יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

יומולדת

חיים בחו"ל מזמנים לך, מדי פעם, אי הבנות כאלה ואחרות. אינני מדבר על הבדלים בין-תרבותיים עמוקים. אני מדבר על אותן אי הבנות קטנות ומשעשעות.

לפני שנים, כשגרנו בממלכה המאוחדת, חגגנו לילד יומולדת חמש. ברוב טקס הבאנו לבית הספר עוגה עם נרות. עוד לפני הדלקת הנרות, אנחנו מזהים מבוכה מסוימת אצל המורה.

המורה (סופרת כמה פעמים "בלב" את מספר הנרות שעל העוגה, ולבסוף אוזרת עוז ואומרת): "לא ידעתי שגל בן שש".
אנחנו (לא ממש מבינים את השאלה): "הוא לא. הוא בן חמש".

ככה למדנו שהמנהג "נר לשנה הבאה" לא קיים בבריטניה. בחגיגות הבאות הקפדנו להסביר מראש את "המנהג האקזוטי" לגבי מספר הנרות שעל העוגה. דרך אגב, קיימות תרבויות נוספות שבהן נהוג להדליק נר נוסף, ואם מי מן הקוראים יודע מה מקורו של המנהג "הישראלי" הזה הוא מוזמן לשתף אותנו.

השנה אנחנו חוגגים יומולדת מאה לפורמייקה. אפשר לאהוב פורמייקה, אפשר לשנוא פורמייקה, אבל אי אפשר להתעלם ממנה. פורמייקה הומצאה בשנת 1912 על ידי דניאל או'קונר והרברט פאבר, שעבדו בחברת ווסיטנגהאוז. הם רשמו פטנט על המצאתם ב - 1.1.1913, ועזבו את החברה מיד לאחר מכן. ההמצאה נועדה במקור לשמש תחליף לחומר (מינרל) מיקה, ששימש כחומר בידוד. כאן גם מקור השם - replacement for mica, שהתגלגל לשם הרשום - Formica.

בתאריך 2.5.1913 הקימו או'קונר, פאבר ושותף שלישי את - Formica Products Company. בשלב הראשון יוצרה הפורמייקה כהדבקת שכבות של בד עם שרף בקליט. השכבות שוטחו, והתקשו בתוך מכבש. החברה זכתה להצלחה רבה, ותוך מספר חודשים היא כבר התקשתה לעמוד בדרישה למוצריה. בעקבות בעיות מסחריות ומשפטיות נאלצה החברה להחליף את השרף, ולהשתמש בשרף אחר - Redmanol. בשנת 1927 פותחה הפורמייקה לשימוש דקורטיביים, כפי שאנחנו מכירים כיום. בשנת 1938 שוב החליפה החברה את השרף - לחומר בו משתמשים עד ימינו אלה - Melamine. החברה עברה עוד מספר גלגולים מסחריים, עד שנרכשה בשנת 2007 על ידי חברה ניו-זילנדית בשם Fletcher Building Group.

תהליך הייצור המקורי של לוחות פורמייקה היה מסובך ויקר מאוד. מדובר בהדבקת שבע שכבות של נייר (צבוע ו/או עם דוגמא) ספוגות בשרף מלמין, ושכבה נוספת של דף "שקוף" ספוג אף הוא במלמין. ערמות גדולות של שמונה שכבות מופרדות באמצעות לוחות דקים של פלדת אל-חלד הוכנסו לתוך מכבש גדול וחם, שם הן נדחסו והתקשו. בשנות החמישים פושט והוזל תהליך הייצור. בשלב ראשון יוצרה שכבת בסיס (core) מתערובת של תאית ושרף מלמין. אל הבסיס הודבק הנייר הצבעוני ספוג המלמין. שיטה זאת, בשינויים כאלה ואחרים, היא השיטה בה משתמשים גם כיום.

השנה אנחנו חוגגים גם יומולדת מאה לתיקון השישה עשר לחוקה האמריקאית. התיקון מאפשר לממשל האמריקאי להטיל ולאסוף מס הכנסה. אני מניח כי רוב האנשים אינם אוהבים במיוחד לשלם מס הכנסה, אבל רואים בזה רע הכרחי. זאת הגישה שלי לגבי פורמייקה - אני לא אוהב את החומר, אבל מכיר ביתרונות הרבים שלו ובכך שיש מקומות שבהם הוא הפתרון הנכון. בכל אופן, אפשר להעריך שגם פורמיקה וגם מס הכנסה יישארו עימנו גם במאה השנים הבאות עלינו לטובה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה