הבו לי נקודת משען וארים את העולם (חלק ב')

ברשומה הקודמת הסברתי כיצד בניתי את המשטחים העליונים של השולחנות ואת הרגליים המאונכות, וכיצד חיברתי את הרגליים למשטחים העליונים. ברשומה הנוכחית אתאר כיצד בניתי את הרגליים המקושתות וכיצד חיברתי אותן לשולחן.

הקוראים הנאמנים יודעים כי יש לי חיבה (שלא לומר חולשה) רבה לכיפוף באמצעות הדבקת שכבות (למינציה). בשיטה זו ניתן להגיע לתוצאות יפות מאוד וחזקות מאוד בלי צורך בציוד מיוחד (לכיפוף באדים) או בחומר גלם מיוחד (עץ שעבר טיפול).

אני אוהב לכופף לאורך עקומות עם רדיוס קבוע - כלומר עקומות שהן חלק ממעגל. במקרה שלנו ידעתי את המימד האנכי של הקשת (גובה השולחן) ואת המימד האופקי של הקשת. כעת צריך לחשב את הרדיוס של המעגל ואת אורך הקשת. מי שלא ממש נהנה מחישובים מתמטיים (מעצבנים למדי, יש להודות) מוזמן לפנות לאתר Handymath לפרק העוסק בחישובי קשתות. הכנסת נתונים, לחיצה על כפתור ה - calculate, והנה יש בידינו את הרדיוס ואת אורך הקשת.

כעת ניגשים לעבודה המעשית. ראשית יש להכין את התבנית לכיפוף על פי הרדיוס שחישבנו. שנית יש להכין את עקומת ההידוק. שתי מלאכות קלות למדי. מכיוון שהרגליים רחבות למדי וארוכות למדי מדובר במבנה די גדול. על מנת להקל על תהליך ההדבקה חיברתי את תבנית הכיפוף לבסיס (מכוסה פוליאתילן) - המבנה כולו יציב יותר, וכך גם קל יותר שמור את השכבות צמודות לבסיסה של תבנית הכיפוף , ולמנוע את "בריחתן למעלה" בעת ההידוק.

התלבטתי לגבי מספר ועובי השכבות - לבסוף החלטתי על חמש שכבות של 7 מ"מ כל אחת. הרדיוס של העקומה גדול, אדר (מייפל) הוא עץ גמיש למדי. מה שהכריע את הכף (לטובת מעט שכבות עבות יותר) הוא שמדובר בחמש רגליים - במקרה של חמש שכבות בכל רגל צריך לחתוך בסה"כ עשרים וחמש שכבות, אם כל רגל מורכבת משבע שכבות צריך לחתוך בסה"כ שלושים וחמש שכבות...

הנה תמונות שצילמתי בעת פירוק ההדבקה של אחת הרגליים. בתמונה הראשונה ניתן לראות ההדבקה במלוא הדרה. שימו לב לסימון (חץ בעפרון) על גבי תבנית הכיפוף ותבנית ההידוק - הסימון על השכבות עצמן מוסתר מתחת לדבק.

בתמונות הבאות ניתן לראות את תהליך הפירוק. בתמונה (1) ניתן להבחין בקיפוץ לאחור (springback) קל בקצה ההדבקה. בתמונה (2) רואים את הבסיס, את תבנית הכיפוף, את השכבות המודבקות ואת תבנית ההידוק. בתמונה (3) הוסרה כבר תבנית ההידוק. בתמונה (4) הוסרו השכבות המודבקות, וקל להבחין בשכבת השעם ושכבת הפוליאתילן המודבקות על תבנית הכיפוף.

לעיתים קרובות כאשר עובדים עם חלקים מכופפים קשה מאוד לחתוך אותם באופן ישר. במקרה שלנו הצד שמתחבר לרגל האנכית חייבת להיות מאונך לצד שמונח על הרצפה. הבעייה (שתמיד לא כל כך קל להתמודד עימה) החריפה בגלל שלוש סיבות:

1. יש די הרבה חלקים לחתוך - ההבדל בין חיתוך מדויק של שני חלקים לחיתוך מדויק של חמישה חלקים הוא אדיר.
2. החלקים אינם זהים לחלוטין זה לזה - החלקים הם תוצר של כיפוף באמצעות הדבקת שכבות, ונכון שהרגליים מאוד מאוד דומות זו לזו, אבל הן אינן זהות.
3. על מנת לחזק את המבנה החלטתי ליישר את הקצה העליון (שצמוד למשטח העליון של השולחן) של הרגליים על מנת ליצור שטח מגע (הדבקה) בין המשטח העליון של השולחן לחלק העליון של הרגל.

 הייתי שמח לו יכולתי לכתוב כעת "תוך מספר דקות בניתי את הג'יג האולטימטיבי שאפשר לי לחתוך את הרגליים בצורה בטוחה ומדויקת". האמת היא שנרדש לי טיול ארוך בפרדסים על מנת לההגיע להכרה כי אותו ג'יג פלאי איננו קיים. לפיכך הסתפקתי בפלטה של לביד במימדים הנכונים (אורך וגובה רצויים של הרגליים), עליה הנחתי את הרגל, אותה קיבעתי למקומה באמצעות סטופרים שהונחו משני צידיה והוברגו אל תוך הפלטה. נאלצתי להתפשר מעט בתחום הבטיחות (אני לא חושב שהגעתי למצב של עבודה מסוכנת, אבל הייתי לא רחוק משם), אבל - באופן מפתיע - רמת הדיוק הייתה גבוה.

כעת נותר לחבר את הרגליים לשאר החלקים. החלטתי לחבר כל רגל מכופפת אל הרגל האנכית באמצעות לשון חופשית. למה לא עם סין וגרז? חיתוך סין ברגל מכופפת הוא תרגיל מעניין, אבל מומלץ להמינע ממנו אם לא ממש חייבים לעשותו. גם חיתוך גרז ברגל מכופפת הוא תרגיל מעניין, אבל הרבה יותר קל לביצוע (עשר נקודות יוענקו למשיבים נכונה). בנוסף, החלטתי להדביק כל רגל אל המשטח העליון של השולחן. קליבה של הדבקה כזו היא סיוט לא קטן, ולכן החלטתי - בעלי לב חלש מוזמנים לנטוש בזעם את הבלוג - להשתמש בברגים על מנת לחבר את הרגליים לחלק העליון של השולחן.

השולחנות הוצבו אצל הלקוחות המרוצים, ואם אתם לא תספרו להם - הם לעולם לא ידעו על הברגים ...