להשאיר או להסיר ?

את מחבר הזנביונים (dovetails) אנו מוצאים כבר ברהיטים שנקברו יחד עם המומיות המצריות ועם הקיסרים הסינים. אלפי השנים שעברו מאז לא הפכו את בניתם לקלה יותר. עבור כל נגר יש שתי שיטות לסמן ולחתוך את המחבר - השיטה שהוא משתמש בה והשיטה הלא נכונה. אפשר, כמובן, לרמות ולהשתמש באמצעים ממוכנים, אבל אנחנו אנשים ישרי דרך שאינם נוהים אחר הטכנולוגיה המשחיתה.

לאחר שמסמנים, חותכים ומדביקים את הזנביונים נשארים עם סימונים גלויים לעין על לוחות העץ. כעת נשאלת השאלה הגורלית - האם להשאיר את הסימונים או להסירם (על ידי הקצעה או שיוף)?

לו היינו משתייכים לתנועה ה - Arts & Crafts הרי שהתשובה הייתה פשוטה - משאירים. התנועה החלה דרכה באנגליה, בשנות השמונים של המאה ה -19, ומשם התפשטה לאירופה ולצפון אמריקה. התנועה הטיפה לאומנות (craftsmanship) מסורתית ולפשטות בעיצוב. התנועה התנגדה לתיעוש של האומנות, והייתה בעלת חזון חברתי - הן בהיותה אנטי-תעשייתית והן בשאיפתה לאפשר לכולם להנות מחפצי אומנות ברמה גבוהה.

ברהיטים שנבנו בתקופה זו אנו מוצאים מרכיבים שבאו להפגין את יכולותיו של האומן ואת העובדה שהרהיט אכן נבנה על ידי אומן ולא באופן מתועש. הרהיטים מן התקופה מאופיינים במחברים גלויים המוצגים לראווה - through tenons, זנביונים גלויים, וכיו"ב. בספסל שמימין (בעיצובו של  Gustav Stickley משנת 1901) נראים בבירור ה - through tenons שמהווים אלמנט עיצובי בעל נוכחות בולטת.




בתחום העיצובי אומנותי זכתה התנועה להצלחה רבה ולהשפעה ניכרת. בתחום החברתי, השאיפות הכמעט אוטופיות של התנועה נחלו כשלון - השאיפה לאפשר קיום הוגן לאומנים, לבנות רהיטים טובים, בעבודת יד, ובמחירים שייאפשרו לכולם להנות מהם התנפצה עד מהרה אל סלע המציאות.

ומה איתי ? אני משאיר בגאווה את הסימונים ... ולפעמים נאלץ להסביר ללקוחות תוהים למה לא סיימתי את העבודה כמו שצריך.