כלים מלוא העין

לפני מספר חודשים רכשתי כלי עבודה ידניים לשימוש התלמידים במדרשה לנגרות. הכלים נרכשו אצל מישאל לברון בחנות המקוונת Tool Eden. אני מביא כאן סקירה (התרגום הלא כל כך מוצלח למילה review) אודות המקצועות שקניתי. לפני שאתם קוראים את הסקירה הזאת, אני מציע לזכור כי (א) הסקירה הזאת - כמו כל סקירה - היא סובייקטיבית (ב) הסקירה הזאת - כמו רוב הסקירות - מתייחסת לנקודה ספציפית בזמן (ג) הסקירה הזאת - כמו רוב הסקירות - מתייחסת למדגם קטן למדי של כלים. אני מציע לקוראים לעיין גם בסקירה של שלמה ירט בפורום תפוז אודות המקצועות הללו.

גילוי נאות
ההכרות שלי עם מישאל היא על רקע מקצועי. שוחחנו מספר פעמים בטלפון, ואנחנו חברים בפייסבוק. ביצעתי רכישה גדולה למדי (במונחים ישראלים) של כלים, וקיבלתי הנחה "מקובלת" בהתאם לגודל הרכישה.

מה קניתי

• 2 * מקצועה בלוק (Block Plane), אחת מהן עם זווית נמוכה (low angle).
• 3 * מקצועה מספר 4.
• 3 * מקצועה מספר 5, אחת מהן עם זווית נמוכה.
• 2 * סט מפסלות.
• 2 * שרד עגול.
• 2 * סכין סימון.
• 3 * מסורים יפניים (בגדלים שונים).
• 2 * ספוקשייב.
• 3 * זוויתן.

רקע
המקצועות שנמצאים תמיד על שולחן העבודה שלי הם מקצועה מספר 1/2 5 (Jack Plane) של סטנלי עם להב של Lie Nielsen. מקצועה מספר 4 (Smoothing Plane) של סטנלי עם להב של Lie Nielsen. מקצועה בלוק זווית נמוכה (low angle Block Plane) של Lie Nielsen.

מנהלות
החנות המקוונת של Tool Eden נוחה לשימוש (אם כי גירסת המובייל סובלת מכמה בעיות). מאחר שהיה מדובר בהזמנה גדולה ולא כל כך סטנדרטית עבדתי בדוא"ל מול מישאל. האינטרקציה עם מישאל הייתה יעילה ונעימה. הוא לא ניסה "לדחוף" לי שום דבר, היה מאוד פתוח לגבי תאריכי אספקה של הכלים, והתמודד בהצלחה עם "תוספות של הרגע האחרון". לא כל הכלים נמצאים כל הזמן במלאי, כך שלעיתים זמן ההספקה ארוך. שילמתי בכרטיס אשראי בטלפון, והכלים הגיעו עם שליח מספר ימים לאחר מכן.

אריזה
הכלים הגיעו ארוזים היטב. המקצועות תוצרת לובאן (Luban) משומנות, סגורות בתוך שקיות פלסטיק, ומגיעות בתוך קופסת קרטון. השמן ירד די בקלות מכל המקצועות למעט ממקצועות הבלוק. השמן מסביב למקצועות הבלוק התקשה, והסרתו הפכה למשימה מעצבנת למדי. פה ושם ניכרו כתמי חלודה על המקצועות. גם שאר הכלים הגיעו ארוזים כהלכה.

מהות
המסקנות שלי זהות למסקנות של שלמה ירט - "מדובר במקצועות מקצעויות וטובות מאוד. אינני מכיר אף מקצועה אחרת שנמכרת בארץ בצורה סדירה שמתקרבת לרמה של מקצועות אלה. מדובר במסה של מתכת עשויה היטב, הגימור מעולה, ידיות מעץ יוקרתי וארגונומיה טובה. הלהבים עבים, מתחדדים היטב, ונשארים חדים לזמן סביר בהחלט".

לצד המחמאות, יש לציין כי המקצועות הללו אינן חפות מבעיות.

הסוליה איננה ישרה - לא לאורך הסוליה ולא לרוחב הסוליה. התופעה חזרה בכל המקצועות שקניתי. למרבה המזל, הסוליות קעורות, כך שניתן ליישרן בקלות יחסית. אז נכון שמדובר במקצועות שאינן מקצועות פרימיום, אבל הקעירות קצת גדולה מדי לטעמי.

בורג כיוון הגובה איננו נוח - הבורג ממוקם במקום שמגביל את הגישה אליו, ובנוסף הוא קטן מבורג הכיוון של מקצועות הסטנלי. נכון זה לא קריטי, ואני בטוח שאני כל כך רגיל למקום ולגודל של הבורג בסטנלי שכל דבר אחר לא נוח עבורי, אבל זה פשוט מעצבן. נראה מה תהייה תגובת התלמידים לאורך זמן. בתמונה הראשונה רואים את בורג הכיוון (בקוטר 32 מ"מ) במקצועה הישנה שלי. בתמונה השנייה רואים את בורג הכיוון (קוטר 28 מ"מ) במקצועה של לובאן.

בורג ההידוק במקצועות הבלוק איננו נוח לשימוש - תופעה דומה לחוסר הנוחות של השימוש בבורג כיוון הגובה. התמונות מדברות בעד עצמן - למטה ומשמאל מקצועה של Lie Nielsen, למעלה ומימין מקצועה של לובאן.

מידת ההידוק של "כובע המנוף" (Lever Cap) - תפקידו של המנוף הוא להצמיד את הלהב (ואת "כובע הלהב") אל הצפרדע תוך כדי מתן אפשרות לשנות את גובה הלהב. אם המנוף מהודק מדי אין אפשרות (=קשה מאוד) לשנות את הגובה, ואם המנוף חופשי מדי הלהב מתנהל לו בחופשיות בלתי רצויה. במקצועות "שלי" קל מאוד להגיע לאיזון בין שני הצרכים ע"י הידוק הבורג שלתוכו מחליק "כובע המנוף". במקצועות של לובאן ממש לא קל למצוא את נקודת ההידוק "הנכונה". ההרגשה שלי היא שהמנוף (הקפיץ) עצמו איננו חזק דיו, וכך נאלצים להדק את הבורג עד למצב בו הלהב מתהדק בלי יכולת לזוז (=לשנות את הגובה). יכול להיות שאני טועה, והכל יבוא על מקומו בשלום לאחר שימוש קצר. נקווה לטוב.

שורה תחתונה
המקצועות של לובאן הן מקצועות טובות, במחיר מציאה, ולא פחות חשוב - זמינות בקלות בארץ. לא מדובר במקצועות פרימיום, אבל המקצועות בהחלט ישביעו את רצונם של חובבים רציניים ושל נגרים קלים/בינוניים. מקצועה מספר 5 של לובאן נמצאת מבחינת המחיר (695 ש"ח) באמצע הדרך בין רקורד (374 ש"ח) לבין לי-נילסן (1,250 ש"ח בארה"ב), בעוד שמבחינת האיכות היא הרבה יותר קרובה למקצועות הפרימיום של לי-נילסן מאשר למקצועות ה*** של רקורד.

לפנק, לפנק, לפנק

לקראת השיבה, בסוף החודש, לארץ הקודש אני מבצע רכישות כאלה ואחרות. כל אותם דברים שאם אתה כאן (ארצות הברית) קל מאוד לקנות, אבל אם אתה שם (ישראל) - רכישתם הופכת למבצע מורכב ויקר. אחד היתרונות של מגורים בקמדן הוא הקירבה לוורן (Warren). מדובר בעיירה קטנה (כ - 4,700 תושבים) ולא מושכת במיוחד. העיירה חייבת את פירסומה בשנים האחרונות לשני מוסדות. הראשון - הכלא של מדינת מיין, שהועבר אליה בשנת 2002 מהעיירה הסמוכה תומסטון. השני - המפעל של חברת לי-נילסן (Lie-Nielsen Toolworks), שמייצרת מקצועות וכלי עבודה ידניים נוספים.

מה מסתתר בשקית?

"היעוד שלנו הוא לתכנן ולבנות כלי עבודה יפים, באיכות של זמנים עברו, שיהוו השראה לנגרים ולבעלי מלאכה אחרים". החברה נוסדה על ידי תומס לי-נילסן בשנת 1981. לי-נילסן (כולם קוראים לו תום) עבד בשנות השבעים עבור חברה של כלי עבודה בשם Garret Wade (החברה עדיין חיה, נושמת, ומוכרת). בשנת 1981 החליט מי שייצר עבורם את ההעתק למקצוע מספר 95 של סטנלי לפרוש. תום קנה ממנו את המכונות, התוכניות וחומרי הגלם. השאר - היסטוריה.

מה בקופסא?

לי-נילסן (שהשכלתו הפורמלית היא ספרות אנגלית) עבר למיין, והתחיל בייצור מתוך מחסן קטן בחצר. במהלך השנים הגדילה החברה את היצע המוצרים. באמצע שנות התשעים עברה החברה למשכנה הנוכחי - אוסף מבנים בשטח כולל של 1,200 מ"ר. כיום החברה מייצרת כמאה סוגים שונים של כלים, ומוכרת כעשרים אלף כלי עבודה בשנה. הכלים נבנים מברזל מרוקע (Ductile Iron) ומסגסוגת של ארד ומנגן (Manganese Bronze). הברזל המרוקע הוא חומר חזק ועמיד, איננו ניסדק והוא בעל יכולת ספיגת רעידות. סגסוגת הארד והמגנן, שמשמשת בעיקר במקצועות הקטנים ועבור רכיבים של המקצועות הגדולים, היא חומר כבד, חזק ועמיד, והיא איננה נסדקת ואיננה מחלידה. הלהבים העבים (מאוד) מיוצרים מפלדת A2, אך החברה מציעה גם להבים חליפיים מפלדת O1.

המקצוע במלוא הדרו

כל חומרי הגלם נקנים בניו-אינגלנד, וכל הייצור נעשה במפעל במיין. הייצור נעשה באמצעות מכונות CNC, מכונות כירסום והרבה עבודה ידנית. באחת השיחות שהיו לנו עם תום (הוא אורח קבוע בבית הספר, ושמח מאוד לקשקש עם האומנים האורחים על נגרות וכלים) הוא אמר לנו שהיה לו חלום לכתוב על הכלים Made in Maine, אבל בגלל שהוא מייצא חלק גדול מן הכלים הוא נאלץ להסתפק בכיתוב Made in USA.

אני נאלץ לאכזב את אלה שציפו להמלצה כזאת או אחרת. בכל זאת ... עולם המקצועות המסחריים נחלק לארבע רמות:

1. ייצור סדרות המוניות - איכות נמוכה - מחיר נמוך מאוד.
2. ייצור סדרות גדולות - איכות סבירה - מחיר בינוני-נמוך.
3. ייצור סדרות קטנות - איכות טובה - מחיר בינוני-גבוה.
4. ייצור סדרות זעירות - איכות טובה מאוד - מחיר גבוה מאוד.

לעניות דעתי, קנייה משתי הרמות הקיצוניות היא עיסקה גרועה. אין מה לקנות מקצוע במאה ש"ח או מקצוע בשלושת אלפים ש"ח - פשוט חבל על הכסף. ההתלבטות האמיתית היא בין הרמה השנייה והרמה השלישית, ובתוך הרמות הללו. עבור מקצוע מספר 5 - ברמה השנייה ניתן למצוא מקצועות בסביבות הארבעה מאות ש"ח (למשל של Anant בקצה הנמוך, Luban ו - Stanley בקצה הגבוה). ברמה השלישית ניתן למצוא מקצועות בסביבות התשע מאות ש"ח (למשל של Veritas או של Lie-Nielsen).

בשנים האחרונות הגבול בין שתי הרמות הללו מיטשטש - האיכות של הרמה השנייה עולה, והמחיר של הרמה השלישית יורד. עבור הרמות השנייה והשלישית, היחס של המחיר מול האיכות הוא די לינארי, כך שההחלטה מה לקנות מושפעת בעיקר מהסכום אותו רוצים ויכולים להשקיע. להבדיל - המעבר מהקבוצה הראשונה לשנייה כרוך בתוספת קטנה יחסית של כסף (300 ש"ח) ובשיפור דרמטי באיכות. המעבר מהקבוצה השלישית לרביעית כרוך בתוספת גדולה מאוד של כסף (2,000 ש"ח) ובשיפור קטן יחסית באיכות.

ואני? כפי שכבר הבנתם, פינקתי עצמי בגירסא של לי-נילסן למקצוע סטנלי מספר 60-1/2.

שיעור בגיאומטריה

הליקס (Helix) היא עקומה חלקה במרחב. החפצים בדיון מתמטי מעמיק מוזמנים למצוא את מבוקשם במקומות אחרים. אנחנו נפנה לכמה דוגמאות:

• קפיץ
• DNA
• מקצוע עובי (thicknesser באנגלית, planer באמריקאית)
• מנורה

כולנו יודעים כי קפיץ הוא הליקס - יש אפילו המתרגמים את המילה "הליקס" למילה "קפיץ". כולנו גם יודעים כי מבנה ה - DNA הוא הליקס כפול, אבל מה עושים כאן מקצוע העובי והמנורה?

בשבוע שעבר הגיע לבית הספר מקצוע עובי מכובד של חברת POWERMATIC.  המקצוע מצויד במספר רב של סכינים, שמסודרים במבנה של הליקס. רוב המקצועות החדשים והמקצועיים מצוידים בסכינים מסוג זה. יש הסכמה גורפת כי הגימור המתקבל תוך שימוש בסכינים כאלה (ובמיוחד כשמדובר בעצים מאתגרים) טוב בהרבה מזה המתקבל תוך שימוש בסכינים הקלאסיים. יש גם הסכמה כי מכונות המצוידות בסכינים אלה שקטות בהרבה מאלה המצוידות בסכינים הקלאסיים.

למרבה הצער, המכונות המצוידות בסכיני ההליקס יקרות בהרבה מאלה המצוידות בסכינים הקלאסיים. אבל, אם מחשבים את העלות הכוללת של השימוש במכונות החדשות לאורך זמן, כולל עלות החלפת הסכינים, נראה כי למעשה הן זולות יותר (החפצים בדיון מעמיק יותר מוזמנים לדלג למאמר הבא).

לפני די הרבה שנים בניתי מנורה בצורה של הליקס. אני מאוד אוהב את העיצוב של המנורה, ובמיוחד את טבעות הצל שהיא מטילה על הקירות. אהבתי מאוד גם את האתגר שבבניה - הדבקה של עשר רצועות ארוכות של פורניר מסביב לגליל לאורך "שביל" שמוגדר על ידי מוטות עם תבריג אליהם מחוברים clamping blocks.

חרף אהבתי למנורה אני חייב להודות בשתי בעיות. הראשונה - מקור האור נמוך מאוד. השנייה - ברבות השנים, ובהעדר תמיכה חיצונית, החל הקפיץ לנטות על צידו.החלטתי לבנות מנורה חדשה (למעשה אני מעוניין לבנות סדרה של מנורות) שתשמור על האופי של המנורה המקורית ותפתור את שתי הבעיות שהזכרתי.

התחלתי בשירבוטים במחברת, ומשם עברתי למודלים ממוחשבים ב - SketchUp. עוד כמה דיונים על המודלים הממוחשבים ועברתי לבנות מודל מוחשי בגודל מלא (1). הייתה הסכמה כי ההליקס צריך להכנס קצת פנימה וצריך פתרון לקצה העליון של הרגליים - כך נולד לו דגם מספר (2). כובע הטבחים נראה די טפשי, והרגליים היו צריכות עוד עידון - כך נולד לו דגם מספר (3) - הרגליים מתחדדות מלמטה למעלה, ההליקס (שלא כמו בדגם) יעשה ארבעה וחצי סיבובים עד למעלה, שם הוא יפגוש טבעת עבה (פי שלושה מאשר בדגם).

זהו זה - עכשיו נותר רק לבנות את המנורה. ביום שישי התחלתי להקציע את העץ עבור ההליקס (כהכנה לחיתוך של רצועות פורניר בעובי 1.5 מ"מ ובאורך 3.5 מטר) תוך שימוש במקצוע העובי החדש, זה שמצויד בסכינים המסודרים בצורת הליקס.

לאור האירועים אסיים באיחולי "שבוע טוב". לדרומיים, למרכזיים ולצפוניים (ממרחק של 8,600 ק"מ המרחק בין שדרות לתל אביב הוא בגדר טעות מדידה), לאלה שקיבלו צו 8 ולאלה שרכשו חלונות 8 (לא בטוח מה מסוכן יותר :-) - שיהיה לכולם שבוע טוב.

כריכים

האיש הראשון שמתועד אוכל כריך (סנדוויץ', בלעז) הוא ככל הנראה הלל הזקן, שחי במאה הראשונה לספירה. מסופר כי בתקופת בית המקדש, הלל הזקן "היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד, לקיים מה שנאמר: על מצות ומרורים יאכלהו." אנשי יחסי הציבור של הלל כנראה לא היו מוצלחים כל כך, וכך נפקד מקומו מספר ימי ההיסטוריה הקולינרית כממציאו של הכריך.

במאה השמונה עשרה הצליח ג'ון מונטגיו במקום בו נכשל הלל הזקן. ג'ון מונטגיו היה הרוזן הרביעי של סנדוויץ' - עיירת חוף מנומנמת במחוז קנט שבאנגליה. הרוזן נודע בחיבתו הרבה למשחקי קלפים. על מנת שלא יצטרך להפסיק את המשחקים, היה אוכל חתיכות בשר בין שתי פרוסות לחם. אנשים החלו לבקש את המאכל ש (הרוזן) סנדוויץ' אוכל, ומשם הדרך לשימוש במילה הגנרית "סנדוויץ'" לתיאור כריך הייתה קצרה.

מי שמצפה לבידים (וגם עצים מלאים) בפורניר יודע כי צריך לצפות את הלביד משני הצדדים, גם אם אחד הצדדים לא יהיה גלוי לעין. הסיבה לכך היא הצורך לשמור על איזון בין שני הצדדים של הלביד - אם האיזון מופר, הלחות הנספגת בכל אחד מן הצדדים תהייה שונה, ועד מהרה הלביד יתעוות. מאחר שההתעוותות מהירה מאוד (עניין של שעות ספורות), המהדרין מקפידים לצפות את הלביד בפורניר משני הצדדים בעת ובעונה אחת.

במקרים רבים חותכים בצורה מדויקת את החתיכה אותה רוצים לצפות בפורניר, מדביקים עליה פורניר שגדול במעט מהמידה (5 מ"מ לכל כיוון), ממתינים לייבוש הדבק ונפטרים משאריות הפורניר. הדרך המקובלת בימינו להיפטר מן העודפים היא באמצעות ראוטר עם כרסום ישר עם מיסב. המיסב רץ על דופן הלביד והכרסום מגלח את הפורניר המיותר. אם הדבקנו פורניר משני הצדדים בעת ובעונה אחת אנחנו בבעיה - המיסב (והבורג שמעליו) לא יצליחו להכנס בין שני דפי הפורניר (ואם מדובר במיסב תחתון, קרוב לראוטר, העסק פשוט לא יעבוד).

כמה אפשרויות לפנינו לפתרון הבעייה. אפשר לחזור לימי קדם ולגלח את הפורניר באמצעות מקצוע - תענוג מפוקפק למדי עם תוצאות בינוניות ומטה, במיוחד כשצריך לגלח את צד הפורניר שהוא הגדם (end grain). אפשר לרוץ לחנות ולקנות כרסום ישר עם מיסב שממוקם באמצע (בתמונה משמאל שלקוחה מהקטלוג של WPW) - פתרון יקר שעשוי להיות בעייתי אם הלביד דק או שהצטבר הרבה דבק על צד הלביד (תופעה שכיחה כאשר מדביקים את שני הצדדים בעת ובעונה אחת.

הפתרון השלישי הוא להשתמש בג'יג הכריך. הג'יג מפתיע בפשטותו וביעילותו. כורכים חתיכת פורמייקה ישרה בין שתי שכבות דקות של לביד (או כל חומר אחר). במרכז הכריך חותכים חור עגול. את הגי'ג מחברים לשולחן ראוטר, כאשר הכרסום עובר דרך החור והקצה שלו מיושר עם קצה הפורמייקה. כעת מעבירים את הלביד עם שתי שכבות הפורניר, כאשר דופן הלביד מוצמדת לפורמייקה, והכרסום מגלח לו את שתי שכבות הפורניר.

כמה הערות:

1. חשוב שהפורמייקה תהייה ישרה (מה שנקרא באנגלית dead straight).
2. הפורמייקה צריכה לבלוט (מחוץ לכריך) יותר מאשר הפורניר בולט (מעבר ללביד).
3. מומלץ להשתמש בכרסום בעל קוטר גדול ככל האפשר - כך זווית התקיפה קהה יותר והחיתוך טוב יותר.
4. מומלץ לבצע את הגילוח ב - climb cutting, במקרה של שולחן ראוטר מניעים את הלביד עם הפורניר מצד שמאל אל צד ימין (הפוך מכרגיל). כך מקטינים את הסיכון של שבירת הפורניר ומשפרים את איכות החיתוך.
5. הפורמייקה הדקה מתמודדת היטב עם שאריות הדבק על דופן הלביד - בוודאי טוב יותר מההתמודדות של מיסב.

בתאבון.

למשוך או לדחוף

אז מה היה לנו בשבועיים האחרונים? כל מי שאי פעם אכל סושי הפך למומחה ליפן. כל מי שאי פעם נסע בסוברו שודים ישנה הפך למומחה ליאקוזה. כל מי שאכל אי פעם גרעינים הפך למומחה לכורים גרעיניים. כל מי ששמר על המתקן הנמצא ליד העיר דימונה הפך למומחה לבטיחות של כורים גרעיניים. כל מי שסגר מרפסת ונאלץ לקבל אישור מהג"א (סליחה, פיקוד העורף) הפך למומחה לעמידות מבנים ברעידות אדמה. כל מי שעשה אי פעם קורס גלישה הפך למומחה לצונאמי. כל מי שהיה במרכז המבקרים במצפה רמון ורפרף על ההסברים לגבי הווצרות מכתש הפך לגיאולוג מומחה לרעידות אדמה.

וחוץ מזה, היו כמה עשרות אלפי הרוגים יפנים, כמה מאות אלפי יפנים שנשארו ללא קורת גג, ומדינה שלמה שעתידה הכלכלי, החברתי והפוליטי לוט בערפל.

מאחר שהנקודה הישראלית מוצתה (לא היו ישראלים בין הנפגעים, למעט ההסברה הישראלית), בחרתי להאיר את הנקודה הנגרית.

לדחוף או למשוך? כלי העבודה המערביים מבצעים את פעולתם כשהם נדחפים מן הגוף והחזרתם לקרבת הגוף היא פעולת סרק. כלי העבודה היפנים מבצעים את פעולתם כשהם נמשכים אל הגוף והרחקתם מן הגוף היא פעולת סרק. בתמונה שלמטה מוצג בצד ימין מסור מערבי קלאסי (במקרה זה מסור נהדר של חברת Thomas Flinn & Co משפילד, אנגליה). על מנת לנסר דוחפים (בעדינות, לא צריך יותר מזה) את המסור. מטרתה של משיכת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה לדחוף אותו שוב. בצד שמאל מוצג מסור יפני קלאסי. על מנת לנסר מושכים (בעדינות) את המסור. מטרתה של דחיפת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה למשוך אותו שוב.

מסובך או פשוט? הכלים המערביים מתאפיינים במורכבות רבה. הכלים היפניים מתאפיינים בפשטות רבה. חלק מכלי העבודה המערביים הם ממש חפיצים (gadgets). מקצוע מערבי הוא כלי מסובך למדי. חלק מהמקצועות מגיעים עם הוראות הפעלה שלא היו מביישות מיקרוגל מצוי (שהוא, אגב, אחד המכשירים הפחות סטנדרטיים והיותר מסובכים לתפעול). מקצוע יפני הוא בלוק עץ עם חור ללהב ואמצעי להחזיק את הלהב במקום. הכיוונון מתבצע באמצעות מכות פטיש קלות על הלהב ו/או אמצעי ההחזקה. אני משאיר לקורא הנבון את הניחוש איזה מקצוע שייך לאיזו קטגוריה.

מוכן מהקופסא או דורש עבודה? הכלים המערביים מגיעים מוכנים לשימוש, או שלפחות זה מה שהקונים מצפים. הכלים היפניים דורשים עבודה מצד הקונה לפני שניתן להשתמש בהם. כשקונים מפסלת מערבית "רגילה" הציפיה היא שהמפסלת תגיע עם ידית נוחה לאחיזה. כשהדברים אינם כך, אנו מאוכזבים ואולי אף מרגישים מרומים. כשקונים מפסלת יפנית נכונה לנו הפתעה. הידית איננה נוחה לאחיזה ואנו נדרשים לעבוד על הידית על מנת שניתן יהיה להשתמש במפסלת. זה לא שהיפנים חוסכים - יש כאן פילוסופיה עמוקה יותר על כך שעל מנת להשתמש בכלי אנחנו צריכים להשקיע בו.

יש, כמובן, עוד הבדלים בין נגרות יפנית לנגרות מערבית. לדעתי, הנקודה המעניינת היא הפער בין התפישה שלנו את החברה היפנית לבין הכלים ואופן השימוש בהם כפי שבאים לידי ביטוי בתחום הנגרות.

שמאל וימין (חלק ב')

כפי שהבטחתי ברשומה הקודמת, הפעם אנסה לבדוק את ההיבטים המעשיים של ימין ושמאל בנגרות. האם לנגרים שמאליים באמת קשה יותר לבנות רהיטים.

רוב הכלים הידניים הם סימטריים. המקצוע שבתמונה (Jack Plane, Record No. 5 1/2) הוא סימטרי לחלוטין. הימניים דוחפים את המקצוע (את הידית הגדולה מאחור) עם יד ימין ושמים את יד שמאל על הידית הקטנה שמלפנים. השמאליים יעבדו בדיוק להיפך, בלי שום בעייה.




גם מברגים הם סימטריים, אבל מעניין לשים לב כי כיוון ההברגה ביחס לגוף הוא שונה עבור ימניים ושמאליים. כאשר ימני סוגר בורג הוא מפעיל את שריריו באופן שונה מאדם שמאלי שיבצע את אותה משימה. סגירת בורג לצד ימין אמורה להיות נוחה יותר לאנשים ימניים, והרבה פחות לשמאליים. יש טענה כי החלטה שרירותית זו היא לא פחות מאשר קונספירציה של הימין.

סכיני סימון (Marking Knife) אינם מכשירים סימטריים. לסכין סימון צד אחד ישר אותו מצמידים לסרגל (או לדבר מה אחר הקובע היכן צריך לסמן) וצד אחד משופע (bevel) שיוצר את החדות של הסכין. הסכין העליון בתמונה מיועד לימניים (עם שיפוע בצד ימין), הסכין האמצעי מיועד לשמאליים (עם שיפוע בצד שמאל), והסכין התחתון פותר את הבעייה עבור ימניים ושמאליים כאחד. יש, אגב, סכיני סימון עם שיפוע בשני הצדדים - כך מבטיחים שגם ימניים וגם שמאליים יסמנו בצורה לא מדויקת. אחת הפעמים היחידות שבהן ראיתי את המורה שלי מתוסכל ממש הייתה לאחר שהעיר בפעם המי-יודע-כמה לאחד התלמידים לגבי כיוון השיפוע. בפעם המי-יודע-כמה ואחת הוא נשמע אומר: Bevel on the outside, am I the only man in the world who cares about it ?

לפעמים, בגלל אילוצים של הרהיט, יש צורך לעבוד גם בצד ימין וגם בצד שמאל. דוגמא לכך היא הצורך להרחיב חריץ (groove) ברהיט שכבר הורכב. לפעמים צריך להרחיב את צד ימין ולעיתים את צד שמאל של החריץ. אחת הדרכים לבצע את המשימה היא להשתמש במקצוע Record 2506 (ועדיף להשתמש בגרסא המתקדמת יותר 2506S). כאשר צריכים להרחיב את צד ימין של החריץ מחזיקים את המקצוע כפי שרואים בתמונה. כאשר צריכים להרחיב את צד שמאל של החריץ, מחזיקים את המקצוע הפוך ומשתמשים בסכין השני. כאן מתגלה גם הסימטריה בין הימניים לשמאליים - לא משנה מה נטייתך הידנית, אחד מכיווני ההחזקה יהיה לא נוח (הרחבת חריצים היא לא מלאכה נעימה במיוחד גם בכיוון הנוח). סימטריה נוספת בין הימניים לשמאליים היא שתמיד (אבל באמת תמיד) כשמשתמשים במקצוע הזה נחתכים מהסכין השני (זה שאינו מקציע באותו רגע).

ראינו ארבע דוגמאות:

• Jack Plane - מכשיר סימטרי עם פעולה סימטרית.
• מברג - מכשיר סימטרי עם פעולה לא סימטרית.
• סכין סימון - מכשיר לא סימטרי שמאפשר פעולה סימטרית.
• Record 2506S - מכשיר לא סימטרי שמאפשר פעולה לא סימטרית.

אסיים באמרה הבריטית - מבין כל עשרה נגרים, שמונה לא גומרים את החודש, לתשיעי יש אישה עשירה, והעשירי שקרן. אני חושש שזה נכון בין אם מדובר בנגרים ימניים או שמאליים.