 |
| שיטפון בנחל דיבשון |
באירועים שכאלה מקובל "להציג את האומן". לפני שהאומן עצמו מתחיל לדבר, נוטל מאן דהוא את רשות הדיבור ומציג את האומן. אלא מה? ברוב המכריע של המקרים מאן דהוא מנצל את דקות התהילה שנפלו בחלקו על מנת להציג את... עצמו. הרי לאומן הוקצבו דקות ארוכות - לא יקרה כלום אם הדקות ראשונות יוקדשו למאן דהוא (תוך התעלמות ממבטי התוכחה והתנועות העצבניות של האומן). דברי ההצגה לעולם יתחילו במילה "אני" - (אני מכיר את האומן מאז...), ולעולם יסתיימו בצירוף "אז... (תכף האומן קם וחונק אותי בידיים חשופות)... תהנו". מישהו אמר לי פעם שצריך להקשיב היטב לנאומי פרידה - אותם נאומי הספד שנושאים חברים ו/או מנהלים בשעה שמישהו עוזב את מקום עבודתו. זאת הזדמנות נהדרת ללמוד על המספידים, שכן בנאומים האלה אנשים מדברים על עצמם במידה רבה ומפתיעה של גילוי לב.
אני מתכבד בזאת להציג את האומן ואת נושא השיר (בלי אף מילה על עצמי, ותאימינו לי - זה לא קל):
- האומן הוא מרק ג'וליאנה (Mark Juliana) - עוזר קצין תחזוקה ראשי בבית הספר לנגרות שבמיין.
- נגרות היא הקריירה השנייה של מרק. לפני כן הוא עבד כמהנדס מצליח בחברת תוכנה מצליחה (מאוד).
- מרק הוא חובב חפיצים (gadgets) מושבע. עולם החפיצים נחלק לשניים - אלה שנמצאים ברשותו של מרק, ואלה שאינם חפיצים.
- מרק כתב את השיר לערב כשרונות (לא בהכרח) צעירים שנערך בבית הספר בשנת 2013.
- את נושא השיר מוצאים כבר בריהוט קבורה מצרי וסיני.
- קיימות ואריאציות על נושא השיר. הנושא יכול להיות גלוי, עיוור למחצה, נסתר, ומחליק.
- ביצוע הנושא באופן ידני מצריך מיומנות גבוהה. ביצוע הנושא באופן ממוכן אסור באיסור חמור, והוא מעמיד את המבצע בפני סכנת חיים של ממש.
- מתחילה של המאה הקודמת הצטמצם הביצוע הידני, והוא נעלם כמעט לחלוטין לאחר מלחמת העולם השנייה.
- הויכוח (שלא לומר העימות) בין מצדדי "זנבות תחילה" לבין מצדדי "פינים תחילה" לא יוכרע לעולם.
- "זנב סנונית" הוא סוג של פרפר ממשפחת הצבעוניים.
והנה, השיר בכבודו ובעצמו:
The Dovetail Poem
Oh dovetail my dovetail, you're so strenghthy and good
you're my absolute favorite, to cut into wood
I'll cut out the tails, and then on to the pins
for the other way round, is a capital sin
The tails are all cut, but some are not square
I'll fix them right up, with a chisel I'll pare
they're now mostly square, I’ll call good enough
This dovetail joint thing, who said it's so tough
When sawing the pins, the line do preserve
good golly I'm sunk, my saw it did swerve
the line is all gone, it's a major mishap
perhaps now some sawdust, to fill in the gap
This is taking too long, to Lie Nielsen I go
to buy lots of tools, to banish the slow
these tools are not ready, I'm so mad I'll spit
don't give me that line, they're only a kit
I've finished the thing, it's time to glue up
dry clamping's for kids, I never screw up
I'm only half clamped, there's tons to do yet
but it's 8 minutes later, and the glue it has set
I need the persuader, to get this joint sweet
ten mallet whacks later, both sides of it meet
but a fissure has formed, some call it a crack
of course the solution, is to paint the thing black!
Oh dovetail my dovetail, your depths have I plumbed
you've kicked my behind, and you've made me look dumb
I've struggled the struggle, I've seen highs and lows
but next time for sure, I'll use dominoes
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה