נכון שלא חשבתם כי בלוג בנושא נגרות יעסוק בארכיטקטורה של אסמים (barns) בארצות הברית במאה התשע עשרה? אבל הבה נתבונן בתמונה הבאה:
גם בלי להיות מומחה לאסמים ניתן לראות כי מדובר כאן במשהו מיוחד למדי. כמעט כל האסם "תלוי באויר". הצורה הזאת של אסמים אופיינית למזרח טנסי. בסקר מבנים חקלאיים שנערך בארצות הברית בשנות השמונים, נמצאו 321 אסמים כאלה - 316 מתוכם נמצאו בשני מחוזות במזרח טנסי. לא ברור מדוע בחרו החקלאים בארכיטקטורה זו (ומדוע היא לא התפשטה לאזורים נוספים). מי שמתעניין מאוד בנושא והפרוטה מצויה בכיסו ($300 לחדש או $103.90 למשומש) מוזמן לרכוש את הספר East Tennessee Cantilever Barns.
אסם שבנוי בצורה כזו נקרא Cantilever Barn. המילה cantilever היא צירוף של שתי מילים - המילה lever שמשמעותה מנוף והמילה cant שמשמעותה (בהקשר זה) זווית. התרגום הלא מוצלח לעברית הוא "שלוחה". המשמעות של המילה היא קורה (או גוף) שבולט החוצה ונתמך אך ורק בקצה אחד. מקובל להשתמש במונח הזה כאשר הקורה או הגוף בולטים בצורה משמעותית מנקודת התמיכה שלהם. הדוגמאות המתבקשות הן מרפסת (בולטת), או מדף שמחוזק אך ורק בצד אחד (מקובל במדפים תעשייתיים או במדפים "צפים").
לפני מספר שבועות פנו אלי בבקשה לתכנן ולבנות שולחן קפה לסלון די גדול. הדרישה הכמעט יחידה שהוצבה בפני הייתה לבנות שולחן שניתן להפרדה לשני חלקים - רוב הזמן השולחן ימוקם במרכז החדר כיחידה אחת, ובעת הצורך ניתן יהיה להפריד אותו לשתי יחידות שימוקמו בצדי החדר וישמשו את האורחים להנחת מגדנות ומשקאות.
אז כמאמר השיר "חיפשתי חיפשתי ושוב חיפשתי ..." - החלטתי לבנות שני שולחנות שלוחתיים. כאשר השולחנות צמודים הרגליים האנכיות נראות כרגליים רגילות של שולחן אחד, והרגליים המקושתות נראות כאלמנט עיצובי. כאשר השולחנות מופרדים הם עומדים בפני עצמם, אך יש תחושה של חוסר איזון שגורמת למתבונן לחפש את השולחן השני על מנת להגיע לאיזון סימטרי.
המשטח העליון של השולחנות בנוי משני לוחות (דובדבן) המחוברים זה לזה לאורכם באמצעות שתי לשונות חופשיות (double loose tongue). אני מעדיף לשונות חופשיות על פני ביסקוויטים / למלו - זה מחבר חזק בהרבה עם שטח הדבקה גדול לאין שיעור ביחס לביסקוויטים. לאחר שחיברתי את הלוחות חתכתי אותם לרוחבם עבור שני השולחנות.
הרגליים האנכיות נבנו אף הן מחיבור שני לוחות באמצעות שתי לשונות חופשיות. הרגליים חוברו אל המשטח העליון באמצעות סין וגרז כפולים (double mortice and tenon). אמנם בניית מחבר זה מסובכת יותר מבניית סין וגרז רגילים, אך שטח המגע (וההדבקה) כפול וכך גם עוצמתו של המחבר.
אני מתחיל בחריצת הגרזים באמצעות ראוטר (בעלי הידיים היציבות, הפנאי והסבלנות מוזמנים להשתמש בכלים ידניים :-). את חיתוך הסינים ניתן לבצע באמצעות ראוטר או מסור שולחן. בכל אופן אני מתחיל בחיתוך הצדדים החיצוניים של שני הסינים (כאילו מדובר בסין אחד רחב), עד שאני מקבל סין שרוחבו כרוחב שני הגרזים והמרווח שביניהם. כעת אני מנקה בצורה סימטרית את המרווח שבין הסינים - מתחיל בחריץ צר באמצע, ומתרחב אט אט עד שאני מגיע לשני סינים ברוחב הרצוי ובמרחק הרצוי.
על הרגליים המקושתות נדבר ברשומה הבאה. בינתיים - שם טוב לוי, שלמה יידוב ושלמה גרוניך בביצוע מופלא לשיר שניים סינים - אמנם בלי וידאו, אבל שווה האזנה.
גם בלי להיות מומחה לאסמים ניתן לראות כי מדובר כאן במשהו מיוחד למדי. כמעט כל האסם "תלוי באויר". הצורה הזאת של אסמים אופיינית למזרח טנסי. בסקר מבנים חקלאיים שנערך בארצות הברית בשנות השמונים, נמצאו 321 אסמים כאלה - 316 מתוכם נמצאו בשני מחוזות במזרח טנסי. לא ברור מדוע בחרו החקלאים בארכיטקטורה זו (ומדוע היא לא התפשטה לאזורים נוספים). מי שמתעניין מאוד בנושא והפרוטה מצויה בכיסו ($300 לחדש או $103.90 למשומש) מוזמן לרכוש את הספר East Tennessee Cantilever Barns.
אסם שבנוי בצורה כזו נקרא Cantilever Barn. המילה cantilever היא צירוף של שתי מילים - המילה lever שמשמעותה מנוף והמילה cant שמשמעותה (בהקשר זה) זווית. התרגום הלא מוצלח לעברית הוא "שלוחה". המשמעות של המילה היא קורה (או גוף) שבולט החוצה ונתמך אך ורק בקצה אחד. מקובל להשתמש במונח הזה כאשר הקורה או הגוף בולטים בצורה משמעותית מנקודת התמיכה שלהם. הדוגמאות המתבקשות הן מרפסת (בולטת), או מדף שמחוזק אך ורק בצד אחד (מקובל במדפים תעשייתיים או במדפים "צפים").
לפני מספר שבועות פנו אלי בבקשה לתכנן ולבנות שולחן קפה לסלון די גדול. הדרישה הכמעט יחידה שהוצבה בפני הייתה לבנות שולחן שניתן להפרדה לשני חלקים - רוב הזמן השולחן ימוקם במרכז החדר כיחידה אחת, ובעת הצורך ניתן יהיה להפריד אותו לשתי יחידות שימוקמו בצדי החדר וישמשו את האורחים להנחת מגדנות ומשקאות.
אז כמאמר השיר "חיפשתי חיפשתי ושוב חיפשתי ..." - החלטתי לבנות שני שולחנות שלוחתיים. כאשר השולחנות צמודים הרגליים האנכיות נראות כרגליים רגילות של שולחן אחד, והרגליים המקושתות נראות כאלמנט עיצובי. כאשר השולחנות מופרדים הם עומדים בפני עצמם, אך יש תחושה של חוסר איזון שגורמת למתבונן לחפש את השולחן השני על מנת להגיע לאיזון סימטרי.
המשטח העליון של השולחנות בנוי משני לוחות (דובדבן) המחוברים זה לזה לאורכם באמצעות שתי לשונות חופשיות (double loose tongue). אני מעדיף לשונות חופשיות על פני ביסקוויטים / למלו - זה מחבר חזק בהרבה עם שטח הדבקה גדול לאין שיעור ביחס לביסקוויטים. לאחר שחיברתי את הלוחות חתכתי אותם לרוחבם עבור שני השולחנות.
הרגליים האנכיות נבנו אף הן מחיבור שני לוחות באמצעות שתי לשונות חופשיות. הרגליים חוברו אל המשטח העליון באמצעות סין וגרז כפולים (double mortice and tenon). אמנם בניית מחבר זה מסובכת יותר מבניית סין וגרז רגילים, אך שטח המגע (וההדבקה) כפול וכך גם עוצמתו של המחבר.
על הרגליים המקושתות נדבר ברשומה הבאה. בינתיים - שם טוב לוי, שלמה יידוב ושלמה גרוניך בביצוע מופלא לשיר שניים סינים - אמנם בלי וידאו, אבל שווה האזנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה