תורתו אומנותו

לפני זמן לא רב ביקרתי את הוריי. בצאתי מן המכונית חלפה על פני משפחה - ילדה קטנה ובוכיה, ילד עם פרצוף נזוף, אבא עם פרצוף חמור ואמא שלא הפסיקה לומר לילד: "אתה, אין לך NETINATA" (ההטעמה על ההברה המודגשת). אחרי שהיא חזרה על המשפט מספר פעמים ומתוך ההקשר הבנתי כי האם אמרה: "אתה, אין לך נתינה, אתה." כלומר, אינך מסכים להתחלק בדברים שלך (תלת-אופן, במקרה הספציפי) עם אחותך.

כיום המילה "נתינה" קיבלה משמעות של עזרה, חסד, סיוע. המילה איבדה את משמעותה הפשוטה של מסירה, העברה מיד ליד. רגע הנתינה של רהיט ללקוח הוא רגע מיוחד מאוד. זהו הרגע בו הלקוח רואה לראשונה את הרהיט, בגודל מלא ובהקשר הנכון. זה הרגע בו הרהיט עובר מאחריותך לאחריותו של הלקוח. לפעמים הנתינה ארוכה (התקנת מטבח), לפעמים היא קצרה וחסרת ארועים (מסירת שולחן מחשב), ולפעמים היא מרגשת ומיוחדת.

לפני מספר שבועות פנתה אלי אישה על מנת שאבנה עבור הקהילה שהיא משתייכת אליה במה לספר תורה. היא ביקשה לתרום את הבמה לקהילה לזכר אמה המנוחה. סיכמנו על העיצוב (פשוט) ועל החומר (פורניר אלון). במהלך הבנייה נזכרתי כי יש לי כמה עלים של פורניר אלון מיוחד, והחלטתי להשתמש בהם למשטח העליון של הבמה.

ביום שישי האחרון נסעתי למסור את הבמה. רגע הנתינה היה מרגש אפילו עבור ציניקנים כמוני. ההתרגשות הייתה גדולה מאוד - ברור שרובה נגרם בשל הזכרונות וההקשר, אך אני רוצה לקוות שגם איכותו של הרהיט תרמה את חלקה.

אני מאחל לקהילה שתהנה מהשימוש בבמה לאורך שנים. אני מאחל לעצמי עוד רגעי נתינה מרגשים.