תוצרת סין - חלק א'

עד כמה שזה יישמע מפתיע, האדם שהשפיע יותר מכל על התפתחותו של הריהוט הסיני הוא היסטוריון גרמני-אמריקאי בשם גוסטב אקה (Gustav Ecke). בשנת 1944 פירסם אקה את הספר הראשון, אי פעם, אודות הריהוט הסיני, ובכך קבע את נראטיב הריהוט הסיני. הנראטיב היה מוצלח מאוד, והוא אומץ בחום הן על ידי הסינים והן על ידי העולם המערבי.

הנראטיב שהוצג על ידי אקה כלל את האלמנטים הבאים:

1. הריהוט הסיני פשוט וצנוע מבחינה צורנית.
2. הריהוט הסיני מתוחכם מאוד מבחינה נגרית.
3. הריהוט הסיני בנוי עץ קשה ואיכותי, בו משתמשים בקפידה רבה, ומשאירים אותו בגימור טבעי.

על מנת להבין את מקורות הנראטיב חשוב ללמוד קצת על אקה, מעצבו. אקה נולד בשנת 1896 בגרמניה. בשנת 1922 הוא סיים את עבודת הדוקטורט שלו שדנה בסוריאליזם הצרפתי. בשנת 1923 הוא קיבל משרה באוניברסיטה בפוג'יאן שבסין, וחמש שנים לאחר מכן הוא עבר לבייג'ין. הוא חזר לתקופה קצרה לפריז, אך עליית הפשיזם הבריחה אותו חזרה לסין. בשנת 1945 הוא נשא לאישה אומנית-חוקרת סינית, ובשנת 1949 הזוג עבר להוואי, שם נפטר אקה בשנת 1971. בצעירותו נחשף אקה לתנועת הבאוהאוס הגרמנית. חשיפה שעיצבה במידה רבה את השקפת עולמו האומנותית-תרבותית, והשפיעה רבות על מחקריו. קל לזהות את עקרונות הבאוהאוס בנראטיב שעיצב אקה עבור הריהוט הסיני.

עם הגעתו של אקה לסין הוא התמקד במחקר של הארכיטקטורה הסינית, ובהמשך עבר להתמקד במחקר של רהיטים סיניים. אקה ומספר עמיתים זרים נוספים היו הראשונים לתעד ולחקור את התחום. מלומדים סיניים כמעט ולא עסקו בתחום, והמצב הכלכלי הקשה גרם לכך שהאוכלוסיה המקומית התייחסה את הרהיטים בעיקר כחומר גלם לבעירה. במאמצים כבירים הצליח אקה לפרסם 200 עותקים של ספרו Chinese Domestic Furniture, שסיכם את המחקר. למען האמת ה"ספר" היה קופסת קרטון שהכילה מלל מודפס, שרטוטים וצילומים. ספר או קופסת קרטון - מדובר היה במחקר פורץ דרך וראשון מסוגו.

הספר הודפס שוב בשנת 1962, והוצא לאור במהדורה מודרנית יותר פעם נוספת בשנת 1986. למתעניינים - גם המהדורה החדשה קשה מאוד לקריאה. המהדורה פותחת במלל אנגלי (שלפעמים נדמה שהיא בעצם גרמני) קשה לקריאה, שעמודיו ממוספרים בספרות רומאיות. לאחר מכן יש רשימה בביליוגרפית ממוספרת. לאחר מכן יש רשימת הערות ממוספרת. לאחר מכן יש רשימת רהיטים ממוספרים, ולאחר מכן מגיעות 161 "פלטות" - כל אחת כוללת אחד או יותר מהאלמנטים הבאים - תמונה של רהיט, תמונה של פריט של רהיט, שרטוט של רהיט, שרטוט של פריט של רהיט, שרטוט של מחבר שמשמש במספר רהיטים. הכל מסודר בצורה די אקראית. הכל כולל אינספור הפניות לכאן ולשם, לשם ולכאן.

כבר בשנת 1948 פירסם ג'ורג' קייטס ספר בשם Chinese Household Furniture שכלל תמונות של 112 פריטי ריהוט שונים, שלא כולם התיישבו עם רוח הנראטיב של אקה. בשנת 1979 תורגם לאנגלית הספר Chinese Furniture שנכתב ע"י הצרפתי מישל בורדלי. ספר זה הצליח לסדוק את אמיתות הנראטיב. הספר הציג פריטים מצועצעים רחוקים מאוד מן המינינליזם של אקה, פריטים שעשויים מחומרים שונים ולאו דווקא מעץ קשה, ופריטים שנצבעו או שכוסו בלכה. אל הסדקים שיצר בורדלי נכנס בשנת 1991 קרייג קלונס עם ספרו Superfluous Things. הוא הפך את הסדקים לשברים של ממש. קלונס חקר טקסטים ספרותיים, מסמכים רשמיים, וציורים רבים, והדגים כי התמונה האמיתית רחבה בהרבה מזו אותו צייר אקה.

את התובנות הנוכחיות שלנו לגבי הריהוט הסיני ניתן לסכם באופן הבא:

1. קיים מגוון עצום של סגנונות, רמות נגרות, חומרי גלם, ושיטות גימור. זה לא מפתיע שכן אנו דנים בפרק זמן ארוך מאוד ובמרחב גיאוגרפי גדול מאוד.
2. רהיטים שונים חיו בכפיפה זה לזה צד, לעיתים ממש באותו חדר.
3. התפתחויות סגנוניות התרחשו באופן איטי ביותר, לאורך עשרות ומאות שנים. ברוב המקרים, הסגנונות החדשים לא דחקו את הישנים, אלא המשיכו לחיות לצידם.

עד כאן על המעטפת. בשבוע הבא נצלול אל התוכן.