לפנק, לפנק, לפנק

לקראת השיבה, בסוף החודש, לארץ הקודש אני מבצע רכישות כאלה ואחרות. כל אותם דברים שאם אתה כאן (ארצות הברית) קל מאוד לקנות, אבל אם אתה שם (ישראל) - רכישתם הופכת למבצע מורכב ויקר. אחד היתרונות של מגורים בקמדן הוא הקירבה לוורן (Warren). מדובר בעיירה קטנה (כ - 4,700 תושבים) ולא מושכת במיוחד. העיירה חייבת את פירסומה בשנים האחרונות לשני מוסדות. הראשון - הכלא של מדינת מיין, שהועבר אליה בשנת 2002 מהעיירה הסמוכה תומסטון. השני - המפעל של חברת לי-נילסן (Lie-Nielsen Toolworks), שמייצרת מקצועות וכלי עבודה ידניים נוספים.

מה מסתתר בשקית?

"היעוד שלנו הוא לתכנן ולבנות כלי עבודה יפים, באיכות של זמנים עברו, שיהוו השראה לנגרים ולבעלי מלאכה אחרים". החברה נוסדה על ידי תומס לי-נילסן בשנת 1981. לי-נילסן (כולם קוראים לו תום) עבד בשנות השבעים עבור חברה של כלי עבודה בשם Garret Wade (החברה עדיין חיה, נושמת, ומוכרת). בשנת 1981 החליט מי שייצר עבורם את ההעתק למקצוע מספר 95 של סטנלי לפרוש. תום קנה ממנו את המכונות, התוכניות וחומרי הגלם. השאר - היסטוריה.

מה בקופסא?

לי-נילסן (שהשכלתו הפורמלית היא ספרות אנגלית) עבר למיין, והתחיל בייצור מתוך מחסן קטן בחצר. במהלך השנים הגדילה החברה את היצע המוצרים. באמצע שנות התשעים עברה החברה למשכנה הנוכחי - אוסף מבנים בשטח כולל של 1,200 מ"ר. כיום החברה מייצרת כמאה סוגים שונים של כלים, ומוכרת כעשרים אלף כלי עבודה בשנה. הכלים נבנים מברזל מרוקע (Ductile Iron) ומסגסוגת של ארד ומנגן (Manganese Bronze). הברזל המרוקע הוא חומר חזק ועמיד, איננו ניסדק והוא בעל יכולת ספיגת רעידות. סגסוגת הארד והמגנן, שמשמשת בעיקר במקצועות הקטנים ועבור רכיבים של המקצועות הגדולים, היא חומר כבד, חזק ועמיד, והיא איננה נסדקת ואיננה מחלידה. הלהבים העבים (מאוד) מיוצרים מפלדת A2, אך החברה מציעה גם להבים חליפיים מפלדת O1.

המקצוע במלוא הדרו

כל חומרי הגלם נקנים בניו-אינגלנד, וכל הייצור נעשה במפעל במיין. הייצור נעשה באמצעות מכונות CNC, מכונות כירסום והרבה עבודה ידנית. באחת השיחות שהיו לנו עם תום (הוא אורח קבוע בבית הספר, ושמח מאוד לקשקש עם האומנים האורחים על נגרות וכלים) הוא אמר לנו שהיה לו חלום לכתוב על הכלים Made in Maine, אבל בגלל שהוא מייצא חלק גדול מן הכלים הוא נאלץ להסתפק בכיתוב Made in USA.

אני נאלץ לאכזב את אלה שציפו להמלצה כזאת או אחרת. בכל זאת ... עולם המקצועות המסחריים נחלק לארבע רמות:

1. ייצור סדרות המוניות - איכות נמוכה - מחיר נמוך מאוד.
2. ייצור סדרות גדולות - איכות סבירה - מחיר בינוני-נמוך.
3. ייצור סדרות קטנות - איכות טובה - מחיר בינוני-גבוה.
4. ייצור סדרות זעירות - איכות טובה מאוד - מחיר גבוה מאוד.

לעניות דעתי, קנייה משתי הרמות הקיצוניות היא עיסקה גרועה. אין מה לקנות מקצוע במאה ש"ח או מקצוע בשלושת אלפים ש"ח - פשוט חבל על הכסף. ההתלבטות האמיתית היא בין הרמה השנייה והרמה השלישית, ובתוך הרמות הללו. עבור מקצוע מספר 5 - ברמה השנייה ניתן למצוא מקצועות בסביבות הארבעה מאות ש"ח (למשל של Anant בקצה הנמוך, Luban ו - Stanley בקצה הגבוה). ברמה השלישית ניתן למצוא מקצועות בסביבות התשע מאות ש"ח (למשל של Veritas או של Lie-Nielsen).

בשנים האחרונות הגבול בין שתי הרמות הללו מיטשטש - האיכות של הרמה השנייה עולה, והמחיר של הרמה השלישית יורד. עבור הרמות השנייה והשלישית, היחס של המחיר מול האיכות הוא די לינארי, כך שההחלטה מה לקנות מושפעת בעיקר מהסכום אותו רוצים ויכולים להשקיע. להבדיל - המעבר מהקבוצה הראשונה לשנייה כרוך בתוספת קטנה יחסית של כסף (300 ש"ח) ובשיפור דרמטי באיכות. המעבר מהקבוצה השלישית לרביעית כרוך בתוספת גדולה מאוד של כסף (2,000 ש"ח) ובשיפור קטן יחסית באיכות.

ואני? כפי שכבר הבנתם, פינקתי עצמי בגירסא של לי-נילסן למקצוע סטנלי מספר 60-1/2.