה לזה (באותה דרך שבה משתמש Alan Peters)
היתרון: תהליך הבנייה מייגע מאוד אבל פשוט למדי ונטול סיכונים (הראוטר עובד שעות נוספות תוך כדי רכיבה על "מזחלות" כאלה ואחרות). נראה ומרגיש כמו עץ מלא.
החסרון: הקווים האנכיים שבין העצים המודבקים (שבמקרה של ספסל הם אופקיים ומסתכלים עליהם מלמעלה) מאוד בולטים לעין, ומאפילים על העיצוב. קניית עץ בכמות כזאת אולי לא מחייבת לקחת משכנתא, אבל בהחלט לא מדובר במשהו זול (בסביבות 600 דולר, בהערכה זהירה).
השורה התחתונה: פתרון טוב ויקר שפוגם במידה מסוימת בעיצוב הנקי והמעוגל.

(4) לוחות עצים רחבים ודקים שיכופפו ויחוברו זה לזה בחיבור אלכסוני (mitre). לוקחים לוח עץ בשם AB, ומפצלים אותו באמצע לאורכו (מסור סרט טוב, להב חדש וחד, ניסיון, סבלנות ועצבי ברזל). כך מקבלים שני לוחות שהם book matched, אותם נכנה AB ו - BA. כל אחד מן הלוחות נחתך לשלושה חלקים. מחברים את AB1 ל - BA1, את AB2 ל - BA2, ואת AB3 ל - BA3. עכשיו אנחנו מוכנים לעבודה האמיתית - כמה כיפופים, כמה חיתוכים, כמה ליכסונים והשעון מוכן (אשרי המאמין:-).
היתרון: מראה מרשים מאוד, נקי וסימטרי. עלות נמוכה של העץ, שכן משתמשים בכמות קטנה של לוחות די סטנדרטיים.
החסרון:מדובר בפרויקט מורכב מאוד, שלא לגמרי ברור איך מבצעים אותו. אחרי שמכופפים את החלק האמצעי (2) צריך לחתוך אותו לפי העקומה של החלקים העליון (1) והתחתון (3), את החלקים העליון והתחתון צריך לחתוך לפי העקומה של החלק האמצעי. אם זה לא מספיק - הכל צריך להיות מלוכסן, כדי שלא ייראו את החיבור. ובל נשכח, כמובן, את החיבור של החזית לצדדים (הצהובים) שגם אותו צריך לחתוך לפי העקומה וללכסן.
השורה התחתונה: אם יש אפשרות קשה - למה לא לבחור בה ?

אלד, המורה של התשעה חודשים (בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על הכתבה שהוקדשה לו ב - Fine Woodworking) שיכנע אותי לבחור בחלופה האחרונה. כשהוא שמע שהחלטתי לשמוע בעצתו אמר לי: "אתה משוגע. התכוונתי לשכנע אותך, לא התכוונתי שתשתכנע".

יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

שייק רהיטים

בשבוע שעבר חגגנו את ״יום העבודה״  - חג אמריקאי שבא לציין את תרומתם הכלכלית והחברתית של הפועלים. סוף השבוע הארוך זימן לנו את האורחים הראשונים שלנו (קרובי משפחה של העזר) שבאו לחגוג איתנו את Camden Windjammer Festival. הפסטיבל נחוג בקמדן, מזה כעשרים שנה, והוא בא לציין את המורשת הימית העשירה של קמדן.

בהערת אגב היסטורית - בלשנית נספר כי windjammer הוא סוג של ספינות שהחלו להיבנות בסוף המאה התשע עשרה. בתקופה הזאת החלו לבנות ספינות ממתכת (כתחליף לעץ, שהיה בשימוש עד אז) - כך התאפשר לבנות ספינות גדולות יותר ומהירות יותר. מקור השם הוא במילה ההולנדית jammeren שמשמעותה יללה. הכבלים והשרשראות של ספינות המתכת הגדולות והמהירות היו מייללים בעת השיט - יללות שהעניקו לספינות את שמן.

לאמריקאים יכולת מרשימה לשמר ולהלל את עברם. הציניקנים יאמרו כי בשל העבר הקצר (יחסית) מלאכת השימור לא כל כך קשה והצורך בדברי הלל רב עד מאוד. אנחנו, הישראלים, מצטיינים בכל הקשור לשימור ההיסטוריה הרחוקה (מאוד), אבל מתקשים משהו בתחום ההיסטוריה הקרובה. אולי בתמורה לכך שאנו נלמד אותם את ההבדל בין ישן לבין עתיק, הם ילמדו אותנו איך לקחת משהו ישן ולהפוך אותו לפסטיבל קהילתי שוקק חיים.

בכל הנוגע לכת השייקרס (Shakers) האמריקאים בהחלט מתעלים על עצמם בשימור (ולעיתים בשכתוב) ההיסטוריה. בהתחשב בכך שבתקופת הזוהר של הכת היא מנתה לא יותר מ - 4,000 חברים, קשה שלא להתרשם מהחלק המוקדש לה (במישרין ובעקיפין) במורשת האמריקאית - במיוחד בזו של New England.

כת השייקרס, שהאמינה בהופעתו השנייה של ישו, נוסדה באנגליה במאה ה - 18. בשנת 1774 הם היגרו לארצות הברית, בעקבות מנהיגתם האמא אן לי. הם שאפו להקים כאן קהילות שידמו את החיים הטהורים של ישו - חיים שיתופיים, ללא תאוות בצע, ללא שחצנות, וללא תאווה. השייקרס ייסדו בארה"ב תשע עשרה קהילות, מהן נותרה כיום רק קהילה פעילה אחת - Sabbathday Lake.

השייקרס ייצרו רהיטים (וחפצים) רבים. כאז כן עתה, הפופולריות של רהיטי השייקר גבוהה מאוד - רהיטים מקוריים נמכרים במחירים גבוהים מאוד, ורהיטים עכשווים "בסגנון השייקר" מיוצרים הן באופן מסחרי והן ע"י נגרים אומנים.

השייקרס העמידו את השימושיות לפני הכל - "כל דבר יכול להחשב מושלם, אם הוא עונה על הצורך שלשמו הוא תוכנן". הרהיטים שהם בנו מאופיינים בקווים פשוטים וסימטריים, והם נעדרים קישוטים שאינם תורמים לשימושיותו של הרהיט. רעיונות דומים ניתן למצוא - מאוחר הרבה יותר - אצל הארכיטקט לואיס סאליוון ("form follows function"), אצל פרנק לויד רייט, אצל אנשי הבאוהאוס, אצל המעצבים סקנדינבים המודרנים, ואצל עוד רבים וטובים.

 את העיצובים הפשוטים השלימה רמה גבוהה מאוד של אומנות (craftsmanship). השייקרים ראו בעבודה דרך נוספת לעבוד את האל - "בצע את עבודתך כאילו יש לך עוד אלף שנים לחיות וכאילו אתה עומד למות מחר" - ולפיכך שאפו לבצע כל מלאכה בצורה הטובה ביותר. השאיפה התבטאה גם בשיפור מתמיד של כלי ושיטות העבודה - השייקרים המציאו את המסור החשמלי, את הצפורן (חוד) המתכתית לעט, את המטאטא השטוח (כפי שאנו מכירים כיום), את מכונת הכביסה, ועוד המצאות כאלה ואחרות.

נסיים בשיר שייקרי "מתנות פשוטות" שנכתב והולחן בשנת 1848 ע"י המכובד ג'וזף ברקט. השיר "התגלה" לעולם כאשר אהרון קופלנד שילב אותו ביצירתו "אביב באפלצ'ים" (ומשם "הושאל" למקומות נוספים). ראשית המילים, ולאחריהן המנגינה.

'Tis the gift to be simple, 'tis the gift to be free
'Tis the gift to come down where we ought to be,
And when we find ourselves in the place just right,
'Twill be in the valley of love and delight.
When true simplicity is gain'd,
To bow and to bend we shan't be asham'd,
To turn, turn will be our delight,
Till by turning, turning we come 'round right.