התחדשות

גם המחנה הציוני וגם הליכוד השתמשו בדמותו במהלך הבחירות האחרונות. אני מדבר על מי שהיה (למרות שמדובר ברשימה חלקית, קחו נשימה ארוכה): מייסד מקורות, יוזם הקמת אחת עשרה הנקודות בנגב, מיוזמי המוביל הארצי, המנכ"ל הראשון של משרד הביטחון, ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, יו"ר עמידר, שר החקלאות, שר האוצר במשך אחת עשרה שנה (עם הפיחות הגדול של הלירה), וראש ממשלה במשך שש שנים (עם המיתון הגדול ומלחמת ששת הימים).

השימוש הסלקטיבי בדמותו של לוי אשכול התעלם - מסיבות די מובנות - מאמרות הכנף המפורסמות שלו, שלא היו עוברות היום אף יועץ תקשורת:

• הפנקס פתוח והיד רושמת.
• מתי כבר נגמור להקים את המדינה, ונחזור הביתה?
• אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה.
• לעניות דעתי הקובעת.
• מי שרוצה לעשות בישראל הון קטן, שיביא איתו הון גדול.
• בזמנים רעים, עד שהשמן ירזה, הרזה ימות מרעב.
• כשארצות הברית מתעטשת, ישראל חוטפת דלקת ריאות.
• הסבא שלי לא התעניין בכדורגל, האבא שלי לא התעניין בכדורגל, ובכל זאת היו השניים יהודים טובים.
• אינני יודע אם אהיה שר חקלאות טוב, אולם דבר אחד אני יכול להבטיח - אצלי הגשמים ירדו כסדרם.

מאחר שאני אינני פוליטיקאי, אני מרשה לעצמי להשתמש באמרת הכנף המפורסמת ביותר של אשכול - "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים". אז נכון שברשומה הקודמת הבטחתי שהיום אדון בעיצוב של רהיטים סיניים, אבל היום נעסוק בשני פרויקטים של התחדשות. הראשון - זה עתה מתחיל, והשני - זה עתה הסתיים.

צילום: Mcateer Photograph

לפני קצת פחות משנה כתבתי על השריפה שפרצה בבית הספר לאומנות של גלזגו. מדובר בפנינה ארכיטקטונית-עיצובית מבית היוצר של מקינטוש, שנבנתה בתחילת המאה העשרים. המבנה עלה באש בחודש מאי 2014. אמנם רוב המבנה והתכולה לא נפגעו, אבל הספריה (שהכילה רהיטים יחודיים בעיצובו של מקינטוש) נשרפה כליל. אני שמח לבשר לקוראים כי "וועדת השימור" של בית הספר בחרה במשרד הארכיטקטורה של Page/Park על מנת שיוביל את פרויקט השיקום. העבודה במבנה עצמו אמורה להתחיל בשנת 2016 ולהסתיים לקראת שנת הלימודים האקדמית 2017/18. עלות הפרויקט כ - 204 מיליון ש"ח. נקווה לטוב.

נשאר בתחומי הממלכה המאוחדת, ונדרים מעט מגלזגו אל שפילד, שם נמצא פרויקט התחדשות אחר - Park Hill Estate. לפני שנדבר על פרויקט ההתחדשות עצמו, הבה נקדיש כמה מילים למושא השיקום.

פארק היל הוקם כפרויקט דיור ציבורי שאפתני ברוח הברוטליזם. גם בסטנדרטים של הברוטליזם מדובר בפרויקט אדיר מימדים. הפרויקט שנבנה בשנים 1957 - 1961, כלל בתוכו 995 יחידות דיור בנוסף לשטחי מסחר ובית ספר יסודי. הפרויקט בנוי על חלקה משופעת - על מנת לשמור על קו רקיע אחיד, החלקים הגבוהים (צד ימין בתמונה) כוללים ארבע קומות בעוד שהחלקים הנמוכים (צד שמאל בתמונה) כוללים שלוש עשרה קומות.

הרעיון שהדריך את הפרויקט כונה "רחובות בשמיים" (Streets in the Sky). לאורך המבנה עברו רחובות (= מסדרונות) רחבים. כל רחוב שימש שלוש קומות - את הקומה בה עבר, ואת הקומות שמעליו ומתחתיו באמצעות גרמי מדרגות קצרים (שכונו "מספריים"). כל רחוב - למעט העליון ביותר - התחבר אל הקרקע בנקודה כלשהי בפרויקט. הרחובות היו רחבים דיים למעבר "מכונית החלב". כל רחוב ושלוש הקומות אותן הוא שירת נצבעו צבע אחר.

הפרויקט השאפתני החל להידרדר בשנות השמונים - בדירות נותרה אוכלוסיה חלשה, רמת הפשיעה עלתה, הונדליזם פשה, ומצבו הכללי של הבניין הלך מדחי אל דחי. בשנת 1998, בצעד שנוי במחלוקת, הוכרז המבנה "מבנה לשימור" (מה שנקרא בבריטית מדוברת Grade II listed). כך הוסר איום הריסת המבנה, והוכרז "המבנה לשימור" הגדול ביותר באירופה. בשנת 2004 חברה עיריית שפילד לחברה פרטית בשם Urban Splash, ולאחרונה הושלם תהליך ההתחדשות שארך עשר שנים ועלה כ - 845 מיליון ש"ח.

צילום: Urban Splash

במסגרת תהליך ההתחדשות צומצם מספר הדירות, והוא עומד כיום על 875 - חלקן נותרו בחזקת "דיור ציבורי" וחלקן הפכו "דירות פרטיות". השטחים שהתפנו הוקצו למשרדים ולשטחי מסחר. בצד הגבוה של המבנה נוצרה כניסה חדשה באמצעות הריסה חלקית של ארבע הקומות התחתונות, ויצירת "חלון" במבנה. צבעי המבנה חודשו, אך נשמר העיקרון של צבע לכל שלוש קומות.

את אחד הגשרים של המבנה עיטר במשך שנים הגרפיטי "Clare Middleton I love you will u marry me". תוכנית רדיו בריטית התחקתה אחר הסיפור שמאחורי הגרפיטי. בניגוד לאגדות אורבניות שצצו לאורך השנים, הסיפור האמיתי קצת פחות מסעיר. הכתובת נכתבה בשנת 2001 על ידי בחור בשם ג'ייסון ויועדה לחברתו קלייר מידלטון. היא לא ראתה את המחווה בעין יפה, והשניים נפרדו. הכתובת נשארה. קלייר נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2007. ג'ייסון עודנו בחיים. במסגרת פרויקט השיקום הוחלט לחדש את הגרפיטי המקורי - שמה של קלייר הוסר, ושאר הכתובת הפך לשלט מואר.

צילום: Urban Splash

צילום: Urban Splash

וגם לגבי פרויקט זה - נקווה לטוב.

משהו אש

ביום שני האחרון חגגנו את יום הזכרון (Memorial Day) האמריקאי. מאחר שהאמריקאים מברכים זה את זה בברכת "יום זיכרון שמח", אני מרשה לעצמי להשתמש בפועל "חגגנו". הדרך בה אנחנו (הישראלים) מתמודדים עם יום הזיכרון שלנו שונה מאוד מהדרך בה הם (האמריקאים) מתמודדים עם יום הזיכרון שלהם.

הלכנו לרחוב הראשי לראות את מצעד יום הזיכרון. בראש המצעד נוסעת מכונית משטרה, לאחריה צועדים שישה חיילים משוחררים (veterans) לבושים במיטב מדיהם הצבאיים, כורעים תחת נטל המדליות, ונושאים בגאווה דגלים ורובים. אחריהם מזדחלות שלוש מכוניות "ענתיקה" ובתוכן עוד חיילים משוחררים. את החלק הקדמי של המצעד חותמת תיזמורת בית הספר התיכון. הדבוקה הקידמית עוצרת ליד אנדרטת הזיכון, אחד הילדים מהתיזמורת מנגן בחצוצרה תרועת אבל (taps), אחד החיילים המשוחררים מניח זר ליד האנדרטה, ובזה מסתיים פרק "הזיכרון" שבמצעד. התיזמורת (במה שייקרא אצלינו "במעבר חד" ובמה שנחשב אצלם "באופן טבעי") עוברת לנגן שירי לכת קצביים, וחבורת החוד ממשיכה בדרכה.

המשכו של המצעד הוא אוסף אקלקטי של משלחות ממוסדות שונים ומשונים - מועדון חתירה, מועדון צופים, מועדון בייסבול, צער בעלי חיים, תיזמורת נוספת, ועוד מספר משלחות בלתי מזוהות, שהיו עסוקות בהשלכת סוכריות לעבר הקהל. את המצעד חתם הכוח המקומי של מכבי האש. מדובר בכוח שכולל שש מכוניות כיבוי. אם זיכרוני אינו בוגד בי, מדובר בכוח כיבוי שמשתווה בגודלו לזה של כוח הכיבוי (וההצלה, כמובן) שמשרת את כפר סבא ורעננה. בעוד שכוח הכיבוי "שלנו" (שמורכב רובו ככולו ממתנדבים) עוסק בעיקר בשטיפת מכוניות הכיבוי, הרי שכוח הכיבוי של גלזגו (Glasgow) שבסקוטלנד היה עסוק מאוד השבוע.

בשעות הצהריים של יום שישי שעבר ניצתה אש במרתף של בית הספר לאומנות של גלזגו. תוך זמן קצר התפשטה השריפה בכל האגף המערבי של בית הספר, ובכלל זה בספריה ובמסדרון המחבר את שני האגפים - The Hen Run. כוחות הכיבוי המקומיים השתלטו על השריפה בשעות הערב.

הספריה (בימים טובים יותר)

בית הספר נוסד בשנת 1845, ועבר למשכנו הנוכחי בשנת 1909. את הבניין תיכנן Charles Rennie Mackintosh. מקינטוש (1868 - 1928) היה ארכיטקט, ומעצב רב תחומי. הוא היה הנציג הבולט בבריטניה של התנועה הפוסט-מודרנית ותנועת הארט-נובו. מקינוטש היה בין הדמויות המשפיעות ביותר על עולם העיצוב הבריטי והאירופאי. קצת על האיש ופועלו כתבתי באחת הרשומות הקודמות. מבנה בית הספר נחשב לפנינה ארכיטקטונית ועיצובית. הספריה, המשופעת ברהיטים יחודיים בעיצובו של מקינטוש, נחשבת ליחידה ומיוחדת.

החדשות הטובות: כ - 90% מהמבנה שרדו את השריפה, וכ - 70% מתכולת המבנה לא נפגעה. החדשות הרעות: הספריה נשרפה כליל. חלק לא מבוטל מתערוכת הסיום של הבוגרים, שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים, נשרף אף הוא.

ביום שישי האחרון החלו עבודות השיקום במבנה. סגל בית הספר, סטודנטים, אנשי Historic Scotland, ומתנדבים החלו לפנות את תכולת המבנה. עד עתה נאספו כבר תרומות בסך 70,000 ליש"ט לצורך שיקום המבנה. בשלב זה לא ברור האם וכיצד תשוחזר הספריה.

ובמעבר חד - חד שבועות שמח.

מקינטוש

בשביל רובנו המילה מקינטוש מתקשרת באופן מיידי למחשבים שמיוצרים על ידי חברת אפל. המקינטוש הראשון יוצר בתחילתה של שנת 1984. אבל הבלוג הזה עוסק (על פי רוב) בנושאי נגרות, ולכן ננטוש את ההקשר הזה.

בשביל הבריטים שבינינו המילה מקינטוש (בכתיב קצת שונה Mackintosh) מתקשרת באופן מיידי למעיל גשם - מעיל מצופה בשכבת גומי שעמיד בפני מים. מעיל הגשם הראשון הומצא על ידי (נחשתם נכון) סקוטי בשם צ'רלס מקינטוש בשנת 1824. החברה עברה מספר תהפוכות, אבל היא עדיין חיה וקיימת - המעוניינים במידע נוסף מוזמנים לקפוץ לאתר של החברה. אבל גם מעילים אינם נושאו של הבלוג, ולכן ננטוש גם את ההקשר הזה.




אנחנו מתעניינים במקינטוש אחר - צ'רלס רנייה מקינטוש. מקינטוש היה ארכיטקט, מעצב פנים, מעצב תערוכות, מעצב רהיטים, מעצב כלי זכוכית, מעצב כלי מתכת, ומעצב טקסטיל. הוא נולד בשנת 1868 בסקוטלנד. בגיל 9 החל ללמוד ב (מה שייקרא היום) בית ספר מקצועי. בגיל 18 הוא החל התמחות שנמשכה חמש שנים במשרד ארכיטקים קטן. עם סיום ההתמחות הוא החל לעבוד בחברת ארכיטקטים גדולה יותר בשם Honeymoon & Keppie.

מקינטוש יצר סגנון ייחודי משלו - מודרניזם ששואב מתוך סגנון סקוטי מקומי, מתוך סגנון ה - Arts & Crafts הבריטי ומתוך סגנון ה - Art Nouveau. ככל שמקינטוש התפתח הוא נטש את הקווים והצורות האורגניות לטובת צורות גאומטריות נועזות יותר. אותן צורות שהפכו ברבות השנים לסימן ההיכר שלו. ברוב המקרים מקינטוש נטל אחריות כוללת על העיצוב - החל בארכיטקטורה, דרך עיצוב הפנים והרהיטים וכלה בטפטים שעל הקירות. הוא לא בחר רהיטים או טפטים או אגרטלים עבור הבית, הוא עיצב אותם.

בשנת 1899 הוא עיצב בפעם הראשונה כסא עם גב גבוה. עיצוב זה מצטרף למאות עיצובים אחרים של רהיטים - כסאות, ספסלים, שולחנות אוכל, שולחנות נמוכים, ארונות, ספריות, שעונים וכיו"ב. למעשה, כמעט על סוג של רהיט עוצב בשלב כזה או אחר על ידי מקינטוש. השוואה בין העיצוב של הכסא מתחילת הדרך (בתמונה הימנית) לעיצוב של הכסאות המאוחרים יותר (בתמונה השמאלית) מדגימה היטב את המעבר מהצורות האורגניות לצורות הגיאומטריות.

מקינטוש נפטר בשנת 1928 בלונדון. הוא הותיר אחריו מאות עיצובים, שאת חלקם ממשיכים (עם ובלי רשות) לבנות גם בימים אלה. למעוניינים בקריאה נוספת מזומנת אכזבה מסוימת ברשת, שכן אין הרבה חומר זמין אודות האיש. מי שמתעקש מוזמן לקנות את אחד הספרים בנושא - אני יכול להמליץ על Mackintosh Furniture מאת Roger Billcliffe. הספר כולל הרבה מלל והרבה תמונות (בשחור לבן).

אז בפעם הבאה שמזכירים מק - בין המחשבה על המחשב למחשבה על ההמבורגר אתם מוזמנים להגניב גם מחשבה על צ'רלס רנייה מקינטוש.