גומרים הולכים (חלק ב')

ברשומה הקודמת דיברתי על הצורך בגימור ועל ההכנות שיש לעשות לפני שמיישמים את הגימור. היום נצלול אל תוך עולם הגימורים עצמו - קחו נשימה עמוקה.

באופן כללי מאוד ניתן לחלק את הגימורים לשתי קבוצות:

• הקבוצה הראשונה היא קבוצת הגימורים המתאדים (הפיכים). קבוצה זו מכילה גימורים שמתקשים (מתייבשים) כתוצאה מהתאדות ממס. הגימורים האלה מתמוססים מחדש בעת מגע עם הממס. חלק מן הלכות נמנות עם קבוצה זו.
• הקבוצה השנייה היא קבוצת הגימורים המגיבים (בלתי הפיכים). קבוצה זו מכילה גימורים שמתקשים כתוצאה מתגובה כימית. גימורים אלה אינם מתומססים מחדש בעת מגע עם הממס. שמנים וחלק מן הלכות נמנים עם קבוצה זו.

שמנים
שמן משמש כגימור מזה אלפי שנים. ישנן עדויות כי כבר הפרעונים השתמשו בשמן כחומר גימור. ישנם שמנים רבים, ביניהם ניתן למנות את ה - linseed oil (שמן פשתן) שמופק מהזרעים של צמח הפשתן, את ה - tung oil ואת ה - teak oil.

השמנים מגיעים בשתי גרסאות - גרסא גולמית וגרסא מבושלת. זמן ההתקשות של הגרסא הגולמית ארוך מאוד (מספר ימים) וכיום כמעט ואין משתמשים בגרסא זו. זמן ההתקשות של הגרסא המבושלת קצר בהרבה (מספר שעות עד יום) ולכן היא הגרסא בה משתמשים. בתהליך הבישול / החימום עובר השמן תהליך של פולימריזציה, ולכן מתקצר זמן ההתקשות. למעשה, רוב הגרסאות המבושלות שנמכרות היום כלל אינן מבושלות - במקום תהליך הבישול הארוך, השמן עובר תהליך כימי קצר שמביא לפולימריזציה.

השמנים משתייכים לקבוצת הגימורים המגיבים - כלומר, תהליך ההתקשות שלהם הוא כתוצאה מתגובה כימית. השמנים חודרים אל תוך השכבה העליונה (עד כדי מספר מ"מ) של העץ. יישום הגימור באמצעות שמנים קל מאוד - מורחים כמות נכבדה על העץ, מנגבים את השאריות ומחכים לייבוש. לעיתים קרובות יש התרוממות של סיבי העץ לאחר מריחה של השמן, ולכן מומלץ לשייף את העץ בנייר לטש עדין, ולמרוח שכבה נוספת של שמן. שמנים אינם גימור נבנה - כלומר, שכבות השמן אינן נבנות זו על גבי זו כך שאין טעם במריחה של שכבות מרובות (אלא אם העץ "שותה" את השמן).

לכות
לכה היא תערובת של:

• שרף (resin) טבעי או סינתטי - זהו הגימור עצמו
• ממס (solvent) - ממשפחת החומרים הנדיפים (והדליקים) או מים
• חומר אלסטי - מקל על היישום, בעל חשיבות בתהליך ההתקשות, ומשפר את איכות הגימור
• חומרים נוספים

התערובת מתקשה כתוצאה מ:

• התאדות הממס
• תגובה כימית

נסקור עכשיו שישה סוגים של לכות - שלאק, וורניש, לכה ניטרוצלולוזית, לכה אקרילית, לכה פוליאוריתנית ולכה אפוקסית.

שלאק (shellac)
השלאק הוא גימור בו משתמשים מזה אלפי שנים. מקורו של השרף (השלאק) הוא בהפרשות של חיפושית בשם Coccus Lacca, שחיה בתאילנד ובהודו. השלאק מומס בכוהל מפוגל ומתקשה כתוצאה מהתאדות הכוהל. ניתן לקנות פתיתים  של שלאק (עם / בלי שעווה) ולהמיס לבד בכוהל. ניתן גם לקנות תמיסה מוכנה מראש. ניתן לקנות שלאק בצבע כתום או שקוף (מולבן). מידת החדירות של השלאק אל העץ מוגבלת מאוד, אך הוא גימור נבנה - כלומר שכבות השלאק נבנות זו על גבי זו.

יחידת המדידה לריכוז שלאק היא cut - המסה של פאונד שלאק בגלון של כוהל, ובעברית - המסה של 120 גרם שלאק בליטר כוהל. מקובל להשתמש בריכוזים שבין cut אחד לשלושה cut.

French Polishing היא טכניקת יישום של שלאק. בתחילה בונים את שכבת הבסיס - מספר (שלוש) שכבות של שלאק אותן מורחים באמצעות מברשת או מטלית כותנה עטופה סביב ספוג. יש להמתין להתייבשות בין מריחת השכבות, ולהמתין יום שלם עד להתייבשות מוחלטת של שכבת הבסיס. עם ההתייבשות המוחלטת מלטשים את השכבה בנייר לטש עדין. כעת מתחיל תהליך - שיש לו גרסאות "נכונות" רבות מספור - של מריחת שכבות שלאק דקות ומרובות. קיים גם יישום "נאיבי" של שלאק שהוא בעצם הסתפקות בשכבת הבסיס.

וורניש (Varnish)
וורניש היא תערובת של שרף טבעי, שמן וממס נדיף (טרפנטין). הורניש מתקשה כתוצאה מתגובה כימית - פולימריזציה. הוורניש מייושם באמצעות מברשת או מטלית. שימו לב כי השם וורניש מטעה משהו. מקור המילה בלטינית (מיוונית), ומשמעותה "שרף ריחני". בהקשרים שונים היא מציינת "לכה" באופן כללי, ובהקשרים מסוימים (ובמיוחד בארץ) היא שמורה לציון לכה המורכבת משרף טבעי, שמן וממס נדיף.

לכה ניטרוצלולוזית
כאשר אומרים "לכה" מתכוונים לרוב ללכה ניטרוצלולוזית. הלכה פותחה בשנות ה - 20, והיא תערובת של שרף ניטרוצלולוזי (ניטרציה של תאית כותנה), אלקיד (פוליאסטר) וממסים נדיפים מאוד. הלכה מתקשה כתוצאה מתגובה כימית, והיא מיושמת באמצעות ריסוס או מברשת. הלכה הזאת מיושנת למדי, וכמעט שאיננה בשימוש כיום.

לכה אקרילית
הלכה האקרילית פותחה בשנות ה - 50, והיא תערובת של שרף צלולוזה (תאית) שאיננו מצהיב, חומרים אקריליים (גומי סינתטי) וממס. הממס יכול להיות חומרים נדיפים או מים. ההתקשות של הלכה האקרילית היא כתוצאה מתגובה כימית. היישום הוא באמצעות ריסוס או מברשת.

לכה פוליאוריתנית
הלכה הפוליאוריתנית היא תערובת של פוליאוריתן (פולימר), אלקיד, ממס וזרז (חומצה). לעיתים הזרז מעורבב כבר אל תערובת הלכה, ולעיתים יש להוסיפו לפני השימוש. התערובת עשויה להכיל שמן (בדומה לוורניש). הממס יכול להיות חומרים נדיפים או מים. ההתקשות של הלכה הפוליאוריתנית היא כתוצאה מתגובה כימית. היישום הוא באמצעות ריסוס או מברשת.

לכה אפוקסית
הלכה האפוקסית היא תערובת של שרף אפוקסי (פולימר), אלקיד, ממס ומקשה. המקשה מוסף מיד לפני השימוש בלכה. ההתקשות של הלכה היא כתוצאה מתגובה כימית, שתלויה בטמפרטורה אך לא בלחות - כלומר הלכה האפוקסית מתקשה גם בנוכחות של מים. היישום הוא באמצעות ריסוס.

השוואה מסכמת בין סוגי הלכות השונות

סוג	שרף	חומר אלסטי	ממס	תוספות
שלאק	שלאק		כוהל	שעווה
וורניש	חומרים טבעיים	שמן	טרפנטין
לכה (ניטרוצלולוזית)	ניטרוצלולוזה	אלקיד	נדיפים
לכה אקרילית	תאית	חומרים אקריליים	נדיפים או מים
לכה פוליאוריתנית	פוליאוריתן	אלקיד ו/או שמן	נדיפים או מים	זרז
לכה אפוקסית	אפוקסי	אלקיד ו/או שמן	נדיפים	מקשה

 סיכום
אם הגעתם עד הנה אתם ודאי אומרים לעצמכם - "הכל בסדר, אבל באיזה גימור להשתמש"? ובכן, לשאלה הזאת אין תשובה ברורה. התשובה תלויה בסוג העץ, בשימוש ברהיט (מראה או שולחן אוכל), במיקום הרהיט (צל או שמש ישירה), בטיב הגימור, ובטעם האישי. כדי להוסיף על הבלבול כדאי לציין שלכה מסוימת של יצרן א' יכולה להיות שונה מאוד מאותה לכה אצל יצרן ב'. ויותר מזה, אפילו אצל אותו יצרן לכה מסוימת עם ממס נדיף יכולה להיות שונה מאוד מאותה לכה עם בסיס מים. המסקנה - אין מנוס מלהתנסות, להתייעץ ולפתח טעם אישי.

ולי לא נותר אלא לסיים במילותיו של הלל הזקן - ואידך זיל גמור.