עץ ירוק

השבוע חגגנו במקביל את חג החנוכה שלנו עם חג ההודיה שלהם. איחוד שני החגים איננו דבר של מה בכך - מאז הוכרז חג ההודיה בשנת 1863 ועד לאיחוד הנוכחי אירעו בסך הכל שלושה איחודים נוספים (בשנים 1888, 1899, 1918). שני האיחודים הבאים צפויים להתרחש בשנת 2070 ובשנת 2165. אמנם הלוח העברי והלוח הלועזי מתאחדים כל תשע עשרה שנה, אבל היות שחג ההודיה נחגג ביום חמישי האחרון בחודש נובמבר - העניינים מסתבכים.

האיחוד התקבל בשמחה רבה בחוגים הדתיים בארצות הברית. חג ההודיה הוא חג חילוני לחלוטין, שנחגג על ידי כל אמריקאי באשר הוא, בלי קשר לשיוך הדתי או האתני. אבל חשוב מכך, האיחוד עם חג ההודיה הרחיק את חג החנוכה מחג המולד, שהוא - איך לומר בעדינות - חג מאוד נוצרי. בשנים האחרונות מתרחש תהליך של Christmasation של חג החנוכה - התמקדות הצד החומרי של קניית (וקבלת ...) מתנות, והזנחה של כל ההיבטים האחרים של החג.

נעצור רגע לאתנחתא מוסיקלית - אריק איינשטיין מבצע את "בית הערבה". מילים: חיים חפר, לחן: שמוליק קראוס. (אני מתנצל התנצלות כנה על הפרסומת בתחילת השיר).

קצה קשה לדמיין מהמקום בו אני נמצא עכשיו את בית הערבה, אבל אני מתעניין בעיקר בפזמון:

המדבר כיסה אותה,

באבק לבן ורך,

עץ ירוק בארץ חרבה,

איך נשכח את בית הערבה.

קצת בדומה לתקיעת היתד הראשון לסוכה מיד בתום יום הכיפורים, כך גם הגויים נכנסים לקדחת עץ חג המולד מיד עם תום ארוחת חג ההודיה. המנהג של הצבת עץ ירוק עד בתוך הבית הוא מנהג עתיק יומין, שאומץ על ידי הנצרות בשלב מאוחר למדי. המנהג המקורי קשור ליום ההיפוך שחל ב - 22 בדצמבר - במחצית הכדור הצפונית, זהו היום הקצר בשנה, שממנו ואילך מתחילים הימים להתארך.

המצרים הקדמונים סגדו לאל השמש "רע". התקצרות היום נתפשה כגסיסתו של האל, ויום ההיפוך סימל את תחילת התאוששותו. המצרים היו ממלאים את בתיהם בענפי תמר ירוקים, שסימלו את ניצחון החיים על פני המוות. מנהג דומה מוצאים אצל הרומאים (שם סגדו לאל החקלאות "סטורן") ואצל הוויקינגים (שם סגדו לאל השמש "בלדר").

הגרמנים היו הנוצרים הראשונים לאמץ את המנהג. במאה ה - 16 החלה מסורת של הכנסת עצים ירוקי עד לתוך הבתים - התאריך הוסט במקצת, והסיבה למסיבה הפכה לנוצרית - חג המולד, החג המציין את הולדתו של ישו. הפרוטסטנטים הגרמנים אימצו את העץ כסמלו של חג המולד, כמשקל נגד לסמלם של הנוצרים הקתולים - העריסה. המנהג התפשט ברחבי גרמניה במאה השמונה ה - 18, ובמאה ה - 19 הצבת העץ נתפשה כבר כחלק מהתרבות הגרמנית. אל בריטניה הגיע המנהג בתחילת המאה ה - 19. תחילה מוצאים עצים במשפחות המלוכה והאצולה, ובהמשך אצל משפחות נוספות.

אל ארצות הברית הגיע מנהג העץ בשלהי המאה ה - 19. הפוריטנים האנגלים שהתיישבו בארצות הברית התנגדו התנגדות עזה למנהג העץ. הם תפשו את חג המולד כחג קדוש, שאין לטמא אותו בסממנים חומריים (בודאי לא בסממנים שנודף מהם ריח פאגאני). בהמשך, בעקבות השפעה בריטית (המלכה ויקטוריה) וגרמנית החלו המתיישבים האמריקאים לאמץ את מנהג העץ לקראת סוף המאה ה - 19.

האמריקאים אימצו את המנהג לחיקם, וכמו שבאמת רק האמריקאים יודעים לעשות, העלו אותו (או דירדרו אותו, הכל בהתאם לנקודת ההשקפה) לשיאים חדשים. הנה המספרים: 15,000 חוות שמגדלות 350 מיליון עצים על פני 1.4 מיליון דונם, 100,000 מועסקים בתעשייה שמוכרת 24.5 מיליון עצים מדי שנה בסכום כולל של קצת יותר מביליון דולר.

ואנחנו ? אנחנו מסתפקים בשמונה נרות ושמש, וגם זה רק ביום האחרון. חג אורים שמח.