התחדשות

גם המחנה הציוני וגם הליכוד השתמשו בדמותו במהלך הבחירות האחרונות. אני מדבר על מי שהיה (למרות שמדובר ברשימה חלקית, קחו נשימה ארוכה): מייסד מקורות, יוזם הקמת אחת עשרה הנקודות בנגב, מיוזמי המוביל הארצי, המנכ"ל הראשון של משרד הביטחון, ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, יו"ר עמידר, שר החקלאות, שר האוצר במשך אחת עשרה שנה (עם הפיחות הגדול של הלירה), וראש ממשלה במשך שש שנים (עם המיתון הגדול ומלחמת ששת הימים).

השימוש הסלקטיבי בדמותו של לוי אשכול התעלם - מסיבות די מובנות - מאמרות הכנף המפורסמות שלו, שלא היו עוברות היום אף יועץ תקשורת:

• הפנקס פתוח והיד רושמת.
• מתי כבר נגמור להקים את המדינה, ונחזור הביתה?
• אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה.
• לעניות דעתי הקובעת.
• מי שרוצה לעשות בישראל הון קטן, שיביא איתו הון גדול.
• בזמנים רעים, עד שהשמן ירזה, הרזה ימות מרעב.
• כשארצות הברית מתעטשת, ישראל חוטפת דלקת ריאות.
• הסבא שלי לא התעניין בכדורגל, האבא שלי לא התעניין בכדורגל, ובכל זאת היו השניים יהודים טובים.
• אינני יודע אם אהיה שר חקלאות טוב, אולם דבר אחד אני יכול להבטיח - אצלי הגשמים ירדו כסדרם.

מאחר שאני אינני פוליטיקאי, אני מרשה לעצמי להשתמש באמרת הכנף המפורסמת ביותר של אשכול - "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים". אז נכון שברשומה הקודמת הבטחתי שהיום אדון בעיצוב של רהיטים סיניים, אבל היום נעסוק בשני פרויקטים של התחדשות. הראשון - זה עתה מתחיל, והשני - זה עתה הסתיים.

צילום: Mcateer Photograph

לפני קצת פחות משנה כתבתי על השריפה שפרצה בבית הספר לאומנות של גלזגו. מדובר בפנינה ארכיטקטונית-עיצובית מבית היוצר של מקינטוש, שנבנתה בתחילת המאה העשרים. המבנה עלה באש בחודש מאי 2014. אמנם רוב המבנה והתכולה לא נפגעו, אבל הספריה (שהכילה רהיטים יחודיים בעיצובו של מקינטוש) נשרפה כליל. אני שמח לבשר לקוראים כי "וועדת השימור" של בית הספר בחרה במשרד הארכיטקטורה של Page/Park על מנת שיוביל את פרויקט השיקום. העבודה במבנה עצמו אמורה להתחיל בשנת 2016 ולהסתיים לקראת שנת הלימודים האקדמית 2017/18. עלות הפרויקט כ - 204 מיליון ש"ח. נקווה לטוב.

נשאר בתחומי הממלכה המאוחדת, ונדרים מעט מגלזגו אל שפילד, שם נמצא פרויקט התחדשות אחר - Park Hill Estate. לפני שנדבר על פרויקט ההתחדשות עצמו, הבה נקדיש כמה מילים למושא השיקום.

פארק היל הוקם כפרויקט דיור ציבורי שאפתני ברוח הברוטליזם. גם בסטנדרטים של הברוטליזם מדובר בפרויקט אדיר מימדים. הפרויקט שנבנה בשנים 1957 - 1961, כלל בתוכו 995 יחידות דיור בנוסף לשטחי מסחר ובית ספר יסודי. הפרויקט בנוי על חלקה משופעת - על מנת לשמור על קו רקיע אחיד, החלקים הגבוהים (צד ימין בתמונה) כוללים ארבע קומות בעוד שהחלקים הנמוכים (צד שמאל בתמונה) כוללים שלוש עשרה קומות.

הרעיון שהדריך את הפרויקט כונה "רחובות בשמיים" (Streets in the Sky). לאורך המבנה עברו רחובות (= מסדרונות) רחבים. כל רחוב שימש שלוש קומות - את הקומה בה עבר, ואת הקומות שמעליו ומתחתיו באמצעות גרמי מדרגות קצרים (שכונו "מספריים"). כל רחוב - למעט העליון ביותר - התחבר אל הקרקע בנקודה כלשהי בפרויקט. הרחובות היו רחבים דיים למעבר "מכונית החלב". כל רחוב ושלוש הקומות אותן הוא שירת נצבעו צבע אחר.

הפרויקט השאפתני החל להידרדר בשנות השמונים - בדירות נותרה אוכלוסיה חלשה, רמת הפשיעה עלתה, הונדליזם פשה, ומצבו הכללי של הבניין הלך מדחי אל דחי. בשנת 1998, בצעד שנוי במחלוקת, הוכרז המבנה "מבנה לשימור" (מה שנקרא בבריטית מדוברת Grade II listed). כך הוסר איום הריסת המבנה, והוכרז "המבנה לשימור" הגדול ביותר באירופה. בשנת 2004 חברה עיריית שפילד לחברה פרטית בשם Urban Splash, ולאחרונה הושלם תהליך ההתחדשות שארך עשר שנים ועלה כ - 845 מיליון ש"ח.

צילום: Urban Splash

במסגרת תהליך ההתחדשות צומצם מספר הדירות, והוא עומד כיום על 875 - חלקן נותרו בחזקת "דיור ציבורי" וחלקן הפכו "דירות פרטיות". השטחים שהתפנו הוקצו למשרדים ולשטחי מסחר. בצד הגבוה של המבנה נוצרה כניסה חדשה באמצעות הריסה חלקית של ארבע הקומות התחתונות, ויצירת "חלון" במבנה. צבעי המבנה חודשו, אך נשמר העיקרון של צבע לכל שלוש קומות.

את אחד הגשרים של המבנה עיטר במשך שנים הגרפיטי "Clare Middleton I love you will u marry me". תוכנית רדיו בריטית התחקתה אחר הסיפור שמאחורי הגרפיטי. בניגוד לאגדות אורבניות שצצו לאורך השנים, הסיפור האמיתי קצת פחות מסעיר. הכתובת נכתבה בשנת 2001 על ידי בחור בשם ג'ייסון ויועדה לחברתו קלייר מידלטון. היא לא ראתה את המחווה בעין יפה, והשניים נפרדו. הכתובת נשארה. קלייר נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2007. ג'ייסון עודנו בחיים. במסגרת פרויקט השיקום הוחלט לחדש את הגרפיטי המקורי - שמה של קלייר הוסר, ושאר הכתובת הפך לשלט מואר.

צילום: Urban Splash

צילום: Urban Splash

וגם לגבי פרויקט זה - נקווה לטוב.