טקס ה - Crit (קיצור של Critique) אמור להתרחש כל שבועיים, אבל בפועל הוא מתרחש לעיתים רחוקות יותר. הרעיון הוא שכל אחד מאיתנו (האומנים האורחים) מציג את הרהיט עליו הוא עובד, ומקבל משוב מהצוות המבקר (מנהל ומורי בית הספר) ומעמיתיו. דא עקא - אם יש מורה שאנחנו רוצים להתייעץ איתו, אנחנו הולכים לדבר איתו הרבה לפני ה - Crit, ולגבי העמיתים - אנחנו מביעים את דעותינו באופן שוטף בין אם התבקשנו ובין אם לאו. כך יוצא, במקרים רבים, שב - Crit חוזרים על דיעות שכבר הוחלפו בין האנשים הרלבנטיים לטובת האנשים הפחות רלבנטיים, בעוד האחרונים משתדלים לתרום לדיון כמיטב יכולתם. בקיצור - טקס.
לפני מספר שבועות הצטרף לטקס תום האקר (Tom Hucker). תום הוא אחד מבוני הרהיטים (מה שמכונה באמריקאית studio furniture maker) המצליחים ביותר בארה"ב, שמעצב ובונה את הרהיטים שלו בעצמו. מדובר באיש חריף, שאומר בדיוק את מה שהוא חושב - חידוש מרענן בנוף האמריקאי.
בשלב מסוים ב - Crit נסקרו ארבע כורסאות (זהות) של ברון, שזה עתה גמר את הקורס של התשעה החודשים. תום שאל אותו: "מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול?" ברון השיב: "בונה רהיטים, כמוך". תום השיב לו: "זה לא מה שאני רואה כאן. אני רואה כאן מישהו שמייצר רהיטים (produces furniture) ולא מישהו שבונה רהיטים (makes furniture)." תום הסביר כי יש הבדל גדול מאוד בין מישהו שמייצר סדרות (מוגבלות) של רהיטים לבין מי שבונה רהיטים יחידאיים (one off, unique). יש שוני בקהל היעד, בתהליכי השיווק והמכירה, וכמובן בתהליך העיצוב והבנייה. שני הכיוונים מכובדים וטובים, אבל חייבים לבחור באחד מהם - אי אפשר להצליח בשניהם בו זמנית. פיטר (מנהל בית הספר) הסכים עם תום, ואמר כי הוא דוחף את הבוגרים של בית הספר לכיוון ייצור רהיטים (high end production furniture) ולא לכיוון בניית רהיטים יחידאיים (one off studio furniture). הסיבה - אם בכלל יש כסף בנגרות עלית הוא נמצא בחלופה הראשונה ולא בשנייה.
עד כאן החלק שדיבר על "האיש", כעת הגיע תור "המכונה".
ביום שלישי האחרון התבקשנו ע"י מרק לעזור לו "להזיז כמה מכונות בסדנא (הבניין הישן בבית הספר)". ברון, בוב ועבדכם הנאמן נרתמו למשימה, ממנה שבנו כעבור שעתיים מיוזעים ומיוגעים.
במשך יותר מעשור שימש את הסדנא מסור שולחן מבית היוצר של Ulmia. מדובר במסור שולחן גרמני, שנבנה בשנות השישים ברזל יצוק, מדויק להפליא, בעל עגלה רחבה שנעה בקלילות של ריבה צעירה. בשל הקושי שבמציאת חלפים, נושאי בטיחות והרצון להכיר לתלמידים כלי עבודה עכשוויים הוחלט להוציא את המסור לגימלאות ולהחליפו במסור של Felder. (למתעניינים - המחיר המבוקש הוא 3,500 דולר, אבל אם תשימו 3,000 דולר על השולחן - הוא שלכם).
על מנת לפנות מקום למסור החדש, היינו צריכים להזיז את ה - Ulmia אל קצה חדר המכונות של הסדנא. למגינת ליבנו המקום היה תפוס על ידי מכונת CNC גדולה ושולחן עבודה מסיבי. את מכונת ה - CNC דחפנו לקצה השני של חדר המכונות, ואת שולחן העבודה החלטנו למקם בחדר המכונות של הבניין הסמוך. הבאנו את הטנדר, העמסנו עליו את שולחן העבודה, ונסענו לבניין הסמוך. למגינת ליבנו המקום בו היינו אמורים למקם את השולחן היה תפוס על ידי הציוד לכיפוף אדים. הזזנו את הציוד לקצה השני של הבניין, והורדנו אחר כבוד את שולחן העבודה מן הטנדר אל מקומו החדש.
שבנו אל חדר המכונות של הסדנא. למגינת ליבנו גילינו כי על מנת להזיז את המסור אנחנו צריכים להזיז את המקצוע העליון ואת המקצוע התחתון. ניתקנו אותם ממערכת שאיבת האוויר ומן החשמל. העלינו אותם על עגלות, והזזנו אותם הצידה. הורדנו את הגלגלים של המסור (מנגנון שמסורים חדשים יכולים להתקנא בו), אבל העסק לא זז. למגינת ליבנו גילינו כי המסור מחובר לרצפה באמצעות מוטות הברגה ואומים. פתחנו את האומים, היטינו את המסור וחילצנו אותו ממוטות ההברגה. הסענו את המסור אל מקומו החדש. העלינו את המקצוע העליון והתחתון על עגלות, הזזנו אותם חזרה למקומם הטיבעי, וחיברנו אותם למערכת שאיבת האוויר ולחשמל.
בדרך חזרה אל הבניין שלנו, רקדנו לנו בהנאה את "ריקוד המכונה" של משינה.
בשלב מסוים ב - Crit נסקרו ארבע כורסאות (זהות) של ברון, שזה עתה גמר את הקורס של התשעה החודשים. תום שאל אותו: "מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול?" ברון השיב: "בונה רהיטים, כמוך". תום השיב לו: "זה לא מה שאני רואה כאן. אני רואה כאן מישהו שמייצר רהיטים (produces furniture) ולא מישהו שבונה רהיטים (makes furniture)." תום הסביר כי יש הבדל גדול מאוד בין מישהו שמייצר סדרות (מוגבלות) של רהיטים לבין מי שבונה רהיטים יחידאיים (one off, unique). יש שוני בקהל היעד, בתהליכי השיווק והמכירה, וכמובן בתהליך העיצוב והבנייה. שני הכיוונים מכובדים וטובים, אבל חייבים לבחור באחד מהם - אי אפשר להצליח בשניהם בו זמנית. פיטר (מנהל בית הספר) הסכים עם תום, ואמר כי הוא דוחף את הבוגרים של בית הספר לכיוון ייצור רהיטים (high end production furniture) ולא לכיוון בניית רהיטים יחידאיים (one off studio furniture). הסיבה - אם בכלל יש כסף בנגרות עלית הוא נמצא בחלופה הראשונה ולא בשנייה.
עד כאן החלק שדיבר על "האיש", כעת הגיע תור "המכונה".
במשך יותר מעשור שימש את הסדנא מסור שולחן מבית היוצר של Ulmia. מדובר במסור שולחן גרמני, שנבנה בשנות השישים ברזל יצוק, מדויק להפליא, בעל עגלה רחבה שנעה בקלילות של ריבה צעירה. בשל הקושי שבמציאת חלפים, נושאי בטיחות והרצון להכיר לתלמידים כלי עבודה עכשוויים הוחלט להוציא את המסור לגימלאות ולהחליפו במסור של Felder. (למתעניינים - המחיר המבוקש הוא 3,500 דולר, אבל אם תשימו 3,000 דולר על השולחן - הוא שלכם).
על מנת לפנות מקום למסור החדש, היינו צריכים להזיז את ה - Ulmia אל קצה חדר המכונות של הסדנא. למגינת ליבנו המקום היה תפוס על ידי מכונת CNC גדולה ושולחן עבודה מסיבי. את מכונת ה - CNC דחפנו לקצה השני של חדר המכונות, ואת שולחן העבודה החלטנו למקם בחדר המכונות של הבניין הסמוך. הבאנו את הטנדר, העמסנו עליו את שולחן העבודה, ונסענו לבניין הסמוך. למגינת ליבנו המקום בו היינו אמורים למקם את השולחן היה תפוס על ידי הציוד לכיפוף אדים. הזזנו את הציוד לקצה השני של הבניין, והורדנו אחר כבוד את שולחן העבודה מן הטנדר אל מקומו החדש.
שבנו אל חדר המכונות של הסדנא. למגינת ליבנו גילינו כי על מנת להזיז את המסור אנחנו צריכים להזיז את המקצוע העליון ואת המקצוע התחתון. ניתקנו אותם ממערכת שאיבת האוויר ומן החשמל. העלינו אותם על עגלות, והזזנו אותם הצידה. הורדנו את הגלגלים של המסור (מנגנון שמסורים חדשים יכולים להתקנא בו), אבל העסק לא זז. למגינת ליבנו גילינו כי המסור מחובר לרצפה באמצעות מוטות הברגה ואומים. פתחנו את האומים, היטינו את המסור וחילצנו אותו ממוטות ההברגה. הסענו את המסור אל מקומו החדש. העלינו את המקצוע העליון והתחתון על עגלות, הזזנו אותם חזרה למקומם הטיבעי, וחיברנו אותם למערכת שאיבת האוויר ולחשמל.
בדרך חזרה אל הבניין שלנו, רקדנו לנו בהנאה את "ריקוד המכונה" של משינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה