רק שלא יחסר לכם - חלק ג

הבה ניקח הרבה אוויר ונצלול אל העולם המופלא של ברגי העץ. נתחיל בכמה הגדרות, נשווה ברגי עץ מסורתיים לברגי עץ מודרניים, ונסביר כיצד משתמשים בברגים.

בורג משמש להידוק של שני רכיבים. בעולם הנגרות הרכיבים יכולים להיות שתי חתיכות עץ או פרזול וחתיכת עץ. הנה בורג טיפוסי:

הבורג מורכב מראש (head) קנה (shank) ותבריג (thread). הידוק שני החלקים מתבצע על ידי "כליאת" הרכיב החיצוני בין ראש הבורג לבין הרכיב הפנימי, תוך הידוק התבריג החודר את הרכיב הפנימי. על מנת להשיג הידוק מוצלח, הקנה (או התבריג) עובר בצורה חופשית ברכיב החיצוני.

הנה השוואה בין בורג מסורתי לבורג מודרני:

• ראש הבורג - בבורג המסורתי הראש הוא כמעט תמיד ראש שטוח עם חריץ (flat slotted). בברגים המודרניים אנו מוצאים הרבה יותר סוגים של ראשים - הן מבחינת הצורה (שטוח, עגול, סידקית, ...) והן מבחינת ראש ההברגה (פיליפס, ריבוע, כוכב, ...).
• חומר הגלם - הברגים המסורתיים עשויים פליז (סגסוגת של נחושת ואבץ). הברגים המודרניים עשויים ברוב המקרים מפלדה (סגסוגת שמורכבת בעיקר מברזל). הפליז הוא חומר הרבה יותר "חלש" (אני מתנצל על התואר הלא מדעי) מפלדה.
• יצירת התבריג - בבורג המסורתי התבריג מיוצר על ידי חיתוך. לוקחים גליל בקוטר הקנה, וחותכים ממנו חומר על מנת ליצור את התבריג. התהליך יוצר הרבה מאוד "short grain" ותבריג שנוטה להישבר. בבורג המודרני התבריג מיוצר על ידי גילגול. לוקחים גליל בקוטר שהוא ההממוצע בין קוטר התבריג לבין קוטר השורש. כעת מתחיל תהליך בו מעמיקים את החריצים על ידי "דחיפת" החומר החוצה, ויצירת התבריג. תהליך הגילגול "מכופף" את הסיבים, ונוצר תבריג חזק מאוד.
• הגיאומטריה של התבריג - היריעה קצרה מדיון מעמיק בכל הפרמטרים. באופן כללי ניתן לומר כי הגיאומטריה של התבריגים המודרניים מבטיחה יכולת חדירה (בורג קודח, self driving) טובה יותר לצד עמידות טובה יותר בכוחות משיכה.

 כשעוסקים בנגרות כללית  אפשר עוד להתווכח האם יש צורך בקדיחה מקדימה או שאפשר לוותר עליה. כשעוסקים בתחום של "נגרות יפה" אין בכלל שאלה - חייבים לבצע קדיחה מקדימה. אז הנה שלושת השלבים:

1. קודחים את שני הרכיבים בקדח מוביל (Pilot Hole). קוטרו של הקדח המוביל הוא קוטר השורש.
2. קודחים את הרכיב העליון בקדח פינוי (Clearance Hole). קוטרו של קדח הפינוי הוא קוטר הקנה (או קוטר התבריג במקרה שהוא גדול יותר).
3. קודחים בצד העליון של הרכיב העליון שקע עבור ראש הבורג (Countersink Hole).

אלה שאצה להם דרכם מוזמנים להשתמש במקדחי "הכל כלול" - מקדח בצורת קונוס שבראשו שקען. אני לא מתלהב (הם נוטים להשתחרר ולהישבר), אבל אתם מוזמנים לנסות.

אם אתם משתמשים בברגים עשויים פליז, אני ממליץ בחום על שלב נוסף - לפני שאתם מבריגים את בורג הפליז, הבריגו לתוך החור בורג פלדה "זהה" והוציאו אותו - כך תצמצמו את הסכנה שבורג הפליז יישבר תוך כדי ההברגה. האמינו לי - ראיתי נגרים שפרצו בבכי תמרורים כשגילו שהבורג האחרון בציר האחרון בארון המופלא שלהם נשבר תוך כדי הידוק.

לא אמרנו מילה על מתי מותר ומתי אסור להשתמש בברגים ברהיטים. נשמור את הדיון הזה לפעם אחרת. מספיק חם בחוץ - אין צורך להלהיט את הרוחות עוד יותר.

רק שלא יחסר לכם - חלק ב

לפני שנמשיך את המסע ההיסטורי בעקבות הברגים, ונדלג לנו מן התקופה הרומית אל סוף המאה השבע עשרה, הנה נתעכב על מקור המילה "בורג" בשפה העברית. שיטוט ברחבי הרשת יוביל אתכם להשערה כי המילה "בורג" היא חידוש של אליעזר בן-יהודה בעקבות המילה הערבית بُرْغِيّ (בֻּרְעִ'י). אלא מה? המילה "בורג" לא מופיעה במילון בן-יהודה. לעומת זאת, במילון גרזובסקי אנו מוצאים "בורג - יתד לולאות, יתד עם חריצים מסביב המסתובבת ונכנסת אל תוך דבר ומסתובבת ויוצאת מתוכו". למי מגיעה התהילה? נראה שלעולם לא נדע.

עד לסוף המאה השבע עשרה אביזר ההידוק הנפוץ בנגרות היה מסמר שחדר את שתי השכבות שהודקו, וכופף בקצהו על מנת להבטיח שהשכבות יישארו מהודקות. בסוף המאה השבע עשרה הרהיטים (המערביים) הופכים למורכבים ולמתחוכמים  יותר., והשימוש בפירזול נחושת, ובכלל זה צירים נסתרים ומנעולים, הפך נפוץ יותר. השימוש במסמרים היה בעייתי - הן מסיבות הנדסיות (לא תמיד היה ניתן לחדור את השכבה השנייה ולעקם את המסמר) והן מסיבות אסתטיות (קצה מעוקם של מסמר לא תאם את רהיטי היוקרה שהחלו להיבנות). הפתרון - שימוש בבורג לצורך הידוק שתי שכבות זו לזו.

בורג משנת 1810
שימש להידוק מנעול למכתבה

בתחילת המאה השמונה עשרה אנו רואים את תחילת השימוש בברגים. הברגים יוצרו באופן ידני על ידי נפחים. התהליך היה מתחיל במסמר מרובע (כנהוג באותה תקופה), שחומם, ועוגל באמצעות מכות פטיש. כאשר המסמר הגיע למצב סביר של "עיגוליות", עוצב ראש הבורג באמצעות סדרה של מכות נוספות. החריץ בראש הבורג נוצר באמצעות מסור. כעת הגיע השלב הקשה - ייצור ההברגה. ברוב המקרים ההברגה נוצרה באופן ידני באמצעות פצירות (שופינים). כאשר הנפח חשב שהבורג ארוך דיו, הוא פשוט חתך אותו.

מחרטה לייצור ברגים משנת 1871
(מקור: וויקיפדיה)

בשנת 1760 מוציאים הבריטים Job & William Wyatt פטנט לייצור הברגה באמצעות מחרטה, אבל המכונה הראשונה שממש ייצרה הברגות נבנתה (ככל הנראה) רק בשנת 1812. הרעיון היה פשוט למדי - קידום האלמנט החורץ ביחס למוט הבורג כפונקציה של סיבוב המחרטה (מה שמכונה בלעז lead screw). באמצע המאה התשע עשרה פותחו מכונות שטיפלו הן בייצור ראש הבורג באופן ממוכן, והן בייצור בורג מחודד בקצהו. המיכון הביא איתו לעלייה חדה בשימוש בברגים ולקביעת תקנים (מתחרים) שיצרו אחידות בעולם הברגים המתפתח.

ברשומה הבאה נדון בברגים מודרניים בנגרות. ועד אז - הנה ז'אן לוק פיקארד (סר פטריק סטיוראט) הופך לבורג קטן ביישות גדולה, ובכך מצליח להכניע אותה.

רק שלא יחסר לכם - חלק א

בורג ארכימדס (וויקיפדיה)

המצאתו של "בורג ארכימדס" מיוחסת - כפי שהשם מעיד - למתמטיקאי היווני ארכימדס, שחי במאה השלישית לפני הספירה. מדובר במכשיר שאיפשר להעלות מים מגוף מים נמוך אל תעלות השקייה. ההמצאה אומנם מיוחסת לארכימדס, אך סביר להניח שהמצרים השתמשו בשיטה זאת לפני שארכימדס "המציא" אותה. יש חוקרים הטוענים שכבר בימי המלך האשורי סנחריב (704-681 לפני הספירה) השתמשו בשיטה זאת.

הרומאים הרחיבו את השימוש במנגנון הבורג מעבר לעולם ההשקייה. אנו מוצאים מכשירים רפואיים בתחום הגניקולוגיה (Vaginal Speculum) מרשימים ביותר - באמצעות הידוק/שיחרור הבורג נפתחו/נסגרו הזרועות. מדובר כאן בקפיצת דרך טכנולוגית. בבורג ארכימדס הבורג מסתובב ונושא עימו מים, כאן סיבוב הבורג מניע גופים אחרים (=הזרועותׂׂ). עיקרון דומה של העברת כוח אנו מוצאים במכבשים (Press) - הן במכבשים לצורך הפקת שמן זית והן במכבשים להפקת יין מתוך ענבים.

הטכנולוגיה שפיתחו הרומאים נשתכחה עם נפילת האימפריה הרומית, והיא שבה והתגלתה רק במאה החמש עשרה. במאה השמונה עשרה פותח הרעיון של הנעת כלי שיט באמצעות בורג ארכימדס, ורק במאה התשעה עשרה עלה הרעיון של שימוש בברגים לצורך חיבור גופים - השימוש אותו אנו מכירים כיום. מגינת ליבם של הקוראים, אני אשמור את הדיון בהיסטוריה המודרנית של עולם הברגים לרשומה הבאה.

אנחנו נופשים בקפריסין, ואתמול ביקרנו בכפר הסמוך - Laneia. במהלך שיטוטינו גילינו את היקב העתיק. אז איך העסק עבד? הענבים היו מונחים בצד ימין (של התמונה), מתחת למשטח עץ. שני עובדים היו מסובבים את הבורג שנמצא בצד שמאל, ומושכים מטה את הקורה האימתנית (אני מעריך שאורכה כשישה מטרים). הקורה לחצה את משטח העץ, שהוציא לענבים את המיץ, שניגר לתוך מיכלי איחסון. איני יודע בני כמה הבורג והקורה, אך ניכר כן הן ההברגה והן ההברזה בוצעו באופן ידני.

אנחנו בחופשה, לפיכך אדלג על הרשומה הקרובה. ניפגש עוד שבועיים לדיון סוער על ההיסטוריה המודרנית של הברגים.

מודרניזם סקנדינבי - חלק ד

ברשומה הראשונה בסדרה דיברתי על הזמן (1930-1970), על המרחב (דנמק, קצת שבדיה, קמצוץ פינלנד) ועל התוצרים (איזון בין עיצוב פונקציונלי-אסתטי, מחירים אפשריים, איכות טובה) שאיפיינו את תנועת המודרניזם הסקנדינבי. ברשומה השנייה בסדרה דיברתי על ארבעת היסודות עליהם נבנה המודרניזם הסקנדינבי - היסוד האליטיסטי (הגילדה), היסוד האנגלי (רשת החנויות הממשלתית), היסוד העממי (קו-אופרטיבים), והיסוד הערכי (שוויון חברתי ועיצוב). ברשומה השלישית בסדרה דיברתי על הדמות ההיסטורית (Kaare Klint) שהופיעה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

כל איש שיווק מתחיל יאמר לך "זה לא מספיק שיש לך מוצר טוב, אתה צריך גם למכור אותו". שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת היו שנות "התערוכות הגדולות". אנו מדברים על תקופה בה הרוב המכריע של העיתונים הודפסו בשחור-לבן (מודעת הצבע הראשונה בעיתון התפרסמה בבריטניה בשנת 1936) והטלויזיה הייתה בחיתוליה (שידור הטלויזיה האלקטרונית הודגם לראשונה בשנת 1925, ושידורים בצבע הגיעו לרמה מעשית בשנת 1940). השיטה המרכזית לחשיפה של מוצרים חדשים הייתה באמצעות תערוכות.

מדובר היה בתערוכות בינלאומיות גדולות, אותן פקדו מאות אלפים ולעיתים גם מיליוני אנשים. הסקנדינבים השכילו להבין את החשיבות הרבה של תערוכות אלה, ולפיכך השקיעו משאבים הן בארגון תערוכות והן בהשתתפות בהן. הסקנדינבים ראו בתערוכות הזדמנות פז לחשוף ולחנך את הקהל המקומי והבינלאומי למודרניזם הסקנדינבי. הם גם השתמשו בתערוכות כמנוף לקידום התעשייה הסקנדינבית ע"י עידוד שיתופי פעולה מחד גיסא ויצירת תחרותיות מאידך גיסא. רהיטים רבים שנחשבים כיום "קלאסיקה" של המודרניזם הסקנדינבי נוצרו ע"י שיתופי פעולה מתוך כוונה לזכות בתחרויות שנלוו לתערוכות הגדולות.

אבל, עם כל הכבוד לתערוכות הגדולות, "המפץ הגדול" של המודרניזם הסקנדינבי לא היה מתרחש אלמלא אותו אירוע עקוב מדם בו מצאו מותם כשישים מיליון איש - מלחמת העולם השנייה. הטבלה הבאה (הנתונים מתוך וויקיפדיה) תעזור להבהיר את הטענה המוזרה שלי.

מדינה	מספר תושבים	מספר הרוגים	אחוז הרוגים	הערות
בריטניה	47,760,000	450,900	0.94
צרפת	41,680,000	600,000	1.44	נכבשה בידי הנאצים במאי 1940
גרמניה	69,300,000	7,200,000	10.4
הולנד	8,729,000	210,000	2.41	נכבשה בידי הנאצים במאי 1940
דנמרק	3,795,000	6,000	0.16	נכבשה בידי הנאצים באפריל 1940. מוסדות השלטון הדנים (הממשלה והמלך) נשארו על כנם עד לשנת 1943, תוך שהם שומרים על מידה רבה של עצמאות.
שבדיה	6,341,000	2,100	0.03	שמרה על נייטרליות לאורך המלחמה.

בעוד שבריטניה (Arts & Crafts), צרפת (Art Decon), גרמניה (Bauhaus), הולנד (de Stijl) ומדינות רבות אחרות התבוססו במלחמת העולם השנייה, הרי דנמרק ושבדיה הצליחו להישאר "בצד". בבריטניה שועבדה כל הכלכלה לטובת המלחמה - בשבדיה נשארה כלכלה אזרחית במצב סביר. בגרמניה דוכאה תנועת הבאוהאוס - בדנמרק פרחה תנועת המודרניזם. במהלך המלחמה המשיכו דנמרק ושבדיה לפתח את המודרניזם הסקנדינבי - הן במישור העיצוב והן במישור הייצור. בשאר המדינות אנו עדים לקפאון (ולעיתים ממש העלמות) של תנועות העיצוב.

עם תום המלחמה בשלו התנאים לכיבוש העולם (המערבי) על ידי המודרניזם הסקנדינבי. הפונקציונליות האסתטית, האיכות, המחיר הסביר, הפשטות, האופטימיות והערכים החברתיים סיפקו לאירופה העגמומית של תום מלחמת העולם השנייה את אותו שביב תקווה שהיא הייתה כל כך זקוקה לו. הכיבוש הושלם במהירות, ונותר על כנו (לפחות) עד לשנות השישים.

היכונו, היכונו

בתוקף הנסיבות נערוך אתנחתא קצרה מהדיון במודרניזם הסקנדינבי לטובת ענייני דיומא.

אבל לפני שנגיע לעניין עצמו, הבה נדלג את ספר יחזקאל (פרק א' פסוק ד'): "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ--כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ." המילה "חשמל" מופיעה במקרא שלוש פעמים - שלושתן בספר יחזקאל, שלושתן בביטוי "כעין החשמל". בין הפרשנים אין הסכמה על משמעותה של המילה, אך יש הסכמה כי מדובר במשהו נוצץ.

סוגים שונים של ענבר (וויקיפדיה)

בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית, מאה שלישית לפני הספירה) תורגמה המילה העברית "חשמל" למילה היוונית "אלקטרון" (ἤλεκτρον), שמשמעותה ענבר (= אבן נוצצת). ברבות הימים גילה האדם כי אם משפשפים ענבר עם חתיכת בד מתרחשת תופעה מעניינת (שהיום אנו מכנים אותה "חשמל סטטי") - הענבר מושך אליו שערות, חתיכות נייר וכיו"ב. עד מהרה התגלו חומרים נוספים שמתנהגים באופן דומה. חומרים אלו כונו בלטינית "אלקטריקוס" (= כמו אלקטריק, כמו ענבר), ותחילת המאה השבע עשרה טובע סר פרנסיס בייקון את המונח האנגלי "electric". את האיזכור הראשון של המילה בכתב אנו מוצאים כבר בשנת 1646.

המילה "electric" התפשטה לשפות נוספות, ובכללן אידיש - שם אנו מוצאים את המילה "עלקטעריק". יהודה לייב גורדון (מראשוני משוררי ההשכלה, 1830 - 1892) החליט להחזיר עטרה ליושנה, ולשוב אל החשמל המקראי. בשירו "שני יוסף בן שמעון" הוא כותב:

הָאוֹר, הַחֹם, הַקִּיטֹר, הַחַשְׁמַלָּה,
כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע הֵם מַלאֲכֵי מַעְלָה,
יֵדָעוּם הַחוֹקְרִים גְּלוּיֵי־הָעֵינָיִם. 

 ועל מנת לוודא שכולם מבינים במה מדובר הוא מוסיף הערת שוליים - "כוונתי להכוח הטבעי הנקרא עלעקטריציטעט, שכן התרגום היווני של חשמל הוא עלעקטרא". גורדון אמנם חידש "חשמלה", אך עד מהרה אומצה הגירסא הקצרה "חשמל".

אז למה אני מתיש אותכם בסיפורים על חשמל? כדי שגם אתם תיסבלו. את השבוע האחרון אני מבלה בחישמול הסדנא שלי - תליית תעלות, השחלת עשרות מטרים של כבלים, חיבור קופסאות סעף, שקעים רגילים, שקעים תלת-פאזיים, מפסקי ביטחון ומפסקים רגילים. והדובדבן שבקצפת - תלייה של שמונה עשר גופי תאורה מן התקרה. אני חוסך לכם את הציקצוקים - הכל נעשה בהנחייתו ובפיקוחו של חשמאלי מוסמך (ואיש נהדר).

רגע, רגע, רגע - יש לך סדנא, ולא סיפרת לנו? לאחר המתנה של כמעט שנה - המתנה ארוכה בעיני "חדשים" (כמוני) וקצרה בעיני "ותיקים" (שעוד זכו להתחכך בגבורה עצמה) - הכוכבים הסתדרו נכון, והחל מהאחד ביולי אני השוכר המאושר של מבנה תעשייתי בגודל של 116 מ"ר כאן במדרשת בן-גוריון. לפני שבוע הצטרפו לחגיגה המכונות הגדולות - מסור שולחן, מסור סרט, מיישרת, מקצוע עובי, משייפת (קטנה) ושואב אבק (גדול).

הנה תשובות לכמה שאלות שאתם בטח רוצים לשאול.

שאלה: יש כבר שם?
תשובה: כן. המדרשה לנגרות.

שאלה: מה הרעיון?
תשובה: לשלב בין בניית רהיטים והוראת נגרות.

שאלה: מה התוכנית?
תשובה: קורס מבוגרים (מתחילים / מתקדמים) - יום בשבוע, שתיים עשרה פגישות, שלוש שעות לכל פגישה. חוג נוער - יום בשבוע, שעה וחצי כל פגישה. סדנאות סוף שבוע ארוך (בנושאים שונים) - מיום חמישי אחרי הצהריים ועד למוצאי שבת. עבודה מודרכת בנגריה לתלמידים - עפ"י תיאום. בכל הפעילויות - עד שישה משתתפים בו זמנית.

שאלה: מתי מתחילים?
תשובה: סדנא ראשונה תתקיים "בחגים". הקורסים והחוגים יתחילו "אחרי החגים".

שאלה: יש אירוע פתיחה רשמי?
תשובה: טוב ששאלתם. אירוע ההשקה יתקיים בסוף חודש אוגוסט.

שאלה: איפה אפשר למצוא עידכונים שוטפים?
תשובה: הכי נוח להתעדכן בדף הפייסבוק של המדרשה לנגרות (לא צריך לחפש, אפשר פשוט ללחוץ כאן ולעשות Like) או באתר האינטרנט שתכף עולה לאוויר העולם.

שאלה: איך אפשר לברר עוד פרטים, להרשם לקורסים ולסדנאות, ולאחל בהצלחה?
תשובה: אפשר לשלוח דוא"ל (eyalgilat@gmail.com), להתקשר ולדבר (054-7425003) או פשוט לבוא ולבקר (מדרשת בן-גוריון).

מודרניזם סקנדינבי - חלק ג

ברשומה הראשונה בסדרה דיברתי על הזמן (1930-1970), על המרחב (דנמק, קצת שבדיה, קמצוץ פינלנד) ועל התוצרים (איזון בין עיצוב פונקציונלי-אסתטי, מחירים אפשריים, איכות טובה) שאיפיינו את תנועת המודרניזם הסקנדינבי. ברשומה השנייה בסדרה דיברתי על ארבעת היסודות עליהם נבנה המודרניזם הסקנדינבי - היסוד האליטיסטי (הגילדה), היסוד האנגלי (רשת החנויות הממשלתית), היסוד העממי (קו-אופרטיבים), והיסוד הערכי (שוויון חברתי ועיצוב).

קארה קלניט (וויקיפדיה)

כמו במקרים אחרים בהיסטוריה - "נסיבות" אינן מספיקות, צריך את אותה "דמות היסטורית" שתחולל את השינוי. במקרה של המודרניזם הסקנדינבי, "הדמות ההיסטורית" היא Kaare Klint. קלינט נולד בדנמרק ב - 15.12.1888. הוא למד ציור, ארכיטקטורה, ועיצוב רהיטים.

בשנת 1917 החל קלינט להתעניין בקשר שבין רהיטים לבין אנשים. קלינט הבין כי חל שינוי משמעותי באורח החיים של האנשים, ולפיכך הדרישות שלהם מן הרהיטים השתנו. קלינט הגדיר את המשימה - עיצוב רהיטים שיתאימו לאורח החיים העכשווי. הוא ניגש אל הפתרון בצורה מדעית, כשהוא מפתח מסגרת (framework) מתמטית לפתרון בעיות בתחום העיצוב. קלינט אסף אין ספור נתונים, הזין אותם לתוך המסגרת המתמטית שפיתח, והציע סטנדרטים עיצוביים - החל בשטח האחסון הנדרש לחפצים וכלה בתנוחת הישיבה האופטימלית בכיסא. הסטנדרטים העיצוביים מחד גיסא והערכתו לאסתטיקה ולאיכות מאידך גיסא, מאפיינים את גישתו הפונקציונלית אסתטית. גישה בה הצורה היא פועל יוצא של השימוש (כפי שבא לידי ביטוי בסנדרטים העיצוביים), וזאת מבלי לקפח את האסתטיקה ואת האיכות (לאורם התחנך במשך שנים).

גישתו של קלינט הייתה גישה אבולוציונית. לקיחת עיצובים היסטוריים, העברתם דרך פילטר הפונקציונליות האסתטית, וקבלת עיצובים משופרים - הן בהיבט הפונקציונלי והן בהבט האסתטי. גישתו הייתה שונה מאוד מגישת הבאוהאוס הגרמני, שם נשלל כל הידע הקודם, והשאלות שנשאלו היו שאלות יסוד (מה זה כיסא?). דווקא הסוציאליזם של קלינט לא דגל ב"עולם ישן עד היסוד נחרימה". נהפוך הוא - קלינט נשען על העולם הישן על מנת לבנות את העולם החדש, את העולם המודרני.

בשנת 1924 התמנה קלינט לראש המחלקה לרהיטים בבית הספר לארכיטקטורה של האקדמיה הדנית המלכותית לאומנות יפה. עד מהרה הפכה המחלקה, תחת הנהגתו של קלינט, ל"מרעננת הרשמית" של תעשיית הרהיטים הדנית. קלינט ותלמידיו המשיכו בפיתוח סטנדרטים עיצוביים, וביצירת עיצובים מודרניים בגישה האבולוציונית. הנקודה בה נוצרה תנועת המודרניזם הסקנדינבי היא כאן - המחלקה לרהיטים בהובלת קארה קלינט, דנמרק, שנות העשרים.

Barcelona / Red Chair
עיצוב: קלינט, בנייה: רסמוסן

קלינט היה ידוע כפרפקציוניסט קיצוני. בימי חייו (הוא נפטר ב - 28.3.1954) הוא פירסם בסך הכל 30 עיצובים. אי אפשר לסיים רשומה על קלינט בלי לספר את הסיפור המפורסם על הכיסא. בשנת 1928 נפגשו קלינט וגונאר אספלונד (Gunnar Asplund, ארכיטקט שבדי מכובד ביותר) בסטוקהולם. קלינט שאל את אספלונד "על מה אתה עובד"?, ואספלונד השיב "אני עובד על ספריה, בית קולנוע ובניין חנויות". אספלונד שאל את קלינט "על מה אתה עובד"?, וקלינט השיב "אני עובד על כיסא". אחרי מספר שנים הם נפגשו בשנית, הפעם בקופנהאגן. קלינט שאל את אספלונד "על מה אתה עובד"?, אספלונד השיב "אני עובד על בניין עירייה, בית ספר ומספר בתים פרטיים". אספלונד שאל את קלינט "על מה אתה עובד"?, קלינט השיב "אמרתי לך בפעם הקודמת שנפגשנו, אני עובד על כיסא".

אנחנו כמעט בסוף הסדרה. נותרה עוד רשומה אחרונה בה ננסה להבין כיצד נפוצה בשורת המודרניזם הסקנדינבי ברחבי אירופה (והעולם).

מודרניזם סקנדינבי - חלק ב

ברשומה הקודמת דיברתי על הזמן (1930-1970), על המרחב (דנמק, קצת שבדיה, קמצוץ פינלנד) ועל התוצרים (איזון בין עיצוב פונקציונלי-אסתטי, מחירים אפשריים, איכות טובה) שאיפיינו את תנועת המודרניזם הסקנדינבי. ברשומה היום נשקע קלות לנבכי ההיסטוריה, ונבחן את היסודות עליהם צמחה התנועה.

בשנת 1554 נוסדה אגודת בוני הארונות הדנית (Danish Cabinetmakers' Guild). התאגדות של בעלי מקצוע הייתה דבר שבשגרה ברחבי אירופה. האגודה הראשונה שנוסדה בדנמרק היא אגודת החייטים שהתאגדה כבר בשנת 1275. לאחר החייטים, ועוד לפני בוני הארונות, הספיקו להתאגד בדנמרק הצורפים (1429), תופרי הכפפות (1460), תופרי האוכפים (1460), המובילים (1478), הנגרים (1512), והקצבים (1552). לאגדות בוני הארונות הדנית הייתה מטרה כפולה - לקדם את ולהגן על האינטרסים של החברים באגודה. אגדות בוני הארונית הדנית היוותה את היסוד האליטיסטי עליו צמח המודרניזם הדני.

==========

עד למאה השמונה עשרה הרוב המכריע של הרהיטים בדנמרק התחלק לשתי קבוצות. הראשונה - רהיטים שיובאו מצרפת. השניה - חיקויים מקומיים של רהיטים שיובאו מצרפת. אגדות בוני הארונות הדנית רצתה לקדם את התעשייה המקומית, וניסתה לשכנע את הממשלה להתערב בשוק - על ידי קביעת מחירי מינימום לרהיטים מייצור מקומי והטלת מכסים על יבוא רהיטים מצרפת.

הממשלה הדנית התנגדה לצעדים אלה, אך הקימה בשנת 1777 רשת חנויות בשם Danish Furniture Stores. מטרת הרשת הייתה "לייעץ, לתמוך וללמד את מלאכת הנגרות". הרשת תמכה בתעשייה המקומית הן במישור ההשכלה המקצועית והן במישור הכלכלי. בחנויות הרשת נמכרו רהיטים מתוצרת מקומית, שנבנו על פי עיצובים של "מעצבי הבית". הממשלה דאגה כי כל "מעצבי הבית" יהיו מעצבים שהתחנכו באנגליה ושהיו נאמנים לסגנון העיצוב האנגלי - כך קודמה ההשפעה האנגלית כמשקל נגד לסגנון הצרפתי שהיה נהוג עד אז. החנויות פעלו בהצלחה רבה עד לתחילתה של המאה התשע עשרה. רשת החנויות הממשלתית Danish Furniture Stores היוותה את היסוד האנגלי עליו צמח המודרניזם הדני.

==========

בין השנים 1346 ל - 1353 שטפה את אירופה "המגיפה השחורה". המגיפה, שהרגה בין שבעים וחמישה למאתייים מיליון אנשים, נחשבת עד היום לאחת המגיפות הקשות איתן התמודד המין האנושי. המגיפה הותירה את האוכלוסיה באיזורים החקלאיים של דנמרק במצב קשה ביותר. הדרך היחידה בה יכלו מעט החקלאים, ששרדו את המגיפה, להתקיים הייתה באמצעות עבודה משותפת. החקלאים בכפרים יצרו אגודות שיתופיות - Landsbyfællesskaber. השדות חולקו מחדש - כל חקלאי קיבל "רצועה" ברוחב של מספר מטרים ובאורך השדה כולו. הדרך היחידה לעבד את השדות הייתה בצורה שיתופית.

במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה אנו עדים לתופעה הפוכה (enclosure movement) - איחוד חלקות חקלאיות קטנות, והפיכתן למשקים גדולים יותר. בית המלוכה הדני צידד באיחוד החלקות, וכך התפרקו להן האגודות השיתופיות.

במחצית השנייה של המאה התשעה עשרה חלה ירידה חדה במחירי התבואות, והחלקאים הדנים נאלצו לעבור מחקלאות של תבואות לחקלאות של חלב ובשר. המעבר חייב השקעות גדולות במחלבות ובבתי מטבחיים - השקעות שחייבו התאגדות של חקלאים, והשיבו לחיים את האגודות השיתופיות, הקו-אופרטיבים. בשנת 1880 הוקמה "התאחדות האגודות השיתופיות הדניות" על מנת "להפיץ ולמכור רהיטים וחפצי בית אחרים" לחברי האגודות. "התאחדות האגודות השיתופיות הדניות" היוותה את היסוד העממי עליו צמח המודרניזם הדני.

==========

לקראת סופה של המאה התשעה עשרה אנו עדים לעיסוק מוגבר של הוגי הדיעות הסקנדינביים בשני תחומים - זהות לאומית ושוויון חברתי. מעצבים ובעלי מלאכה מצאו עצמם מועדדים (שלא לומר נדרשים) לשקף ערכים אלה של זהות לאומית ושל שוויון חברתי ביצירתם. לורנץ דיטריכסון (משורר, היסטוריון והוגה דעות נורבגי, 1834 - 1917) כתב "נטיעת אומנות ואהבת היופי בחיי האנשים חשובה מאוד לעיצוב המצפון הלאומי שלהם". הקשר בין עיצוב לערכים חברתיים היווה את היסוד הערכי עליו צמח המודרניזם הדני.

==========

אז מה היה לנו? יסוד אליטיסטי (הגילדה) + יסוד אנגלי (רשת החנויות הממשלתית) + יסוד עממי (קו-אופרטיבים) + יסוד ערכי (שוויון חברתי ועיצוב). הכל מוכן לבואו של Kaare Klint.