יום ראשון, 11 בינואר 2015

קינמון מוסיף המון

לעיתים קשה עד מאוד היא מלאכתו של הבלוגאי (כותב בלוגים). חפץ הוא לאזכר את פרק ד' בשיר השירים, אך עומדת בפניו ברירה אכזרית - באיזה שיר לבחור? ניתן לבחור בלחן של מיקי גבריאלוב בביצוע משותף שלו עם אריק איינשטיין. ניתן לבחור בלחן מוקדם יותר של נועם שריף בביצועה של אסתר עופרים. אפשר גם לחזור אל "שדות גולדברג" של מאיר אריאל ("שלחייך פרדס רימונים / כפרים עם נרדים").

אני בחרתי בשירה של רחל המשוררת - "גן נעול". השיר נכתב בשנת 1928, והיא הקדישה אותו ברמז לאהובה הנשוי זלמן שזר (לימים נשיאה השלישי של מדינת ישראל). הצירוף "גן נעול" הוא שיבוץ מפסוק י"ב שבפרק  - "גן נעול, אחותי כלה; גל נעול, מעיין חתום". השיר הולחן בשנת 1979 על ידי שוקי שוקי, ובוצע על ידי הצמד שוקי ודורית.


על מנת להגיע אל יעדינו אנחנו צריכים לדלג על פסוק י"ג (ששימש את מאיר אריאל), ולהגיע אל פסוק י"ד - נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים. אנו מוצאים כאן רשימה של בשמים, וביניהם את הקינמון - גיבור הרשומה שלנו.

הקינמון מוכר כבושם וכתבלין שנים רבות. קיימות עדויות כי הסינים השתמשו בו כבר בשנת 2,700 לפני הספירה. המצרים השתמשו בו בשנת 2,000 לפנה"ס כחלק מתהליך החניטה של מומיות. בתנ"ך, בנוסף לאיזכור שבשיר השירים, הוא מוזכר גם בספר שמות (ל', כ"ג) כאחד המרכיבים של שמן משחת הקודש. רגע - מה זה קינמון?

הקינמון (Cinnamomum) הוא סוג של עץ ירוק עד המשתייך למשפחת העראים. החלק בו אנחנו משתמשים הוא הקליפה. מקלות הקינמון הם למעשה חתיכות קליפה יבשה, וקינמון טחון הוא פשוט טחינה של חתיכות קליפה. המינים בהם משתמשים מחולקים לשתי קבוצות:
קינמון אינדונזי (מימין) וקינמון אמיתי (משמאל)
  • קינמון אמיתי (True Cinnamon) - מין של קינמון הגדל בסרי לנקה. הקינמון הזה נחשב למשובח ביותר, ולפיכך גם ליקר ביותר. במין זה משתמשים בקליפה הפנימית.
  • קסיה (Cassia) - בקבוצה זאת מוצאים שלושה מינים - קינמון אינדונזי, קינמון ויאטנמי, וקינמון סיני. במינים אלה משתמשים בקליפה החיצונית.
מקור המילה "קינמון" לוט בערפל, אך ככל הנראה מדובר במילה עברית (או לפחות שמית) שהתגלגלה דרך יוונית ורומית לרחבי העולם. הקבוצה השנייה של הקינמון - קסיה - מוזכרת אף היא במקרא (תהילים מ"ה) - עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן--מֵחֲבֵרֶךָ. מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ. "קציעה" היא "קליפה" (פעולת ההקצעה שאנחנו מבצעים בנגרות היא גירוד החלק החיצוני, גירוד הקליפה). גם כאן, המילה העברית "קציעה" התגלגלה דרך יוונית ורומית לרחבי העולם.

אדם צד ציפור קינמון (ציור מימי הביניים)
מקורו של הקינמון היווה תעלומה עבור העולם המערבי. הקינמון, שהופק במזרח, הועבר על ידי האינדונזים על גבי רפסודות למזרח אפריקה. משם הוא הועבר על ידי שיירות סוחרים למצרים, ומשם לשאר העולם המערבי. היו כאלה שחשבו כי מקורו של הקינמון בחצי האי ערב, והיו כאלה שהפליאו בתיאורים של ציפורי קינמון, שאספו ענפי קינמון לצורך בניית קיניהן.

התעלומה נפתרה בסופה של המאה החמש עשרה. הפורטוגזים גילו את סרי לנקה, השתלטו על האי, שיעבדו את התושבים, ותיעשו את אופן הפקת הקינמון. הם החזיקו במונופול על ייצור קינמון במשך למעלה ממאה שנה. במאה השבע עשרה כרתו ההולנדים ברית עם תושבים שהתגוררו במרכז האי, ותוך זמן קצר הם דחקו את הפורטוגזים, והשתלטו על גידול הקינמון. ההולנדים שיכללו את גידול והפקת הקינמון, תירבתו את עצי הקינמון, ושתלו אותם בחוות - הן בסרי לנקה והן מחוץ לאי. הבריטים הצטרפו לחגיגה בסוף המאה השמונה עשרה - הם דחקו את ההולנדים, והשתלטו על סרי לנקה. הופעתם של הבריטים הייתה מאוחרת מדי - לא רק שחשיבותו של הקינמון ירדה, אלא גם הפקתו התפשטה אל מחוץ לאי.

במטבח - הקינמון מוכר במערב כתבלין במתחם "המתוקים", אבל במזרח הוא משמש דווקא כתבלין במתחם "המלוחים". צריכה מוגברת של קינמון קסיה לאורך זמן מסוכנת, שכן הוא מכין חומר בשם קומרין - חומר שגורם לנזק לכליות ולכבד. ברפואה העממית יש לקינמון מגוון רחב של שימושים, אך התועלת שבשימושים אלה לא הוכחה באופן מדעי.

מדי שנה מיוצרים בין 27 ל - 35 אלף טון קינמון, כאשר בין 7 ל - 10 אלף טון הוא קינמון אמיתי, והשאר - קסיה. במטעים תעשייתיים מגדלים את עץ הקינמון במשך שנתיים, ואז חותכים אות הגזע קרוב לפני הקרקע. בשנה הבאה צומחים כתריסר חוטרים. את החוטרים חותכים, ומעבדים באופן מיידי, כשהם עדיין רטובים. מכים על החוטרים עם פטיש על מנת לשחרר את הקליפה, ומקלפים אותה. הקליפה מתגלגלת ומתייבשת לחלוטין תוך שש עד שמונה שעות. כעת חותכים את גלילי הקליפה לחתיכות קטנות יותר - אלה הם מקלות הקינמון המוכרים לנו. בשיטה המסורתית מקלפים את הקליפה של עץ הקינמון באמצעות סכין, ומניחים לעץ להמשיך לגדול.

אי אפשר בלי כמה מילים על "אתגר הקינמון" (Cinnamon Challange). מדובר באתגר שמתרוצץ (התרוצץ) במרשתת - אנשים מצלמים עצמם בולעים כפית קינמון טחון בתוך פחות משישים שניות. זה נשמע קל, אבל מסתבר שזה ממש קשה. זה נשמע בלתי מזיק, אבל מסתבר שהאתגר טומן בחובו סכנות בריאותיות אמיתיות ורציניות. הקינמון מייבש את הפה ואת הגרון, גורם לשיעול והקאות, לגירויים בדרכי הנשימה, והאתגר עלול להסתיים בדלקת ריאות או גרוע מכך בתמט ריאה. בקיצור - אל תנסו את זה בבית, אבל בהחלט מותר להסתכל על אנשים אחרים עושים את זה ...


תגובה 1:

  1. הקינמון האמיתי הוא באמת המשובח ביותר בעבר טיילתי בסרי לנקה וטעמתי את המקור המקומי וזה בהחלט מעדן ולא דומה לשום קימנון אחר שיצא לי לטעום בארץ.

    השבמחק