אצבע לבנה

אני יודע שאתם ודאי מוטרדים בנושאים חשובים יותר, אבל בכל זאת ... האם אי פעם שאלתם את עצמכם איך הנקר (woodpecker) לא מקבל כאב ראש מכל הניקורים שלו? אני מניח, כי לו אתם הייתם דופקים את הראש בקיר מאות פעמים ביום היו לכך תוצאות לא כל כך נעימות - אז איך הנקר עושה את זה?

לנקר יש בולם זעזועים - מנגנון מיוחד שמנתק את עצמות הלסת מהעצמות האחרות בכל פעם שהוא מנקר. בנוסף, מוח הנקר מסוגל לעמוד בזעזועים חזקים פי עשרה מיכולת הספיגה של מוח האדם. להשלמת התמונה, המקור של הנקר בנוי מעצם המכילה גם קרטין (אותה קבוצה של חלבונים שמרכיבים את הרקמות הקרניות של הגוף - ציפורניים, שיער והשכבה החיצונית של העור). המקור מתחדש ("ממשיך לגדול") כל הזמן, ומפצה על השחיקה כתוצאה מהניקורים.

לא צריך לדפוק את הראש בקיר כדי להסתכן בנזקים בריאותיים - מספיק להשתמש במסור שרשרת, במשייפת חשמלית, בראוטר ואפילו במקדחה. כל הכלים הללו יוצרם רטט (vibration) שעלול לגרום ל - Hand-Arm Vibration Syndrome (או בשם פחות מדעי - רטט אצבע לבנה).

HAVS הינה פציעה שנגרמת כתוצאה משימוש ממושך במכשיר ידני רוטט. הפציעה עלולה לפגוע בעצבים, במפרקים, בשרירים, ובכלי הדם. במקרים קלים הנפגע יכול לסבול מתחושת נימול או מחוסר תחושה בקצות האצבעות, שהופכות לעיתים ללבנות. במקרים הקשים הנפגע יכול לסבול מחוסר יכולת מוחלט של שימוש ביד. הפגיעה יכולה להיות זמנית או קבועה, ובכל אופן, אין דרך לטפל בפגיעה.

התסמינים של הפציעה תוארו לראשונה על ידי פרופסור Giovanni Loriga באיטליה בשנת 1911, אבל הוא לא קישר אותם לגורם כלשהו. רק בשנת 1918 תואר הקשר שבין התסמינים לבין שימוש ממושך במכשיר ידני רוטט על ידי דוקטור Alice Hamilton. רק בשנת 1985 הוכרה המחלה באופן רישמי באנגליה, ובעקבות כך נפסקו (בשנת 1997) פיצויים בסך 127,000 ליש"ט לשבעה כורים.

הסיכויים ללקות ב - HAVS גדולים יותר ככל שזמן השימוש במכשיר ידני רוטט ארוך יותר וככל שעוצמת הרטט גבוהה יותר. מקובל למדוד את זמן השימוש במספר השעות ליום, ואת עוצמת הרטט במטר לשניה בריבוע. קל למדוד את זמן השימוש (באמצעות שעון), אבל די קשה למדוד את עוצמת הרטט (באמצעות אקסלומטר). היצרנים לא ממש שמחים לשתף אותנו במידע הזה, וגם המידע שבכל זאת מסופק לא תמיד תואם את המציאות. חיפוש במסדי נתונים רשמיים של ארגוני גיהות ובטיחות מניב תוצאות חלקיות ביותר.

אם בכל זאת הצלחתם להגיע לנתונים אודות עוצמת הרטט, אתם מוזמנים להשתמש בגרף (האמריקאי) הבא כדי לקבוע את זמן השימוש המותר. הקו העליון (השחור) הוא הגבול העליון המותר. הקו התחתון (האפור) הוא הסף שמעבר אליו חייבים לפקח על מידת החשיפה של העובדים.

אפשר לקבל תחושה "מוחשית" יותר מתוך הגרף (הבריטי) שמספק פירוט לגבי מספר כלים.

האמת היא שהעסק עוד יותר מסובך. ההשפעה של השימוש במכשיר ידני רוטט מצטברת - כלומר, אדם שמשתמש היום במכשיר ידני רוטט לא "פותח דף חדש" למחרת היום. שימוש ממושך במכשיר ידני רוטט, גם אם בכל יום הוא מתחת לתקן, מעלה את הסיכוי ללקות ב - HAVS. למיטב הבנתי, לא קיימים כיום תקנים המתייחסים למידת השימוש המצטבר.

מה בכל זאת אפשר לעשות?

• שימוש בכפפות סופגות רטט. יש מגוון חומרים, עיצובים, יצרנים ומחירים. קשה מאוד להבין אילו כפפות באמת עובדות, ומצדיקות את ההשקעה.
• שימוש במכשירים עם עוצמת רטט נמוכה. קשה מאוד לדעת מה עוצמת הרטט של המכשירים השונים, כך שההשוואה בין המכשירים היא משימה כמעט בלתי אפשרית.
• הקטנה וריווח משך השימוש במכשירים. זה כנראה הגורם שהכי קל למדוד ולשלוט עליו. חלק מהנתונים (שבטבלה הבריטית) די מפחידים - משך השימוש "הבטוח" במקדחה רוטטת הוא שמונה עשרה דקות (!).

מה אני אגיד לכם - לא ממש יצאתי רגוע מהרשימה הזאת.