סבא של אשתי הכריז לא מזמן שהגיע לרגע בו הוא בילה יותר שנים בפנסיה מאשר בעבודה. ככל הנראה, הכרזתו הגיעה לאוזנו של הממונה על הביטוח במשרד האוצר, וגם הוא הבין שכדאי לעשות משהו לגבי הפנסיה של תושבי ותושבות המדינה. הגדרת הבעייה פשוטה למדי - אנחנו חיים יותר אבל לא הגדלנו את מספר השנים בהן אנו עובדים וחוסכים. מתמטיקה פשוטה, גם אם לא כל כך עריבה לאוזן.
בתוך כל הדיון בנושא הפנסיה שמתרגש עלינו בימים האחרונים נזכרתי במאמר שקראתי על מוריס פרנקלין.
מוריס נולד בשנת 1920 במזרח לונדון. הוא נולד וגר (יחד עם אחד עשר אחים ואחיות) בקומה שמעל לבית המלאכה לחריטה של אביו - מה שהיום נקרא גלריה. מוריס החל לעבוד אצל אביו כחרט מתלמד בשנת 1933, והוא עודנו עובד באותו בית מלאכה (שהחליף מאז בעלים).
לפני מספר שנים הוא התבקש על ידי המלכה לחרוט חלקים עבור גרם מדרגות שנשרף בטירת ווינדזור. לאחר שהעבודה הושלמה, המלכה הזמינה את מוריס לשיחה. במהלך השיחה היא אמרה לו: "בטח הייתה לך ילדות קשה במזרח לונדון?" הוא השיב לה: "הייתה לי משפחה אוהבת. זה כל מה שצריך בשביל ילדות שמחה. לא צריך ארמונות בשביל זה."
אני מניח שמוריס איננו מכיר את מיקי או נתן (מהרשומה הקודמת) אבל גם הוא אומר: "העבודה יצירתית, ובסוף היום אתה רואה מה עשית. אני גאה בכל מה דבר שאני עושה, אחרת לא הייתי עושה אותו."
עוד ציטוט מופלא מן המאמר: "אני מתעורר כל בוקר, פורש ידיים לרווחה. אם אני לא מרגיש עץ - אני יודע שאני יכול לקום."
אני ממליץ לכולם לקרוא את המאמר או לכל הפחות להנות מן התמונות.
וכמו שאמר לי פעם נגר מאזור התעשייה בנתניה - נגרים לא מפסיקים לעבוד, הם מתים בנגריה.
בתוך כל הדיון בנושא הפנסיה שמתרגש עלינו בימים האחרונים נזכרתי במאמר שקראתי על מוריס פרנקלין.
מוריס נולד בשנת 1920 במזרח לונדון. הוא נולד וגר (יחד עם אחד עשר אחים ואחיות) בקומה שמעל לבית המלאכה לחריטה של אביו - מה שהיום נקרא גלריה. מוריס החל לעבוד אצל אביו כחרט מתלמד בשנת 1933, והוא עודנו עובד באותו בית מלאכה (שהחליף מאז בעלים).
לפני מספר שנים הוא התבקש על ידי המלכה לחרוט חלקים עבור גרם מדרגות שנשרף בטירת ווינדזור. לאחר שהעבודה הושלמה, המלכה הזמינה את מוריס לשיחה. במהלך השיחה היא אמרה לו: "בטח הייתה לך ילדות קשה במזרח לונדון?" הוא השיב לה: "הייתה לי משפחה אוהבת. זה כל מה שצריך בשביל ילדות שמחה. לא צריך ארמונות בשביל זה."
אני מניח שמוריס איננו מכיר את מיקי או נתן (מהרשומה הקודמת) אבל גם הוא אומר: "העבודה יצירתית, ובסוף היום אתה רואה מה עשית. אני גאה בכל מה דבר שאני עושה, אחרת לא הייתי עושה אותו."
עוד ציטוט מופלא מן המאמר: "אני מתעורר כל בוקר, פורש ידיים לרווחה. אם אני לא מרגיש עץ - אני יודע שאני יכול לקום."
אני ממליץ לכולם לקרוא את המאמר או לכל הפחות להנות מן התמונות.
וכמו שאמר לי פעם נגר מאזור התעשייה בנתניה - נגרים לא מפסיקים לעבוד, הם מתים בנגריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה