אז מה היה לנו בשבועיים האחרונים? כל מי שאי פעם אכל סושי הפך למומחה ליפן. כל מי שאי פעם נסע בסוברו שודים ישנה הפך למומחה ליאקוזה. כל מי שאכל אי פעם גרעינים הפך למומחה לכורים גרעיניים. כל מי ששמר על המתקן הנמצא ליד העיר דימונה הפך למומחה לבטיחות של כורים גרעיניים. כל מי שסגר מרפסת ונאלץ לקבל אישור מהג"א (סליחה, פיקוד העורף) הפך למומחה לעמידות מבנים ברעידות אדמה. כל מי שעשה אי פעם קורס גלישה הפך למומחה לצונאמי. כל מי שהיה במרכז המבקרים במצפה רמון ורפרף על ההסברים לגבי הווצרות מכתש הפך לגיאולוג מומחה לרעידות אדמה.
וחוץ מזה, היו כמה עשרות אלפי הרוגים יפנים, כמה מאות אלפי יפנים שנשארו ללא קורת גג, ומדינה שלמה שעתידה הכלכלי, החברתי והפוליטי לוט בערפל.
מאחר שהנקודה הישראלית מוצתה (לא היו ישראלים בין הנפגעים, למעט ההסברה הישראלית), בחרתי להאיר את הנקודה הנגרית.
לדחוף או למשוך? כלי העבודה המערביים מבצעים את פעולתם כשהם נדחפים מן הגוף והחזרתם לקרבת הגוף היא פעולת סרק. כלי העבודה היפנים מבצעים את פעולתם כשהם נמשכים אל הגוף והרחקתם מן הגוף היא פעולת סרק. בתמונה שלמטה מוצג בצד ימין מסור מערבי קלאסי (במקרה זה מסור נהדר של חברת Thomas Flinn & Co משפילד, אנגליה). על מנת לנסר דוחפים (בעדינות, לא צריך יותר מזה) את המסור. מטרתה של משיכת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה לדחוף אותו שוב. בצד שמאל מוצג מסור יפני קלאסי. על מנת לנסר מושכים (בעדינות) את המסור. מטרתה של דחיפת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה למשוך אותו שוב.
מסובך או פשוט? הכלים המערביים מתאפיינים במורכבות רבה. הכלים היפניים מתאפיינים בפשטות רבה. חלק מכלי העבודה המערביים הם ממש חפיצים (gadgets). מקצוע מערבי הוא כלי מסובך למדי. חלק מהמקצועות מגיעים עם הוראות הפעלה שלא היו מביישות מיקרוגל מצוי (שהוא, אגב, אחד המכשירים הפחות סטנדרטיים והיותר מסובכים לתפעול). מקצוע יפני הוא בלוק עץ עם חור ללהב ואמצעי להחזיק את הלהב במקום. הכיוונון מתבצע באמצעות מכות פטיש קלות על הלהב ו/או אמצעי ההחזקה. אני משאיר לקורא הנבון את הניחוש איזה מקצוע שייך לאיזו קטגוריה.
מוכן מהקופסא או דורש עבודה? הכלים המערביים מגיעים מוכנים לשימוש, או שלפחות זה מה שהקונים מצפים. הכלים היפניים דורשים עבודה מצד הקונה לפני שניתן להשתמש בהם. כשקונים מפסלת מערבית "רגילה" הציפיה היא שהמפסלת תגיע עם ידית נוחה לאחיזה. כשהדברים אינם כך, אנו מאוכזבים ואולי אף מרגישים מרומים. כשקונים מפסלת יפנית נכונה לנו הפתעה. הידית איננה נוחה לאחיזה ואנו נדרשים לעבוד על הידית על מנת שניתן יהיה להשתמש במפסלת. זה לא שהיפנים חוסכים - יש כאן פילוסופיה עמוקה יותר על כך שעל מנת להשתמש בכלי אנחנו צריכים להשקיע בו.
יש, כמובן, עוד הבדלים בין נגרות יפנית לנגרות מערבית. לדעתי, הנקודה המעניינת היא הפער בין התפישה שלנו את החברה היפנית לבין הכלים ואופן השימוש בהם כפי שבאים לידי ביטוי בתחום הנגרות.
וחוץ מזה, היו כמה עשרות אלפי הרוגים יפנים, כמה מאות אלפי יפנים שנשארו ללא קורת גג, ומדינה שלמה שעתידה הכלכלי, החברתי והפוליטי לוט בערפל.
מאחר שהנקודה הישראלית מוצתה (לא היו ישראלים בין הנפגעים, למעט ההסברה הישראלית), בחרתי להאיר את הנקודה הנגרית.
לדחוף או למשוך? כלי העבודה המערביים מבצעים את פעולתם כשהם נדחפים מן הגוף והחזרתם לקרבת הגוף היא פעולת סרק. כלי העבודה היפנים מבצעים את פעולתם כשהם נמשכים אל הגוף והרחקתם מן הגוף היא פעולת סרק. בתמונה שלמטה מוצג בצד ימין מסור מערבי קלאסי (במקרה זה מסור נהדר של חברת Thomas Flinn & Co משפילד, אנגליה). על מנת לנסר דוחפים (בעדינות, לא צריך יותר מזה) את המסור. מטרתה של משיכת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה לדחוף אותו שוב. בצד שמאל מוצג מסור יפני קלאסי. על מנת לנסר מושכים (בעדינות) את המסור. מטרתה של דחיפת המסור היא החזרתו לעמדה בה ניתן יהיה למשוך אותו שוב.
מסובך או פשוט? הכלים המערביים מתאפיינים במורכבות רבה. הכלים היפניים מתאפיינים בפשטות רבה. חלק מכלי העבודה המערביים הם ממש חפיצים (gadgets). מקצוע מערבי הוא כלי מסובך למדי. חלק מהמקצועות מגיעים עם הוראות הפעלה שלא היו מביישות מיקרוגל מצוי (שהוא, אגב, אחד המכשירים הפחות סטנדרטיים והיותר מסובכים לתפעול). מקצוע יפני הוא בלוק עץ עם חור ללהב ואמצעי להחזיק את הלהב במקום. הכיוונון מתבצע באמצעות מכות פטיש קלות על הלהב ו/או אמצעי ההחזקה. אני משאיר לקורא הנבון את הניחוש איזה מקצוע שייך לאיזו קטגוריה.
מוכן מהקופסא או דורש עבודה? הכלים המערביים מגיעים מוכנים לשימוש, או שלפחות זה מה שהקונים מצפים. הכלים היפניים דורשים עבודה מצד הקונה לפני שניתן להשתמש בהם. כשקונים מפסלת מערבית "רגילה" הציפיה היא שהמפסלת תגיע עם ידית נוחה לאחיזה. כשהדברים אינם כך, אנו מאוכזבים ואולי אף מרגישים מרומים. כשקונים מפסלת יפנית נכונה לנו הפתעה. הידית איננה נוחה לאחיזה ואנו נדרשים לעבוד על הידית על מנת שניתן יהיה להשתמש במפסלת. זה לא שהיפנים חוסכים - יש כאן פילוסופיה עמוקה יותר על כך שעל מנת להשתמש בכלי אנחנו צריכים להשקיע בו.
יש, כמובן, עוד הבדלים בין נגרות יפנית לנגרות מערבית. לדעתי, הנקודה המעניינת היא הפער בין התפישה שלנו את החברה היפנית לבין הכלים ואופן השימוש בהם כפי שבאים לידי ביטוי בתחום הנגרות.
עד עכשיו חשבתי שהעולם מתחלק לנוהגים מימין או משמאל, או לכותבים מימין או משמאל (נתעלם מהאנכיים). חלוקת העולם למנסרים במשיכה לעומת המנסרים בדחיפה - הרבה יותר משעשעת. לכאורה אמור להיות "פתרון בית ספר" בהתחשב ביכולות היד האנושית.
השבמחקמשה