היום אפתח סדרה של רשומות שיעסקו בפעולת חיפוי בת 4,000 שנה. פעולה שעד היום נחשבת לנחותה משהו, שנוקטים אותה על מנת להסתיר עבודת נגרות גרועה. גם כיום אנשים נרתעים מרהיטים שמחופים בפורניר, וחושבים שמציעים להם אופציה נחותה. במקרה זה, האמת רחוקה מהתדמית.
ברשומה הנוכחית אסביר מה זה פורניר וכיצד מייצרים אותו. ברשומה הבאה אסביר כיצד מכינים ("תופרים") פורניר להדבקה, וברשומה השלישית אסביר כיצד (ועל מה) מדביקים אותו.
משמעותה המילולית של המילה פורניר (אנחנו, אגב, ירשנו את ההגייה הגרמנית) הוא לחפות, לכסות. דף פורניר הוא יריעה דקה של עץ. העובי המקובל הוא בין 0.5 מ"מ ל - 3.175 מ"מ (כן, נכון, זה 1/8 אינץ'), אם כי לרוב דף פורניר לא יהיה עבה מ - 2 מ"מ. ככל שהעובי דק יותר דף הפורניר מתנהג יותר כמו דף ופחות כמו עץ - הוא גמיש יותר, ניתן למתיחה, ואינו מתכווץ ומתרחב כמו עץ.
ישנן שלוש שיטות עיקריות לייצור דפי פורניר: חיתוך באמצעות ניסור, חיתוך סיבובי, פריסה שטוחה. לפני שניגשים לחיתוך (ולהסברים) מרככים את העץ באמצעות אדים או השקעה במים חמים. תהליך ההכנה יכול לארוך ימים או שבועות - תלוי בסוג העץ ובטכניקת הייצור. בחלק מן העצים הבהירים יותר (אדר, למשל) תהליך ההכנה עלול לגרום לשינוי צבע, ולפיכך מוותרים על ההכנה או מצמצמים אותה למינימום ההכרחי.
חיתוך באמצעות ניסור (saw cutting)
שיטה זו הייתה השיטה היחידה לייצור דפי פורניר עד לתחילתה של המאה ה - 18 (שאז פותחו מכונות ייעודיות לחיתוך דפי פורניר). הרעיון פשוט - ניסור בול עץ באמצעות מסור לדפים דקים ככל האפשר. הדפים שהופקו היו עבים יחסית (כ - 3 מ"מ), ואובדן החומר (עובי המסור) היה גדול ביותר. גם היום עדיין משתמשים בשיטת ייצור זו כאשר מדובר בעצים עם גרעיניות מאתגרת (the grains go all over the place), או כאשר מדובר בנגרים שמעדיפים לחתוך את דפי הפורניר שלהם בעצמם.
חיתוך סיבובי (rotary cutting)
בשיטה זו מותקן בול העץ בתוך מחרטה ענקית, והוא מקולף באמצעות להב ארוך. השיטה מיועדת לייצור דפי פורניר רחבים במיוחד מעצים רכים, והיא משמשת בעיקר לייצור דפים עבור לבידים. ישנן וריאציות על השיטה כאשר מקלפים רק מחצית בול עץ (half round cutting) או כאשר מתקינים את בול העץ על המחרטה לא במרכזו (off centre cutting).
פריסה שטוחה (flat slicing)
בשיטה זו מותקן לוח העץ (שנחתך לרוב לחתיכות קטנות יותר) על מתקן שנע מעלה ומטה, ומפגיש בדרכו מטה את לוח העץ עם סכין אופקי (משהו בדומה לפומפיה). שיטה זו משמשת לחיתוך עצים קשים, ודפי הפורניר שמקבלים צרים למדי. ניתן לקבל דפוסים (patterns) שונים לפי הצורה בה מותקן לוח העץ על המתקן (חיתוך משיקי או חיתוך אנכי).
עכשיו, כשיש בידינו את דפי הפורניר צריך לחבר אותם יחדיו ולהדביק אותם - על כך ברשומות הבאות.
ברשומה הנוכחית אסביר מה זה פורניר וכיצד מייצרים אותו. ברשומה הבאה אסביר כיצד מכינים ("תופרים") פורניר להדבקה, וברשומה השלישית אסביר כיצד (ועל מה) מדביקים אותו.
משמעותה המילולית של המילה פורניר (אנחנו, אגב, ירשנו את ההגייה הגרמנית) הוא לחפות, לכסות. דף פורניר הוא יריעה דקה של עץ. העובי המקובל הוא בין 0.5 מ"מ ל - 3.175 מ"מ (כן, נכון, זה 1/8 אינץ'), אם כי לרוב דף פורניר לא יהיה עבה מ - 2 מ"מ. ככל שהעובי דק יותר דף הפורניר מתנהג יותר כמו דף ופחות כמו עץ - הוא גמיש יותר, ניתן למתיחה, ואינו מתכווץ ומתרחב כמו עץ.
ישנן שלוש שיטות עיקריות לייצור דפי פורניר: חיתוך באמצעות ניסור, חיתוך סיבובי, פריסה שטוחה. לפני שניגשים לחיתוך (ולהסברים) מרככים את העץ באמצעות אדים או השקעה במים חמים. תהליך ההכנה יכול לארוך ימים או שבועות - תלוי בסוג העץ ובטכניקת הייצור. בחלק מן העצים הבהירים יותר (אדר, למשל) תהליך ההכנה עלול לגרום לשינוי צבע, ולפיכך מוותרים על ההכנה או מצמצמים אותה למינימום ההכרחי.
שיטה זו הייתה השיטה היחידה לייצור דפי פורניר עד לתחילתה של המאה ה - 18 (שאז פותחו מכונות ייעודיות לחיתוך דפי פורניר). הרעיון פשוט - ניסור בול עץ באמצעות מסור לדפים דקים ככל האפשר. הדפים שהופקו היו עבים יחסית (כ - 3 מ"מ), ואובדן החומר (עובי המסור) היה גדול ביותר. גם היום עדיין משתמשים בשיטת ייצור זו כאשר מדובר בעצים עם גרעיניות מאתגרת (the grains go all over the place), או כאשר מדובר בנגרים שמעדיפים לחתוך את דפי הפורניר שלהם בעצמם.
בשיטה זו מותקן בול העץ בתוך מחרטה ענקית, והוא מקולף באמצעות להב ארוך. השיטה מיועדת לייצור דפי פורניר רחבים במיוחד מעצים רכים, והיא משמשת בעיקר לייצור דפים עבור לבידים. ישנן וריאציות על השיטה כאשר מקלפים רק מחצית בול עץ (half round cutting) או כאשר מתקינים את בול העץ על המחרטה לא במרכזו (off centre cutting).
בשיטה זו מותקן לוח העץ (שנחתך לרוב לחתיכות קטנות יותר) על מתקן שנע מעלה ומטה, ומפגיש בדרכו מטה את לוח העץ עם סכין אופקי (משהו בדומה לפומפיה). שיטה זו משמשת לחיתוך עצים קשים, ודפי הפורניר שמקבלים צרים למדי. ניתן לקבל דפוסים (patterns) שונים לפי הצורה בה מותקן לוח העץ על המתקן (חיתוך משיקי או חיתוך אנכי).
עכשיו, כשיש בידינו את דפי הפורניר צריך לחבר אותם יחדיו ולהדביק אותם - על כך ברשומות הבאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה