יום שני, 31 באוגוסט 2015

רק שלא יחסר לכם - חלק ד

השבוע האחרון היה כרוך בלבטים קשים. שתי הצעות הונחו על שולחני. הראשונה - לקחת על עצמי את תפקיד מפכ"ל המשטרה. השניה - לכתוב רשומה בנושא "ברגים - מותר ואסור". האמינו לי, ההתלבטות לא הייתה קלה. לבסוף החלטתי - עדיף לי להסתכסך עם קהילת הנגרות בארץ הקודש, ולא עם... כולם.

הרשומה היום עוסקת בבניית "רהיטים יפים" (Fine Furniture). מדובר ברהיטים יחידאים (one-off) שמתאפיינים (בעיקר) בנקודות הבאות:
  1. רמה גבוהה של אסתטיקה.
  2. רמה גבוהה של יכולת אומנותית (craftsmanship).
  3. עמידות גבוהה של המוצר לאורך זמן (עשרות שנים).
כתבתי כמה פסקאות פתלתלות שעוסקות בתחום האסתטיקה ובתחום היכולת האומנותית. החלטתי לוותר עליהן - אולי בפעם אחרת. הבה נדון בקצרה בנושא עמידות הרהיט לאורך זמן.

באופן מפתיע (האמת - אני כבר לא כל כך מופתע) קשה מאוד למצוא מחקר שמשווה את העמידות של סוגי מחברים שונים לאורך שנים. קיימות השוואות (כמו זו של מתיאס וונדל) שרחוקות מלשקף את המציאות. הפעלת כוח חד-פעמי על מחבר שעות ספורות לאחר שהוא נוצר רחוקה מאוד ממה שקורה בעולם האמיתי. בפועל, קורים שלושה תהליכים: (1) מופעלים על הרהיט כוחות שונים ומשונים (כולל כוחות פיתול) לאורך תקופה ארוכה (2) העץ ממנו בנוי הרהיט מתרחב / מתכווץ (3) הרכיבים הנוספים במחבר (דבק, דיבלים, ברגים) עוברים שינויים פיסיים וכימיים. יגעתי, אבל לא מצאתי מחקר שקרוב לשיקוף המציאות.


בכל זאת, על סמך ניסיון והיגיון, אני מרגיש מאוד בטוח להגיד שאם נבנה זווית ברהיט אמיתי (למשל כיסא) - פעם אחת תוך שימוש בסין וגרז ופעם אחת תוך שימוש בברגים (נגיד קרג) - ונחזור אל הזווית הזאת בעוד חמש שנים, התוצאה תהייה מובהקת. מחבר הסין והגרז יישאר הדוק כשהיה ביום היוולדו, ואילו מחבר הברגים יהיה רופף. מחבר הסין והגרז "עובד" בצורה הרמונית עם "עבודת" העץ והכוחות המופעלים עליו "מוקרנים" באופן הרמוני לשאר חלקי הרהיט. במחבר הברגים הסיפור שונה לחלוטין. "עבודת" העץ פוגשת את הבורג המתכתי הקשיח, ולאחר מספר שנים סיבי העץ שליד הבורג נשחקים. הכוחות המופעלים על מחבר הברגים מתמקדים באזורים בהם הבורג פוגש את העץ, ומוסיפים לשחיקה של סיבי העץ שליד הבורג. ככל שהבורג רופף יותר (כלומר, סיבי העץ שחוקים יותר), כך מתגבר התהליך של התרופפות הבורג.

באתר של חברת רוקלר מצטטים מחקר בלתי תלוי שמוכיח כי מחבר הברגים של קרג חזק יותר ממחבר סין וגרז. אבל, שימו לב - מדובר בהפעלת כוח בכיוון אחד (כלומר אין כוחות פיתול או נידנוד), מיד לאחר השלמת המחבר. ובכלל, לא ממש ברור מה בדק המחקר - סוג העץ, סוג הדבק, מימדי הסין והגרז, וכיו"ב נתונים מעניינים. אם למישהו יש גישה לאותו מחקר בלתי תלוי אני אשמח לקבל אותו. באותו מקום הם גם מסבירים כי הברגים למעשה כולבים את המחבר כך שהדבק מגיע לאותה נקודת לחץ פלאית בה הוא משיג את ההדבקה האופטימלית. אלא מה? דבק שמורחים על הגדם (end grain) פשוט לא מדביק כלום, ולא משנה כמה לחץ מפעילים.

האם יש מקרים בהם זה לא כל כך משנה אם משתמשים בברגים במקום במחבר קלאסי? כמובן (למשל, בניית ארון מלביד). האם יש מקרים בהם זה מאוד משנה? כמובן (למשל, כתחליף לסין וגרז).

ברגים? אצלי?
אז מתי בכל זאת "מותר" להשתמש בברגים? הנה רשימה (כמעט מלאה) של המקרים בהם "מותר" להשתמש בברגים גם בנגרות יפה:
  1. חיבור פרזול (צירים, ידיות, וכיו"ב).
  2. חיבור גב של ארון (תוך הקפדה על מתן אפשרות לעץ להתכווץ / להתרחב).
  3. חיבור תחתית של מגירה (תוך הקפדה על מתן אפשרות לעץ להתכווץ / להתרחב).
  4. חיבור משטח למבנה (רגליים) באמצעות כפתורים.
  5.  חיבור (נסתר של) רכיבים שיש לאפשר הסרתם - מעצור אחורי במסילה של דלת טמבור, מסגרת למראה, וכיו"ב.
ואם תשתמש בבורג במקום אסור - אמא תקרא למשטרת הברגים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה