לכופף את הכללים

יום שלישי התחיל רע, ומשם המצב רק התדרדר.

יום שלישי, תשע בבוקר. עבדכם הנאמן מפעיל את שואב האבק, ונכנס אל חדר המכונות. השואב משמיע נחרה אימתנית, ושובק חיים. מותו של השואב בדמי ימיו - המנוע הוחלף לפני כשלושה חודשים - הרס למייסון (הקת"ח) ולמרק (ע. קת"ח) את היום. לא שמישהו האשים אותי במשהו, אבל מבטו המיואש של מייסון כשבישרתי לו על האובדן ילווה אותי לאורך כל חיי (יכול להיות שאני מגזים במקצת).

כזכור, אני בונה שעון גבוה. החלק האמצעי של החזית מכופף בשני קצותיו. הכיפוף הוא רבע עיגול עם רדיוס של 70 מ"מ. כיפוף חד למדי, במיוחד כשמדובר באלון quarter sawn. כיפוף באמצעות הדבקת שכבות איננו מעשי, וכיפוף באמצעות אדים הוא גם לא להיט (ה - spring back יהיה גדול ובלתי צפוי). כך שלא נותר לי אלא להשתמש בשיטה המכונה kerf bending (חיתוך חריצים).

kerf הוא החריץ שמשאיר להב המסור בתוך העץ כאשר לא מתבצע חיתוך שלם (כאשר כן מתבצע חיתוך שלם, המילה kerf מציינת את רוחב החתך). הרעיון בחיתוך חריצים הוא לחרוץ חריצים עמוקים יחסית (משאירים כ - 3 מ"מ של חומר) וקרובים יחסית (במרחק של כ - 6 מ"מ זה מזה) באזור הכיפוף. את העץ המחורץ מדביקים לשכבה נוספת (backing) בעובי של כ - 3 מ"מ, ומכופפים לאורך תבנית. כאשר הדבק מתייבש, החריצים שנדבקו זה לזה, ובעיקר ההדבקה לשכבת הגב שומרים את הכיפוף במקומו.

כל זה נכון במקרה של כיפוף חריצים קלאסי - כאשר הכיפוף מתבצע במקביל לגרעינים (along the grains), וכאשר החריצים נסגרים במהלך הכיפוף. המקרה שלי "אותו דבר אבל בדיוק להפך". הכיפוף מתבצע בניצב לגרעינים (across the grains), והחריצים נפתחים במהלך הכיפוף. הפתרון במקרה כזה הוא לדחוף חתיכות עץ לתוך החריצים, ולהשתמש בדבק אפוקסי כדי שימלא באופן מושלם את החריצים וכדי שייאפשר זמן הדבקה ארוך.

הנה כמה תמונות שימחישו את התהליך. ראשית לוח העץ (ברוחב 380 מ"מ) עם החריצים בחלקו האחורי. האלון לא ממש רצה להתכופף. על מנת לשכנע אותו להתכופף חרצתי חריצים עמוקים מאוד (השארתי כ - 2 מ"מ של חומר) וקרובים זה לזה (במרחק של 4 מ"מ זה מזה).

החריצים העמוקים והקרובים עזרו, אבל האלון התמיד בסירובו להתכופף. את השיכנוע הסופי ביצעתי באמצעות מכשיר אדים נייד. האלון נשלק באדים עד שהפך ללזניה, ואז כופף בזהירות לאורך התבנית, שם הוא הוחזק למשך שעתיים לצורך שיכנוע סופי.

האלון המשוכנע הוצא מן התבנית, פסי המילוי נחתכו, הדבק האפוקסי הוכן, והנה יצאנו לדרך. החריצים מולאו בדבק, ולתוכם הוטבעו פסי המילוי - שלושים דקות של עבודה מלוכלכת ודביקה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו לתוך שק הואקום. כאן התחילו הצרות. התבנית הונחה על הפלטה שנמצאת בתחתית השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה בתחתית נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק, והוחלפה בפלטה חדשה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו אל השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה החדשה נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק. האלון הדביק והתבנית הוכנסו במהופך, ללא פלטה, אל תוך השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. בלי הפלטה בתחתית, השק לא הצליח לכופף את האלון הדביק אל התבנית, ולכך נאלצתי להעזר בארבע קליבות ארוכות.

עצרתי לנשום, ואז גיליתי כי המשאבה איננה מצליחה להשאר במצב auto cycle - זה מצב העבודה הרגיל של המשאבה, מצב בו היא מייצרת ואקום, עוצרת את פעולתה עד שהיא מזהה שהלחץ ירד (תמיד יש דליפות כאלה ואחרות), וחוזרת לפעול על מנת לייצר ואקום, וחוזר חלילה. במצב כזה המשאבה יכולה לעבוד ללא הגבלת זמן. מאחר שמצב ה - auto cycle לא פעל, נאלצתי להעביר את המשאבה למצב clamp - זה מצב עבודה זמני בו היא פועלת ומייצרת ואקום כל הזמן. לא מומלץ להשאיר את המשאבה במצב זה למשך פרק זמן ארוך. מועצת החכמים כונסה בזריזות, ולאחר התעייצות רבת משתתפים הוחלט להשאיר את המשאבה עובדת למשך שש שעות, ולסייע לקירורה באמצעות מאוורר. כך זה נראה לאחר שעתיים מורטות עצבים.

יום רביעי, בוקר של יום חדש. הקליבות הוסרו, השק נפתח, האלון והתבנית הוצאו ממנו בפעם השלישית והאחרונה. באופן מדהים, ההדבקה יצאה טוב מאוד. הנה שתי תמונות - לפני ואחרי ניקוי הדבק ושאריות הפסים.

וזה הצד המעניין באמת (נא להתעלם מהעיוותים שיוצרת המצלמה הנוראה של הטלפון הסלולרי שלי).

ביום רביעי אחר הצהריים נכנס אלד אל הבניין שלנו, ניגש אליי ואמר: I heard you had a glue-up from hell yesterday. אז, או שמישהו סיפר לו, או שהקלללות שליוו את התהליך נשמעו גם בבניין הסמוך.

אפקט הדומינו

המצאתו של משחק הדומינו מיוחסת לסינים, וסט אבני הדומינו הסיני הקדום ביותר מתוארך לשנת 1120 לספירה. על פי המסורת הסינית המשחק הומצא על ידי לוחם סיני רב מעללים במטרה להעסיק את חייליו, ולהשאיר אותם ערים במהלך שמירות לילה (מעניין מה המ"כ שוקרון היה אומר על זה). אבל, סט אבני דומינו קדום יותר נמצא בקברו של תות ענח אמון, והוא מתוארך לשנת 1355 לפני הספירה. בין אם הגיע מן המזרח הרחוק או מן המזרח התיכון, המשחק מצא דרכו אל איטליה במאה ה - 18, ומשם התפשט לאירופה כולה.

אנחנו, כידוע, נגרים רציניים שאינם מכלים זמנם במשחקי דומינו בטלים. אנחנו מכלים זמננו במשחקים אחרים, כאלה שדורשים כלי משחק יקרים בהרבה - מכשיר דומינו מבית היוצר של חברת פסטול.

הקוראים הנאמנים זוכרים ודאי כי אני עסוק כעת בבניית שעון, וכי החלטתי לבנות אותו תוך שימוש בלוחות רחבים ודקים שיכופפו ויחוברו זה לזה בחיבור אלכסוני. הלוחות הללו אינם יכולים להחזיק את עצמם, ולא נותר לי אלא לבנות קונסטרוקציה פנימית שתחזיק את השעון. מדובר בשש מסגרות אופקיות,  ובין כל שתיים מהן מחברים ארבעה מוטות אנכיים - סך הכל 64 מחברים של סין וגרז (mortice and tenon). מאחר שלא ממש התחשק לי להעביר יום שלם בחיתוך ובהתאמה של סין וגרז, החלטתי לבחור בפתרון קל יותר - מכשיר הדומינו.

מכשיר הדומינו הומצא על ידי חברת פסטול, ויצא לשוק בשנת 2006. מדובר במכשיר איתו קודחים שני גרזים, ומחברים ביניהם באמצעות סין חופשי (loose tenon) שנראה כמו אבן דומינו. מדובר במכשיר עם מקדח שמבצע שלוש תנועות בו זמנית (1) תנועה סיבובית (2) תנועה ימינה ושמאלה (3) תנועה קדימה ואחורה. שתי הראשונות מבוצעות על יד המכשיר עצמו, בעוד השלישית מבוצעת על ידי המפעיל.

למכשיר מנעד גדול מאוד. באמצעות החלפת המקדח ניתן לשנות את עובי הגרז. באמצעות הזזת כפתורים כאלה ואחרים ניתן לשנות את רוחב הגרז, את עומק הגרז, את הזוית של הגרז, ואת המרחק שלו מהדופן. אביזרים נוספים מאפשרים למקם את הגרז במרחק קבוע מן הקצה, ומאפשרים לקדוח גרז גם בגדם של חתיכות עץ קטנות במיוחד. חרף הפעולה הדי אלימה שמבצע המכשיר, הוא נשאר יציב מאוד (הרבה יותר מראוטר, למשל) ומבצע חיתוכים נקיים, מדויקים והדירים. כך, בסיועה של הנדסה גרמנית משובחת, השלמתי את ביצוע כל המחברים תוך שעתיים.

בכל זאת, כמה הערות (הרי פטור בלא כלום אי אפשר):

1. כל נסיון להפעיל את המכשיר עם מקדחים קהים או בלי חיבור לשואב אבק יסתיים במפח נפש (במקרה הטוב) או בתאונה (במקרה הרע). ברגע שהמקדח איננו חד או שהנסורת איננה מפונה המכשיר מתחיל לקפץ בעצבנות.
2. צינור שאיבת האבק ממוקם כך שהוא מפריע להפעלת המכשיר - או שמחזיקים את המכשיר בצורה לא נוחה או שמשתפשפים בצינור (המחוספס).
3. יש נטייה להשתמש במכשיר גם במקרים בהם יש יתרון ברור לשימוש בסין אינטגרלי (השיטה המסורתית) או בלשון חופשית (loose tongue) ארוכה. המכשיר איננו פתרון קסם לכל בעייה.
4. מחיר, מחיר, מחיר. המכשיר הבסיסי עולה בארה"ב כ - 800 דולר (לשם השוואה ראוטר טוב עולה כ - 150 דולר). למחיר זה צריך להוסיף את האביזרים הנלווים (כמה מאות דולרים) ואת אבני הדומינו (15 סנט לאבן). אם עוד אין לכם שואב אבק (של פסטול, כמובן) זה הזמן להצטייד באחד (1,200 דולר לעסקת חבילה של דומינו ושואב אבק). צאו וחשבו כמה מחברים צריך לעשות על מנת להחזיר את ההשקעה במכשיר.

שורה תחתונה - מכשיר טוב מאוד ויקר מאוד. עבור נגריה שעושה הרבה מחברים של סין וגרז זו השקעה משתלמת מאוד. לנגר החובב אני מציע להשקיע את הכסף בצעצועים אחרים. לכל מי שנמצא בין שני הקטבים הללו אני מאחל התלבטות ארוכה ונעימה.

הבלוג יוצא לחופשה בת שבוע במונטריאול הסמוכה (שש שעות נסיעה). לפיכך נתראה בעוד שבועיים. בינתיים - היזהרו מפטישים, ושיהיה לכם חג עצמאות שמח.

איזה שעון בן חיל

השמועות אודות מותו של החורף היו מוגזמות. כמו שני מנהלים שעורכים ביניהם חפיפה ומותירים את הארגון כולו בתהייה מי בעצם מנהל את ההצגה, כך גם החורף והאביב. כולם יודעים שהאביב הוא הבוס החדש - כולם חוץ מהחורף שמסרב לצאת לגמלאות. אמש קפצנו למכירת קדם עונה של קיאקים וקנואים. המכירה נערכה בטמפרטורות שנשקו לאפס, ברוח מקפיאה שאיימה להעיף את המוכרים, הקונים והסירות גם יחד. בקיצור - אירוע מיינרי סוריאליסטי טיפוסי.

בנייתו של ארון המשקאות הסתיימה לה. כזכור לקוראים הנאמנים התלבטתי קשות לגבי הרגליים. לבסוף קיבלתי את ההחלטה המתבקשת - לתלות את הארון על הקיר. מרגע שקיבלתי את ההחלטה העניינים התקדמו במהירות. הכנסתי את דלתות הטמבור למקומן (הדלתות נכנסות דרך הסתעפות אחורית במסילה), וחיברתי את הידיות (שמחוברות לטמבור לאחר שהוא נמצא כבר במקומו). התקנתי את חוסמי ההסתעפות על מנת שהטמבור ייסע במסילה ולא ייצא החוצה. התקנתי את הגב ואת התחתית של הארון, ולסיום התקנתי את המתלים הנסתרים (שנמצאו בחנות השלישית בה ביקרתי, וגם שם טענו בתוקף שמה שאני מחפש "לא קיים", אבל אני מוזמן להסתכל במדפים האחוריים). כעת נותר להמתין לצלם, שיבוא וייעשה את מלאכתו.

הפרויקט הבא (שגם הוא מצטייר כרב אתגרים) הוא בניית שעון גבוה (Tall Clock, Grandfather Clock). הרעיון הוא לעשות פרפרזה על השעון הקלאסי הפשוט מבית המדרש של ה - Shakers. לקחתי את העיצוב מרובה הואריאציות של Alan Peters, שבו השתמש לבניית ספסל, שולחן קפה, שולחן כתיבה, ועוד. העיצוב הפשוט והנקי מבוסס על קווים יפניים (וקוריאניים) אותם הפנים Peters במהלך שהותו במזרח הרחוק.

הורדתי את הרגליים, וסובבתי את המשטח בתשעים מעלות - ממצב אופקי למצב אנכי. את המשטחים העבים יותר (שעכשיו נמצאים למעלה ולמטה) עיגלתי קלות, הוספתי דלת במשטח הדק (האמצעי), שעון במשטח העליון, ואת כל העסק היטתי קלות קדימה. כאן למטה דגם (בגודל מלא) שבניתי מעץ זול (צפצפה), קרטון ונייר דבק אדום. גובהו של השעון 190 ס"מ, רוחבו 36 ס"מ, ועומקו משתנה מ - 12 ס"מ למטה ועד ל - 15 ס"מ למעלה.

כל שנותר כעת הוא לבנות את השעון, וכאן מתחילות הצרות. ישנן ארבע דרכי בנייה אפשריות:

(1) MDF מצפוה פורניר
היתרון: ניתן לעצב את ה - MDF לצורה הרצויה בקלות יחסית ותוך סיכון נמוך (מקסימום - מוסיפים פילר). הדבקת הפורניר על הבסיס פשוטה למדי.
החסרון: בסוף זה נראה ומרגיש כמו MDF מצופה בפורניר.
השורה התחתונה: "אנחנו" לא עושים דברים כאלה.

 (2) לוח אחד של עץ
היתרון: תהליך הבנייה מייגע אבל פשוט למדי ונטול סיכונים (הראוטר עובד שעות נוספות תוך כדי רכיבה על "מזחלות" כאלה ואחרות). נראה ומרגיש כמו עץ מלא.
החסרון: קשה מאוד להשיג לוח עץ במימדים כאלה (במיוחד עץ אלון quarter sawn, שזה מה שאני רוצה), וגם אם מוכנים להתפשר (עץ, גודל) צריך לקחת משכנתא על מנת לקנות את הלוח.
השורה התחתונה: לפני מאתיים שנה (עם מלאי עצים "בלתי מוגבל") זה היה פתרון הגיוני, אבל לא בימינו אלה.

(3) לוחות עצים מודבקים זה לזה (באותה דרך שבה משתמש Alan Peters)
היתרון: תהליך הבנייה מייגע מאוד אבל פשוט למדי ונטול סיכונים (הראוטר עובד שעות נוספות תוך כדי רכיבה על "מזחלות" כאלה ואחרות). נראה ומרגיש כמו עץ מלא.
החסרון: הקווים האנכיים שבין העצים המודבקים (שבמקרה של ספסל הם אופקיים ומסתכלים עליהם מלמעלה) מאוד בולטים לעין, ומאפילים על העיצוב. קניית עץ בכמות כזאת אולי לא מחייבת לקחת משכנתא, אבל בהחלט לא מדובר במשהו זול (בסביבות 600 דולר, בהערכה זהירה).
השורה התחתונה: פתרון טוב ויקר שפוגם במידה מסוימת בעיצוב הנקי והמעוגל.

(4) לוחות עצים רחבים ודקים שיכופפו ויחוברו זה לזה בחיבור אלכסוני (mitre). לוקחים לוח עץ בשם AB, ומפצלים אותו באמצע לאורכו (מסור סרט טוב, להב חדש וחד, ניסיון, סבלנות ועצבי ברזל). כך מקבלים שני לוחות שהם book matched, אותם נכנה AB ו - BA. כל אחד מן הלוחות נחתך לשלושה חלקים. מחברים את AB1 ל - BA1, את AB2 ל - BA2, ואת AB3 ל - BA3. עכשיו אנחנו מוכנים לעבודה האמיתית - כמה כיפופים, כמה חיתוכים, כמה ליכסונים והשעון מוכן (אשרי המאמין:-).
היתרון: מראה מרשים מאוד, נקי וסימטרי. עלות נמוכה של העץ, שכן משתמשים בכמות קטנה של לוחות די סטנדרטיים.
החסרון:מדובר בפרויקט מורכב מאוד, שלא לגמרי ברור איך מבצעים אותו. אחרי שמכופפים את החלק האמצעי (2) צריך לחתוך אותו לפי העקומה של החלקים העליון (1) והתחתון (3), את החלקים העליון והתחתון צריך לחתוך לפי העקומה של החלק האמצעי. אם זה לא מספיק - הכל צריך להיות מלוכסן, כדי שלא ייראו את החיבור. ובל נשכח, כמובן, את החיבור של החזית לצדדים (הצהובים) שגם אותו צריך לחתוך לפי העקומה וללכסן.
השורה התחתונה: אם יש אפשרות קשה - למה לא לבחור בה ?

אלד, המורה של התשעה חודשים (בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על הכתבה שהוקדשה לו ב - Fine Woodworking) שיכנע אותי לבחור בחלופה האחרונה. כשהוא שמע שהחלטתי לשמוע בעצתו אמר לי: "אתה משוגע. התכוונתי לשכנע אותך, לא התכוונתי שתשתכנע".