מי אינו זוכר את שעורי המלאכה שלו בבית הספר? עשרים בנים, יושבים ליד שולחנות עבודה גדולים מעץ, עושים פחות או יותר מה שהם רוצים, ומולם עומדת המורה נחמה, צועקת בקולי קולות "הקשיבו אלי, והקשיבו היטב". שקט היה משתרר למספר שניות, ולאחריו כולם היו ממשיכים בעיסוקיהם. הקצב המרשים שבו הושמדו כלי עבודה בשיעורים אלה, והצורך להחליפם היווה, ללא ספק, תרומה משמעותית לכלכלתה של מדינת ישראל.
שעורי המלאכה נעלמו להם מתוכנית הלימודים. כמו במקרים אחרים, מערכת החינוך איננה מובילה אלא נגררת אחר שינויים חברתיים. תבונת הכסף ותבונת הראש דחקו את ידיה של תבונת הכפיים. כל מה שאינו מייצר כסף (ועדיף מהר), כל מה שאינו אקדמי (ועדיף ב"משפטים"), איננו נחשב. כך הדרדר מעמדה של תבונת הכפיים בחברה בכלל, והיא הוצאה בבושת פנים מתוכנית הלימודים.
נראה כי התכונות שהיו דרושות לדוד המלך (תהילים ע"ח, ע-ע"ב) אינן דרושות עוד כיום.
השיטה הסדורה הראשונה של לימודי מלאכה בבתי ספר היא ככל הנראה סלויד (Sloyd). מקור המילה שוודי, ומשמעותה זריזות ידיים, כשרוניות, אומנותיות. השיטה פותחה בתחילה בפינדלנד בשנות השישים של המאה התשע עשרה, והוכנסה לתוכנית הלימודים ע"י Uno Cygnaeus. לאחר מכן היא אומצה בשוודיה ע"י Otto Salomon, והוכנסה אף שם לתוכנית הלימודים. השיטה צברה פופלריות רבה בשוודיה עם הקמתו של בית ספר למורים ב - Naas.
הרעיון המרכזי שעמד מאחורי שיטת סלויד היה שאין מדובר בחינוך מקצועי, אלא בחינוך שמיועד לכל התלמידים - בין אם הם עומדים להיות יושבי משרד או עובדי כפיים. בדיוק באותו אופן ששיעורי התעמלות מיועדים לכולם, כך גם שיעורי מלאכה. שיטת סלויד סייעה לפתח דייקנות, יכולת לעבודה עצמאית, התמדה, כושר תכנון, קואורדינציה בין העין ליד, יכולת להתמודד עם קשיים, והערכה לאיכות ולמאמץ המושקע באומנות.
השיטה בנויה מרצף של פרויקטים המסודרים מן הקל אל הקשה. בכל פרויקט הילד מכיר כלי עבודה חדשים, טכניקות עבודה חדשות, ונדרש לבנות אובייקט שימושי. כל ילד מתקדם בקצב שלו, אם כי יש אמות מידה די ברורות לגבי ההספק המצופה מן הילדים. הילדים עובדים באופן עצמאי - המורה נמצא בכיתה על מנת להדגים ולסייע, אך הוא אינו נוגע בפרויקט של הילדים. המעוניים בחומר נוסף מוזמנים להתבונן בספר של סלומון The Teacher's Handbook of Sloyd.
בשלהי המאה ה - 19 אומצה השיטה בבריטניה. הספרים תורגמו לאנגלית, המורים נסעו להשתלמות ב - Naas, וסכין הגילוף השוודי, שנתפש באנגליה ככלי נשק, הוחלף במפסלות. למעשה, שיעורי המלאכה הבריטים היו מבוססים - בשינויים כאלה ואחרים - על שיטת סלויד. עד מהרה השיטה אומצה גם בארה"ב, ואף שם שימשה בסיס ללימודי המלאכה. גם בבריטניה וגם בארה"ב נדחקו, לקראת סוף המאה ה - 20, לימודי המלאכה אל השוליים עד שנעלמו כליל מהנוף של בתי הספר.
אי אפשר לסיים רשומה בנושא סלויד בלי להזכיר את Doug Stowe ואת הבלוג שלו Wisdom of the Hands. דאג הוא נגר אומן ומחנך שיצא למסע צלב להשבת לימודי המלאכה לבתי הספר בארה"ב. הוא לקח את שיטת סלויד צעד אחד קדימה תוך שהוא מטיף (ומיישם, כמורה בבית ספר) לשילוב לימודי המלאכה בנושאי הלימוד הרגילים בבית הספר - כשהילדים למדו על הויקוינגים הוא בנה איתם סירה שאותה השיטו באגם, כשהילדים למדו על דינוזאורים הוא בנה איתם דגמים של הדינוזאורים השונים, כשהילדים למדו על הטבלה המחזורית הוא בנה איתם מבנה עם תאים בצורת הטבלה והילדים מילאו את התאים ביסודות השונים. למי שעתותיו בידיו - הבחור מייצר בין שתיים לשלוש רשומות ליום - אני ממליץ בחום לעקוב אחר הבלוג של דאג.
שעורי המלאכה נעלמו להם מתוכנית הלימודים. כמו במקרים אחרים, מערכת החינוך איננה מובילה אלא נגררת אחר שינויים חברתיים. תבונת הכסף ותבונת הראש דחקו את ידיה של תבונת הכפיים. כל מה שאינו מייצר כסף (ועדיף מהר), כל מה שאינו אקדמי (ועדיף ב"משפטים"), איננו נחשב. כך הדרדר מעמדה של תבונת הכפיים בחברה בכלל, והיא הוצאה בבושת פנים מתוכנית הלימודים.
נראה כי התכונות שהיו דרושות לדוד המלך (תהילים ע"ח, ע-ע"ב) אינן דרושות עוד כיום.
וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן
מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ
וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם
השיטה הסדורה הראשונה של לימודי מלאכה בבתי ספר היא ככל הנראה סלויד (Sloyd). מקור המילה שוודי, ומשמעותה זריזות ידיים, כשרוניות, אומנותיות. השיטה פותחה בתחילה בפינדלנד בשנות השישים של המאה התשע עשרה, והוכנסה לתוכנית הלימודים ע"י Uno Cygnaeus. לאחר מכן היא אומצה בשוודיה ע"י Otto Salomon, והוכנסה אף שם לתוכנית הלימודים. השיטה צברה פופלריות רבה בשוודיה עם הקמתו של בית ספר למורים ב - Naas.
הרעיון המרכזי שעמד מאחורי שיטת סלויד היה שאין מדובר בחינוך מקצועי, אלא בחינוך שמיועד לכל התלמידים - בין אם הם עומדים להיות יושבי משרד או עובדי כפיים. בדיוק באותו אופן ששיעורי התעמלות מיועדים לכולם, כך גם שיעורי מלאכה. שיטת סלויד סייעה לפתח דייקנות, יכולת לעבודה עצמאית, התמדה, כושר תכנון, קואורדינציה בין העין ליד, יכולת להתמודד עם קשיים, והערכה לאיכות ולמאמץ המושקע באומנות.
השיטה בנויה מרצף של פרויקטים המסודרים מן הקל אל הקשה. בכל פרויקט הילד מכיר כלי עבודה חדשים, טכניקות עבודה חדשות, ונדרש לבנות אובייקט שימושי. כל ילד מתקדם בקצב שלו, אם כי יש אמות מידה די ברורות לגבי ההספק המצופה מן הילדים. הילדים עובדים באופן עצמאי - המורה נמצא בכיתה על מנת להדגים ולסייע, אך הוא אינו נוגע בפרויקט של הילדים. המעוניים בחומר נוסף מוזמנים להתבונן בספר של סלומון The Teacher's Handbook of Sloyd.
אי אפשר לסיים רשומה בנושא סלויד בלי להזכיר את Doug Stowe ואת הבלוג שלו Wisdom of the Hands. דאג הוא נגר אומן ומחנך שיצא למסע צלב להשבת לימודי המלאכה לבתי הספר בארה"ב. הוא לקח את שיטת סלויד צעד אחד קדימה תוך שהוא מטיף (ומיישם, כמורה בבית ספר) לשילוב לימודי המלאכה בנושאי הלימוד הרגילים בבית הספר - כשהילדים למדו על הויקוינגים הוא בנה איתם סירה שאותה השיטו באגם, כשהילדים למדו על דינוזאורים הוא בנה איתם דגמים של הדינוזאורים השונים, כשהילדים למדו על הטבלה המחזורית הוא בנה איתם מבנה עם תאים בצורת הטבלה והילדים מילאו את התאים ביסודות השונים. למי שעתותיו בידיו - הבחור מייצר בין שתיים לשלוש רשומות ליום - אני ממליץ בחום לעקוב אחר הבלוג של דאג.
אני יליד 1961, ועדיין זוכר ומוקיר את המורה למלאכה חנה באבו שנטעה בנו את העבודה למלאכת יד ולנגרות בכיתה ח'.
השבמחקאין לי ספק שנסיון זה בגיל 12 הביא לכך שאחזור לנגרות בגיל 50, ולהנות מעבודה בכלים ידניים, ללא חשמל, כפי שהיה אז.
archive.org היה מקור בלתי אכזב למידע בנושא ומהספרים שם למדתי הרבה דברים.
תודה על המאמר הנפלא וההמלצה על הבלוג של Doug.
אלדד מגבעתיים
054-814-3681