עם חברים כאלה...

קשים הם חייו של הנגר. קשים שבעתיים חייו של הנגר-העיתונאי-החוקר. ברשומה הקודמת סיפרתי לכם כיצד נאלצתי לשהות שעות ארוכות בשמש הקופחת של סנטרל פארק כשאני מאמץ את צווארי ואת עיני - הכל על מנת להביא לכם את סיפורם הלא נודע של מיכלי המים המפארים את גגות ניו-יורק. אבל בכך לא תמו צרותיי - המערכת החליטה כי אם אני שוהה כבר בניו-יורק, שומה עלי לנסוע לצפונה של המדינה, אל הרי האדירונדק (Adirondack), ולהביא משם סיפור נוסף - "שני סיפורים, כרטיס טיסה אחד".

בשנת 1903 נסע אדם בשם תומס לי (Thomas Lee) עם משפחתו לבית הקיץ שלהם, ששכן ב - Westport, NY, עיירת נופש קטנה ומנומנת בהרי האדירונדק. דבר אחד העיב על התנהלותה של החופשה הקסומה - כסאות, ולמען הדיוק - העדרם. בבית לא היה אף "כיסא גינה". תומס השתוקק לכיסא בו יוכל לשקוע בנוחות, לצפות בשקיעה וללגום קוקטייל. הוא הקדיש את הקיץ לבניית דגמים כאלה ואחרים, ולקראת סוף החופשה היה בידו "הכיסא המנצח".

לתומס היה חבר נגר בשם הארי באנל (Harry Bunnell). הארי בא לבקר את תומס, ראה את "הכסא המנצח", וזיהה את ההזדמנות הגדולה. החברים הסכימו כי הארי ייבנה במהלך החורף כיסאות לפי העיצוב של תומס, ועם בוא הקיץ הם יימכרו את הכסאות ויתחלקו ברווחים. במהלך החורף בנה הארי את הכיסאות. הקיץ הגיע, והכסאות נחטפו כמו לחמניות טריות. הארי לא התבלבל - הוא רץ למשרד הפטנטים ורשם פטנט מס 794777 על הכיסא "שלו" - Westport Plank Chair. מיותר לציין כי תומס לי לא ראה ולו סנט אחד מהעיסקה שעשה עם "חברו" הנגר הארי באנל.

במקומות שונים מצוין כי את הכיסא המקורי בנה תומס מאחת עשרה חתיכות אותן חתך מלוח עץ אחד. אני מתקשה עם המספר אחת עשרה. כל צד של הכיסא מורכב מארבעה חלקים - רגל צרה אנכית, רגל רחבה אלכסונית, מסעד, תומך למסעד. מרכז הכיסא מורכב אף הוא מארבעה חלקים - משענת, תומך למשענת, מושב, קושרת קדמית. וביחד - שניים עשר חלקים (4*2 + 4). יכול להיות שבכסא המקורי לא היה תומך למשענת, והרכיבים שמחזיקים את המסעדים (בחלק האחורי שלהם) היו חלק אינטגרלי מן המשענת - אני לא מצאתי תמונות / שרטוטים שמעידים על כך.

מקור: וויקיפדיה

ברבות השנים אנחנו עדים לשלושה שינויים מרכזיים.

• השם זכה להרחבה גיאוגרפית - הוא איננו מציין עוד עיירה קטנה (Westport) אלא חבל ארץ מפורסם (Adirondack).
• העיצוב הפך למעוגל יותר ואוורירי יותר.
• המבנה איננו כולל עוד לוחות שלמים אלא כפיסי עץ מרווחים.

כיום, יותר ממאה ועשר שנים לאחר המצאתם, כיסאות אדירונדק עדיין נמכרים כמו "לחמניות טריות", ונבנים על ידי אין-ספור נגרים חובבים ומקצועיים כאחד.