בשתי הרשומות הקודמות בנושא עסקתי בסיבות לתנועת עצים ובהבטים המעשיים של התופעה. ברשומה היום אדגים כיצד מתגברים על התופעות הללו, או לפחות מצמצמים את השפעתן, בעת בניית רהיטים.
במקרים רבים יש צורך במשטחים גדולים ברהיטים שונים - שולחנות, דלתות וכיו"ב. אפשר, כמובן, להשתמש בלוחות מלאכותיים (לביד, שבבית, סיבית) שבאים בגדלים שונים ומשונים, אבל זה לא ממש מעניין. נפנה, אם כן, לבניית משטחים מעץ מלא.
אחת הטכניקות הקלאסיות לבניית משטחים גדולים היא Frame & Panel (מסגרת ולוח). הרעיון הוא לבנות מסגרת מעץ עבה, ולשלב בתוכה לוח דק הבנוי מחתיכות קטנות יותר. הנקודה החשובה היא שהלוח "צף" בתוך המסגרת, ועל ידי כך מתאפשרת תנועת ההתרחבות וההתכווצות שלו. בצד שמאל אנו רואים את המסגרת עם הלוח בתוכה. בצד ימין אנו רואים את הלוח צף בתוך המגרעות שבמסגרת. יש לטכניקה זאת וריאציות רבות - הן בצורת המסגרת והן בצורת הלוח, אך לכולן משותפת העובדה כי הלוח צף בתוך המגרעת שבמסגרת.
ישנם מקרים בהם לא רוצים או לא יכולים להשתמש ב - Frame & Panel. המקרה המובהק הוא לוח עליון של שולחן. במקרה כזה מחברים לוחות עץ עבים זה לזה. על מנת ליצור משטח גדול משתמשים לרוב בלוחות משיקיים (ולא רדיאליים) בגלל הדוגמה של הטבעות. לוחות משיקיים נוטים להתעוות - להתקער לכיוון הטבעות החיצוניות יותר. אם נדביק מספר לוחות, וכולם יתקערו לאותו כיוון אנו צפויים לבנות מתקן אימונים להחלקה על סקייטבורד במקום לבנות משטח לשולחן אוכל. השיטה להתגבר (או לפחות לצמצם) את התופעה היא לשנות את כיוון הטבעות לסירוגין, כך שכל לוח מתקער לכיוון שונה מהשניים הצמודים לו.
על ידי שינוי כיוון הטבעות אנו משיגים מספר דברים - ראשית, השאיפה של הלוחות להתקער לכיוונים שונים מקטינה את הקעור של כל אחד מהם (בהנחה שההדבקה טובה). שנית, המשטח הגדול נשאר ישר פחות או יותר, והוא בוודאי לא מתקער כולו (כפי שמודגם בתרשים התחתון). שלישית, אם המשטח מתעוות עוד בנגריה (זה לא אמור לקרות, שכן לא אמורים להדביק את הלוחות זה לזה לפני שהגיעו לנקודת האיזון ...) הרי שניתן להציל, על ידי הקצעה, משטח ישר ודק יותר אם הטבעות משנות את כיוונן. אם המשטח התקער כולו, הרי שאין מנוס מלחתוך אותו ולהדביק מחדש - והפעם מומלץ לשנות את כיוון הטבעות לסירוגין.
נושא אחרון להיום הוא חיבור משטח שולחן למסגרת (סינור) השולחן (מה שמתקרא apron בלעז). המסגרת כמעט ואינה זזה, ובודאי שלא בממד הניצב למשטח השולחן. השינויים במשטח העליון של השולחן יכולים להיות גדולים למדי (עד כדי ס"מ בודדים). אם נחבר את המשטח למסגרת בצורה קשיחה, הרי שכאשר יחולו שינויים במשטח, המסגרת תתעוות וייתכן שאף תשבר. הפתרון לבעייה הוא חיבור המשטח למסגרת באמצעות כפתורים (buttons) בצורה שתאפשר למשטח להתרחב ולהתכווץ מבלי שהמסגרת תושפע מכך.
הכפתורים מחוברים באמצעות ברגים לחלקו התחתון של המשטח העליון של השולחן. הכפתורים אינם מחוברים באופן קבוע למסגרת, אלא נכנסים לתוך מגרעת המאפשרת להם לנוע. הידוק הכפתורים למשטח יוצר לחץ (לא גדול מדי) על החלק העליון של המגרעת, כך שתנועת הכפתורים איננה חופשית מדי. הכפתורים מחוברים, כמובן, למסגרת שניצבת לכיוון הסיבים של המשטח העליון. קיימות וריאציות רבות על הנושא - כפתורים מהודרים, כפתורים ממתכת, וכפתורים שמחוברים בברגים הן למשטח והן למסגרת, אך קיים בהם חריץ שמאפשר לאחד הברגים לנוע עם התרחבות / התכווצות המשטח העליון. יש גם גרסא שבה בנוסף לכפתורים, המסגרת מחוברת למשטח העליון באופן קבוע במקום אחד, עפי"ר באמצע.
ואסיים בכמה שאלות בנושא ראוטר: למה, כשקונים ראוטר בארץ הוא מגיע עם שרוול / קולר (collet) של 8 מ"מ ולא של 1/4 אינץ'? למה המוכר בחנות לא חושב שזה פרט מידע מעניין? למה המוכר בחנות מנסה לשכנע אותך שכל הכרסומים (סכינים) של ראוטרים הם בקוטר 8 מ"מ (למרות שהוא לא מצליח למצוא ולו אחד כזה אצלו בחנות)? למה המוכר בחנות מנסה לשכנע אותך ש - 8 מ"מ זה ה - 1/4 אינץ' החדש? למה לוקח ליבואן שבועיים להחליף את השרוול? למה אני עדיין מתעצבן משטויות כאלה? בין המשיבים נכונה יוגרל שרוול (חדש, מעולם לא נעשה בו שימוש) של 8 מ"מ.
במקרים רבים יש צורך במשטחים גדולים ברהיטים שונים - שולחנות, דלתות וכיו"ב. אפשר, כמובן, להשתמש בלוחות מלאכותיים (לביד, שבבית, סיבית) שבאים בגדלים שונים ומשונים, אבל זה לא ממש מעניין. נפנה, אם כן, לבניית משטחים מעץ מלא.
אחת הטכניקות הקלאסיות לבניית משטחים גדולים היא Frame & Panel (מסגרת ולוח). הרעיון הוא לבנות מסגרת מעץ עבה, ולשלב בתוכה לוח דק הבנוי מחתיכות קטנות יותר. הנקודה החשובה היא שהלוח "צף" בתוך המסגרת, ועל ידי כך מתאפשרת תנועת ההתרחבות וההתכווצות שלו. בצד שמאל אנו רואים את המסגרת עם הלוח בתוכה. בצד ימין אנו רואים את הלוח צף בתוך המגרעות שבמסגרת. יש לטכניקה זאת וריאציות רבות - הן בצורת המסגרת והן בצורת הלוח, אך לכולן משותפת העובדה כי הלוח צף בתוך המגרעת שבמסגרת.
ישנם מקרים בהם לא רוצים או לא יכולים להשתמש ב - Frame & Panel. המקרה המובהק הוא לוח עליון של שולחן. במקרה כזה מחברים לוחות עץ עבים זה לזה. על מנת ליצור משטח גדול משתמשים לרוב בלוחות משיקיים (ולא רדיאליים) בגלל הדוגמה של הטבעות. לוחות משיקיים נוטים להתעוות - להתקער לכיוון הטבעות החיצוניות יותר. אם נדביק מספר לוחות, וכולם יתקערו לאותו כיוון אנו צפויים לבנות מתקן אימונים להחלקה על סקייטבורד במקום לבנות משטח לשולחן אוכל. השיטה להתגבר (או לפחות לצמצם) את התופעה היא לשנות את כיוון הטבעות לסירוגין, כך שכל לוח מתקער לכיוון שונה מהשניים הצמודים לו.
על ידי שינוי כיוון הטבעות אנו משיגים מספר דברים - ראשית, השאיפה של הלוחות להתקער לכיוונים שונים מקטינה את הקעור של כל אחד מהם (בהנחה שההדבקה טובה). שנית, המשטח הגדול נשאר ישר פחות או יותר, והוא בוודאי לא מתקער כולו (כפי שמודגם בתרשים התחתון). שלישית, אם המשטח מתעוות עוד בנגריה (זה לא אמור לקרות, שכן לא אמורים להדביק את הלוחות זה לזה לפני שהגיעו לנקודת האיזון ...) הרי שניתן להציל, על ידי הקצעה, משטח ישר ודק יותר אם הטבעות משנות את כיוונן. אם המשטח התקער כולו, הרי שאין מנוס מלחתוך אותו ולהדביק מחדש - והפעם מומלץ לשנות את כיוון הטבעות לסירוגין.
נושא אחרון להיום הוא חיבור משטח שולחן למסגרת (סינור) השולחן (מה שמתקרא apron בלעז). המסגרת כמעט ואינה זזה, ובודאי שלא בממד הניצב למשטח השולחן. השינויים במשטח העליון של השולחן יכולים להיות גדולים למדי (עד כדי ס"מ בודדים). אם נחבר את המשטח למסגרת בצורה קשיחה, הרי שכאשר יחולו שינויים במשטח, המסגרת תתעוות וייתכן שאף תשבר. הפתרון לבעייה הוא חיבור המשטח למסגרת באמצעות כפתורים (buttons) בצורה שתאפשר למשטח להתרחב ולהתכווץ מבלי שהמסגרת תושפע מכך.
הכפתורים מחוברים באמצעות ברגים לחלקו התחתון של המשטח העליון של השולחן. הכפתורים אינם מחוברים באופן קבוע למסגרת, אלא נכנסים לתוך מגרעת המאפשרת להם לנוע. הידוק הכפתורים למשטח יוצר לחץ (לא גדול מדי) על החלק העליון של המגרעת, כך שתנועת הכפתורים איננה חופשית מדי. הכפתורים מחוברים, כמובן, למסגרת שניצבת לכיוון הסיבים של המשטח העליון. קיימות וריאציות רבות על הנושא - כפתורים מהודרים, כפתורים ממתכת, וכפתורים שמחוברים בברגים הן למשטח והן למסגרת, אך קיים בהם חריץ שמאפשר לאחד הברגים לנוע עם התרחבות / התכווצות המשטח העליון. יש גם גרסא שבה בנוסף לכפתורים, המסגרת מחוברת למשטח העליון באופן קבוע במקום אחד, עפי"ר באמצע.
ואסיים בכמה שאלות בנושא ראוטר: למה, כשקונים ראוטר בארץ הוא מגיע עם שרוול / קולר (collet) של 8 מ"מ ולא של 1/4 אינץ'? למה המוכר בחנות לא חושב שזה פרט מידע מעניין? למה המוכר בחנות מנסה לשכנע אותך שכל הכרסומים (סכינים) של ראוטרים הם בקוטר 8 מ"מ (למרות שהוא לא מצליח למצוא ולו אחד כזה אצלו בחנות)? למה המוכר בחנות מנסה לשכנע אותך ש - 8 מ"מ זה ה - 1/4 אינץ' החדש? למה לוקח ליבואן שבועיים להחליף את השרוול? למה אני עדיין מתעצבן משטויות כאלה? בין המשיבים נכונה יוגרל שרוול (חדש, מעולם לא נעשה בו שימוש) של 8 מ"מ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה