הפעם הרשומה עוסקת בקיטורים.
בשנת 2000 גילה המושל הקודם של מדינת מיין, Angus King, שהוא עומד לגמור את שנת התקציב (1999) עם עודף של 71 מיליון דולר. המושל ידע שזה מצב בלתי נסבל, ויש להוציא את הכסף העודף במהירות האפשרית. הוא החליט על תוכנית חדשה - מחשב לכל ילד בכיתות ז-ח. מאחר שבכל זאת מדובר בדמוקרטיה, ומאחר שהיו כמה חצופים שדרשו תהליך מסודר, הוקם "כוח פעולה" שמשימתו הייתה לבחון ולאשר את תוכניתו של המושל. באופן מפתיע, התוכנית אושרה, ושנת הלימודים 2002 החלה עם מחשב נייד תוצרת אפל, שסופק לכל ילד (ולכל מורה) בכיתות ז-ח.
Susan Gendron, שרת החינוך של מיין באותה תקופה הסבירה "אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו בעלי היכולת הטכנולוגית הטובה בארה"ב. כשאנו אומרים "יכולת טכנולוגית" אנו מתכוונים ליכולת להשתמש במחשב לצורך חדשנות, יצירתיות ופתרון בעיות". המושל, מצידו, הדגיש כי מטרתה של התוכנית הוא "לסגור את הפער הטכנולוגי בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, ולהקנות לתלמידים את הכישורים הנדרשים למאה ה - 21".
עד מהרה מצאו עצמם גם תלמידי התיכון עם מחשבים ניידים, וקצת אחר כך גם ילדי כיתות ה-ו זכו לקבל את המחשבים שלהם. איום מסוים על התוכנית הושמע בתחילת שנת 2013 מצד המושל הנוכחי של מיין (Paul LePage) אך לבסוף, הוא שוכנע ע"י שר החינוך של מיין באותה תקופה להשאיר את התוכנית על כנה. בכל אופן הוצא מכרז חדש, ובסיומו הוחלט לא להחליט - בתי הספר היו עצמאיים לבחור בין חמישה ספקים. רוב בתי הספר (90%) בחרו להישאר עם הפתרונות של אפל, שהפעם הציעה פתרון משולב של iPad לתלמידים, mini iPad למורים ועוד כמה MacBook Air בשביל החבר'ה.
האם התוכנית "מחשב לכל ילד" מוצלחת? אני מזדהה עם התשובה של חמישיה. קראתי חלק מן המחקרים שניסו להעריך את התוכנית. לא השתכנעתי. בחלק מהנושאים יש שיפור (ובעיקר אצל תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך), אבל קשה להוכיח קשר ישיר לתוכנית (תוכניות הלימוד השתנו, המבחנים השתנו, המורים עבור הכשרות מיוחדות וזכו לליווי צמוד, וכיו"ב משתנים). לא ברור גם מה היה קורה לו היו משקיעים אותה השקעה באפיק חינוכי אחר. צריך לזכור גם שלכל המעורבים בתוכנית יש אינטרס לשמר אותה - תופעה פסיכולוגית ידועה. קשה לנו מאוד להודות בטעות (או לפחות לבדוק עצמינו באופן אובייקטיבי), במיוחד אחרי שהשקענו בה כל כך הרבה משאבים.
למרות שלא שאלתם, אתן לכם את נקודת המבט האישית שלי (שלנו). הילד הצעיר לומד בכיתה ו'. הוא משתמש במחשב נייד של אפל, והוא משאיר אותו בבית הספר. המחשב משמש אותו בעיקר לחיפוש חומר ברשת, וכתיבת עבודות - משימות אותן הוא מבצע גם על המחשב הביתי. תוכניות הלימוד סטנדרטיות, ללא שימוש מובהק במחשב. אין הרבה תועלת מהשימוש במחשב, אבל גם אין הרבה נזק.
הילד המבוגר לומד בכיתה ט'. הוא משתמש ב - iPad, אותו הוא נושא איתו לכל מקום. חלק גדול מהתקשורת בין המורים לתלמידים (בעיקר לגבי שיעורי בית) מתבצע באופן ממוחשב. המורים מעלים את השיעורים אל הרשת, מפרסמים את לוח הזמנים ברשת, ומצפים שהתלמידים יעלו את העבודה שעשו אל הרשת. מדובר בתסבוכת IT חסרת תקנה. כרגע משתמשים במשהו כמו חמישה "עננים", שלושה "לוחות שנה", ועוד כמה תוכניות על ה - iPad עצמו. האנרגיה שמשקיעים המורים והתלמידים בהתמודדות עם התסבוכת יכולה להאיר עיר קטנה במיין.
התלמידים כמעט ואינם מסכמים יותר את השיעורים. כשהמורה גומר למלא את הלוח, התלמידים פשוט מצלמים אותו. יש כאלה שהולכים לסוף הכיתה על מנת לקבל זווית רחבה יותר, יש כאלה שמתקרבים ומצלמים צילום פנורמי, ויש כאלה שמחכים שמישהו אחר ייצלם. סיכום בכתב יד לעומת צילום - אני מתקשה להאמין שתשומת הלב של התלמידים בשעת השיעור והמידה בה מוטמע החומר זהה.
גם חובבים מושבעים של ה - iPad ייתקשו לטעון כי הוא הכלי המיטבי לכתיבת עבודות או להכנת מצגות. מקלדת פיסית ועכבר הם כלים חיוניים לשני השימושים הללו. חלק מהתלמידים נוטשים את ה - iPad ועובדים על מחשב שולחני בבית. חלק מהתלמידים רוכשים מקלדת תואמת ו - stylus והופכים את ה - iPad לתואם מחשב. חלק מן התלמידים (אלה שאין להם) נאבקים.
מה עושים נערים ונערות כשיש להם iPad תחת ידם ? מתכתבים (בתמונות), משחקים וצופים בסרטים. בית הספר גילה, להפתעתו, כי ילדים רבים משתמשים באפליקצייה snapchat במהלך השיעורים. התגובה - חסימת המצלמות לאלה שהשתמשו באפליקצייה. מעניין כמה זמן יעבור עד שהתלמידים יימצאו דרך לפתוח את החסימה ולעבור לתוכנת מסרים אחרת. תלמידים יושבים בשיעורים ומשחקים כחלק מהסכם בלתי כתוב עם המורים - המורה זוכה לשקט בכיתה, והתלמיד מקבל את הזכות לשחק (כל עוד הוא עושה זאת בצורה דיסקרטית). בתחילת השנה הודיעו לתלמידים כי אסור לצפות בסרטים אבל מותר להאזין למוסיקה. מה לעשות שלעיתים מוסיקה מלווה בקליפ? מה לעשות שלעיתים המוסיקה נעלמת והקליפ נשאר?
דיברתי עם אימא של ילדה בכיתה ט', שהיא במקרה גם הגננת של הבת הקטנה שלנו, שהיא במקרה גם בעלת תואר שני בחינוך, ושהיא לגמרי במקרה גם אישתו של שר החינוך הקודם ששיכנע את המושל להשאיר את התוכנית "מחשב לכל ילד" על כנה. שאלתי אותה מה דעתה על התוכנית. תשובתה: I don't know. It's a tough one.
Susan Gendron, שרת החינוך של מיין באותה תקופה הסבירה "אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו בעלי היכולת הטכנולוגית הטובה בארה"ב. כשאנו אומרים "יכולת טכנולוגית" אנו מתכוונים ליכולת להשתמש במחשב לצורך חדשנות, יצירתיות ופתרון בעיות". המושל, מצידו, הדגיש כי מטרתה של התוכנית הוא "לסגור את הפער הטכנולוגי בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, ולהקנות לתלמידים את הכישורים הנדרשים למאה ה - 21".
עד מהרה מצאו עצמם גם תלמידי התיכון עם מחשבים ניידים, וקצת אחר כך גם ילדי כיתות ה-ו זכו לקבל את המחשבים שלהם. איום מסוים על התוכנית הושמע בתחילת שנת 2013 מצד המושל הנוכחי של מיין (Paul LePage) אך לבסוף, הוא שוכנע ע"י שר החינוך של מיין באותה תקופה להשאיר את התוכנית על כנה. בכל אופן הוצא מכרז חדש, ובסיומו הוחלט לא להחליט - בתי הספר היו עצמאיים לבחור בין חמישה ספקים. רוב בתי הספר (90%) בחרו להישאר עם הפתרונות של אפל, שהפעם הציעה פתרון משולב של iPad לתלמידים, mini iPad למורים ועוד כמה MacBook Air בשביל החבר'ה.
האם התוכנית "מחשב לכל ילד" מוצלחת? אני מזדהה עם התשובה של חמישיה. קראתי חלק מן המחקרים שניסו להעריך את התוכנית. לא השתכנעתי. בחלק מהנושאים יש שיפור (ובעיקר אצל תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך), אבל קשה להוכיח קשר ישיר לתוכנית (תוכניות הלימוד השתנו, המבחנים השתנו, המורים עבור הכשרות מיוחדות וזכו לליווי צמוד, וכיו"ב משתנים). לא ברור גם מה היה קורה לו היו משקיעים אותה השקעה באפיק חינוכי אחר. צריך לזכור גם שלכל המעורבים בתוכנית יש אינטרס לשמר אותה - תופעה פסיכולוגית ידועה. קשה לנו מאוד להודות בטעות (או לפחות לבדוק עצמינו באופן אובייקטיבי), במיוחד אחרי שהשקענו בה כל כך הרבה משאבים.
למרות שלא שאלתם, אתן לכם את נקודת המבט האישית שלי (שלנו). הילד הצעיר לומד בכיתה ו'. הוא משתמש במחשב נייד של אפל, והוא משאיר אותו בבית הספר. המחשב משמש אותו בעיקר לחיפוש חומר ברשת, וכתיבת עבודות - משימות אותן הוא מבצע גם על המחשב הביתי. תוכניות הלימוד סטנדרטיות, ללא שימוש מובהק במחשב. אין הרבה תועלת מהשימוש במחשב, אבל גם אין הרבה נזק.
הילד המבוגר לומד בכיתה ט'. הוא משתמש ב - iPad, אותו הוא נושא איתו לכל מקום. חלק גדול מהתקשורת בין המורים לתלמידים (בעיקר לגבי שיעורי בית) מתבצע באופן ממוחשב. המורים מעלים את השיעורים אל הרשת, מפרסמים את לוח הזמנים ברשת, ומצפים שהתלמידים יעלו את העבודה שעשו אל הרשת. מדובר בתסבוכת IT חסרת תקנה. כרגע משתמשים במשהו כמו חמישה "עננים", שלושה "לוחות שנה", ועוד כמה תוכניות על ה - iPad עצמו. האנרגיה שמשקיעים המורים והתלמידים בהתמודדות עם התסבוכת יכולה להאיר עיר קטנה במיין.
גם חובבים מושבעים של ה - iPad ייתקשו לטעון כי הוא הכלי המיטבי לכתיבת עבודות או להכנת מצגות. מקלדת פיסית ועכבר הם כלים חיוניים לשני השימושים הללו. חלק מהתלמידים נוטשים את ה - iPad ועובדים על מחשב שולחני בבית. חלק מהתלמידים רוכשים מקלדת תואמת ו - stylus והופכים את ה - iPad לתואם מחשב. חלק מן התלמידים (אלה שאין להם) נאבקים.
מה עושים נערים ונערות כשיש להם iPad תחת ידם ? מתכתבים (בתמונות), משחקים וצופים בסרטים. בית הספר גילה, להפתעתו, כי ילדים רבים משתמשים באפליקצייה snapchat במהלך השיעורים. התגובה - חסימת המצלמות לאלה שהשתמשו באפליקצייה. מעניין כמה זמן יעבור עד שהתלמידים יימצאו דרך לפתוח את החסימה ולעבור לתוכנת מסרים אחרת. תלמידים יושבים בשיעורים ומשחקים כחלק מהסכם בלתי כתוב עם המורים - המורה זוכה לשקט בכיתה, והתלמיד מקבל את הזכות לשחק (כל עוד הוא עושה זאת בצורה דיסקרטית). בתחילת השנה הודיעו לתלמידים כי אסור לצפות בסרטים אבל מותר להאזין למוסיקה. מה לעשות שלעיתים מוסיקה מלווה בקליפ? מה לעשות שלעיתים המוסיקה נעלמת והקליפ נשאר?
דיברתי עם אימא של ילדה בכיתה ט', שהיא במקרה גם הגננת של הבת הקטנה שלנו, שהיא במקרה גם בעלת תואר שני בחינוך, ושהיא לגמרי במקרה גם אישתו של שר החינוך הקודם ששיכנע את המושל להשאיר את התוכנית "מחשב לכל ילד" על כנה. שאלתי אותה מה דעתה על התוכנית. תשובתה: I don't know. It's a tough one.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה