סוגיית הגבולות

אני מניח שכל מי שיש לו ילדים (וכנראה גם למי שאין) מכיר את הספר I will ever not ever eat a tomato שכתבה Lauren Child. בתחילתו של הספר מצהירה לולה על רשימת מאכלים שהיא בחיים לא תאכל. צ'ארלי ממצב (מלשון מיצוב, positioning) את המאכלים השונים בצורה שונה, ולולה משתכנעת לאכול אותם - כך, למשל, היא מוצאת עצמה אוכלת פירה בתור קצף עננים מהפסגה הכי גבוהה של הר פוג'י ביפן.





נזכרתי בספר הזה כשניסיתי להסביר לעצמי ולאחרים איזה סוג של רהיטים אני בונה. באנגלית (בריטית) מדברים על fine furniture - גם אם לא בטוח שכולם יודעים להגדיר במדויק את המונח, כולם יודעים פחות או יותר במה מדובר. בעברית - רהיט הוא רהיט הוא רהיט. אז על מנת להקל על קהל הלקוחות ועל עצמי ניסיתי לנסח כמה כללים שאני בחיים לא אעשה.

• אני בחיים לא אצבע את העץ - המממ ... אני (ורבים וטובים ממני) דווקא כן צובעים (סליחה, מגוונים) את העץ. האמת היא שגם אם הגימור הוא טבעי (שמן או שלק) גוון העץ משתנה. ישנם גם תהליכים מסורתיים של שינוי צבע העץ - הידוע שבהם הוא oak fuming, תהליך שבו עץ האלון בא במגע עם אדים של אמוניה, ומשנה את צבעו. בתמונה של הקופסא שמשמאל כל "הלבנים" של הקיר הן מאלון, הבהירות - ללא טיפול, הכהות - לאחר תהליך של fuming. ולתוהים - הקווים ישרים לחלוטין, הם נראים עקומים בשל אשלייה אופטית.
• אני בחיים לא אשתמש במוצרי עץ (לביד, סיבית, שבבית) - המממ .... אני (ורבים וטובים ממני) כן משתמש בלביד ובסיבית, ובתנאי שהם מצופים היטב בפורניר ויש להם קאנט מעץ מלא. היום, חלק גדול מן העצים היפים והמיוחדים מעובדים מיד לפורניר, וקשה להשיג אותם בצורה של עץ מלא. דרך אגב, הטכניקה של הדבקת פורניר מיוחד על עץ זול נהוגה מזה מאות שנים, כך שאנחנו לא המצאנו שום דבר חדש בעניין זה.
• אני בחיים לא אשייף את העץ על מנת להגיע לעובי הרצוי, לשם כך יש מקצוע - המממ ... קל לשמור על הכלל זה כל עוד לא עובדים עם פאדוק או עם Satinwood. שני העצים המדהימים האלה (הראשון, אדום עם ריח של וניל, השני נראה בדיוק כמו חול על שפת הים) הם פשוט סיוט להקצעה. הגרעינים go all over the place כמאמר המורה שלי. גם אם יודעים להקציע וגם אם עובדים עם מקצוע שעולה כמו אוטו קטן (Hotley) זה עדיין סיוט. הפיתוי לשייף הולך וגדל ככל שנוקפות שעות ההקצעה. או אז מישהו אומר לך כי קרנוב הגדול כתב באחד המאמרים שלו כי יש עצים שאין טעם להקציע ועדיף לשייף אותם. אתה לא צריך יותר מזה - הרי כולנו עפר לרגליו של קרנוב.
• אני בחיים לא אשתמש במסילות מתכת למגירות - המממ .... אני (ורבים וטובים ממני) כן משתמשים במסילות מתכת, בעיקר בשני מקרים. הראשון - כאשר המגירות כבדות מאוד - למשל, מגירות שאמורות להכיל הרבה ניירות. השני - כאשר רוצים להשיג פתיחה כפולה (full / double extension) של המגירה. אפשר להשיג פתיחה כפולה גם בלי מסילות מתכת, אבל זה די מסובך ובסופו של דבר הרבה פחות מוצלח ממסילות המתכת. נא לא לשכוח להסתיר היטב את המסילות, בכל זאת מדובר פה ב - fine furniture.

טוב, אז לא כל כך הצלחתי בניסוח הכללים (ניסיתי עוד כמה, וגם בהם נכשלתי). בפעם הבאה שישאלו אותו "איזה רהיטים אתה עושה?" אלבש שוב את ההבעה הנבוכה, ואסביר כמיטב יכולתי.