יום חמישי בבוקר, התחזית (בתרגום לעברית ולצלזיוס): "היממה הקרובה תהייה קרה בצורה מגוחכת (מינוס עשר במשך היום, ומינוס שש-עשרה בלילה). היממה הבאה תהייה קרה (אפס בצהריים, מינוס שש בלילה) ומושלגת, ולאחריה אנו צפויים לעוד שבוע של קור מגוחך". השלג כבר ירד, ולנו לא נותר אלא להמתין שהטמפרטורות המגוחכות יחלפו להן.
הדרך להגיע לצד השני של החורף משלבת (א) הכנה יסודית (ב) הבנה כי ההכנה היסודית היא בסיס לשינויים (ג) הרבה סבלנות. לפני פרוץ החורף הייתי שותף לפעילויות שונות ומשונות בבית הספר - איסוף כל צינורות המים (אתם באמת חושבים שהמים יקפאו וישברו את הצינורות ?), פיזור מעדרים / כפות לפינו שלג ליד כל דלת (אתם באמת חושבים שהשלג יהיה כל כך גבוה שלא נוכל לפתוח את הדלתות ?), פיזור חביות עם חול ליד כל גרם מדרגות (נו באמת, מדרגות העץ יקפאו ?) - עכשיו, ביום של קור מגוחך שמגיע לאחר יום מושלג עם קור רגיל, הכל נראה מאוד הגיוני.
אבל, כמו באימרה הידועה - כל תוכנית היא בסיס לשינויים. כשיורד שלג כבד בלילה - צפה לטלפון מהמפקחת שמודיעה לך כי "היום לא יתקיימו לימודים בבית הספר". כשיורד שלג כבד במשך היום - צפה כי לילדים יהיה "שיחרור מוקדם" מבית הספר. כשאתה מתכונן להדבקה הסופית של הרהיט עליו אתה עובד כבר חודש - צפה כי החול ייגמר בחביות ואתה תעביר את היום בנסיעה לקצה השני של העיר, העמסת הטנדר בחול ופיזורו לחביות השונות. ביום שבו לילדה יש חוג שחייה (לו היא מחכה בקוצר רוח במשך כל השבוע) ובחוץ שורר קור של מינוס עשר - צפה כי ייתקשרו ויודיעו לך "בגלל תנאי מזג האוויר - כל פעילויות הילדים מבוטלות אחר הצהריים".
סבלנות היא שם המשחק. אין טעם לצאת מהבית לפני שהמפלסת עברה ברחוב - אולי תצליח לנסוע במורד הרחוב, אבל אין סיכוי שתצליח לעלות בחזרה הביתה. כדאי לנסוע לאט - השאלה היא לא האם תחליק, אלא באיזו מהירות תחליק (רמז - עדיף להחליק במהירות נמוכה). כשיש הפסקת חשמל כדאי להפעיל את הגנרטור ולחכות - הפיזור הגיאוגרפי של התקלות רחב, פתרון התקלות אורך זמן (לרוב - כריתת עצים שנפלו על חוטי החשמל), ובכלל אסור לצוותים לצאת לשטח בתנאי מזג אוויר קשים (שלג, רוח, חושך, קור, וכיו"ב).
השיר "חורף" של גידי גוב (בעצם של יואל לרנר ואבנר קנר) שהושר לראשונה בפסיטגל של שנת 1982 מעלה געגועים לחורף ישראל.
חוץ מהכל אני גם בונה רהיטים. סיימתי את מנורת הקפיץ (תמונות בקרוב), ואני מתחיל בעבודה על ארון משקאות. כמה הסברים על מה שרואים כאן. הארון מחולק לשני תאים. התא הימני שנפתח עם דלת טמבור (צבועה אפור) חזיתית, ישמש לאחסנת כוסות. התא השמאלי, שנתפתח עם דלת טמבור עילית ישמש לאחסנת בקבוקים.הארון כולל חמישה רכיבים מכופפים - ארבעה מהם (כתומים) רגילים, ואחד (אדום) מכופף בשני מישורים מאונכים זה לזה.
איך מכופפים חתיכת עץ בשני מישורים ? שאלה טובה שהציתה דיון ער בבית הספר. מחנה האדים הרים מיד את ראשו - אחרי שעה בקופסת האדים, חתיכת העץ שלך תסכים להתכופף לכל כיוון שתרצה. זה די נכון - אני מניח שגם כל אחד מן הקוראים היה עושה כל דבר אחרי שעה בקופסת אדים. אבל, הבעייה היא בהדירות של השיטה. אם ניקח שתי חתיכות עץ, נאדה אותן ונכופף אותן, נקבל שני כיפופים דומים אבל לא זהים - עם קצת מזל רע הכיפופים עלולים די שונים. במקרה שלנו הקשתות חייבות להיות זהות אחרת הדלתות לא יצליחו לנסוע במסילותיהן. על מנת לפתור את הבעייה מחנה האדים הציע לכופף חתיכות עץ בעלות חתך גדול יותר מהנחוץ, ולאחר הכיפוף לנקות אותן לגודל הדרוש - תהליך מעייף למדי, ודי מסובך כשמדובר ברכיב עם שני הכיפופים.
מחנה הדבקת השכבות הציג את הפתרון שלו. חותכים שכבות, מכופפים ומדביקים את הרכיב לכיוון אחד (קשת אחת). כעת חותכים את הרכיב לפרוסות בכיוון (מישור) ניצב לפרוסות הקודמות. את הפרוסות החדשות מכופפים ומדביקים לכיוון השני (הקשת השנייה). ממש לא ברור שזה יצליח. לא מעט אנשים טענו כי בעת ביצוע הכיפוף השני, ההדבקות של הכיפוף הראשון יפתחו - דבק (ובמיוחד דבק אפוקסי) הרבה פחות גמיש מעץ. על מנת לפתור את הבעייה הציע מחנה השכבות להדביק פסים ארוכים של עץ ולא שכבות. לדוגמא, במקום להדביק חמש שכבות, ולאחר מכן לחתוך אותן לחמש שכבות ניצבות ולהדביק שוב, אפשר להכין מראש עשרים וחמישה פסים ארוכים ולהדביק אותם בריבוע של חמש על חמש לאורך שני הכיפופים הנדרשים. התהליך מייגע ומסובך, למרות שעם תיכנון קפדני והרבה סייענים עשוי להצליח. בכל מקרה, מדובר כאן בהרבה מאוד קווי הדבקה, וקשה להאמין שהתוצאה הסופית תיראה טוב.
כדאי לשים לנקודה נוספת - הרכיבים מכילים חלק ישר ארוך למדי, שגם אותו אנו נאלצים לבנות מהפסים הארוכים. הנקודה הזאת העלתה מהאוב את שיטת השיבוצים (insets lamination) או בשמה העממי - השיטה הסקנדינבית. השיטה מוזכרת אומנם בספר של Joyce, אבל כיום ממעטים להשתמש בה. הרעיון פשוט - לוקחים חתיכת עץ וחורצים (בעזרת מסור שולחן או מסור סרט) חריצים באורך של החלק המכופף. בחריצים משבצים פרוסות עץ, והרי לכם כיפוף שכבות קלאסי של החלק הנדרש. גם את הכיפוף הכפול קל מאוד לבצע - בקצה האחד חורצים את חתיכת העץ במישור האחד, ובקצה השני חורצים את חתיכת העץ במישור השני. פשוט, מהיר, קל ואלגנטי. נראה שהצלחנו להביס את "חוק שימור הגועל נפש".
ולקראת הבחירות שמתרגשות על רוב קוראי הבלוג ביום שלישי הקרוב, אני מפציר בקוראים למלא את זכותם / חובתם האזרחית, שנאמר vote early vote often, הצביעו מוקדם הצביעו הרבה.
הדרך להגיע לצד השני של החורף משלבת (א) הכנה יסודית (ב) הבנה כי ההכנה היסודית היא בסיס לשינויים (ג) הרבה סבלנות. לפני פרוץ החורף הייתי שותף לפעילויות שונות ומשונות בבית הספר - איסוף כל צינורות המים (אתם באמת חושבים שהמים יקפאו וישברו את הצינורות ?), פיזור מעדרים / כפות לפינו שלג ליד כל דלת (אתם באמת חושבים שהשלג יהיה כל כך גבוה שלא נוכל לפתוח את הדלתות ?), פיזור חביות עם חול ליד כל גרם מדרגות (נו באמת, מדרגות העץ יקפאו ?) - עכשיו, ביום של קור מגוחך שמגיע לאחר יום מושלג עם קור רגיל, הכל נראה מאוד הגיוני.
אבל, כמו באימרה הידועה - כל תוכנית היא בסיס לשינויים. כשיורד שלג כבד בלילה - צפה לטלפון מהמפקחת שמודיעה לך כי "היום לא יתקיימו לימודים בבית הספר". כשיורד שלג כבד במשך היום - צפה כי לילדים יהיה "שיחרור מוקדם" מבית הספר. כשאתה מתכונן להדבקה הסופית של הרהיט עליו אתה עובד כבר חודש - צפה כי החול ייגמר בחביות ואתה תעביר את היום בנסיעה לקצה השני של העיר, העמסת הטנדר בחול ופיזורו לחביות השונות. ביום שבו לילדה יש חוג שחייה (לו היא מחכה בקוצר רוח במשך כל השבוע) ובחוץ שורר קור של מינוס עשר - צפה כי ייתקשרו ויודיעו לך "בגלל תנאי מזג האוויר - כל פעילויות הילדים מבוטלות אחר הצהריים".
סבלנות היא שם המשחק. אין טעם לצאת מהבית לפני שהמפלסת עברה ברחוב - אולי תצליח לנסוע במורד הרחוב, אבל אין סיכוי שתצליח לעלות בחזרה הביתה. כדאי לנסוע לאט - השאלה היא לא האם תחליק, אלא באיזו מהירות תחליק (רמז - עדיף להחליק במהירות נמוכה). כשיש הפסקת חשמל כדאי להפעיל את הגנרטור ולחכות - הפיזור הגיאוגרפי של התקלות רחב, פתרון התקלות אורך זמן (לרוב - כריתת עצים שנפלו על חוטי החשמל), ובכלל אסור לצוותים לצאת לשטח בתנאי מזג אוויר קשים (שלג, רוח, חושך, קור, וכיו"ב).
השיר "חורף" של גידי גוב (בעצם של יואל לרנר ואבנר קנר) שהושר לראשונה בפסיטגל של שנת 1982 מעלה געגועים לחורף ישראל.
חוץ מהכל אני גם בונה רהיטים. סיימתי את מנורת הקפיץ (תמונות בקרוב), ואני מתחיל בעבודה על ארון משקאות. כמה הסברים על מה שרואים כאן. הארון מחולק לשני תאים. התא הימני שנפתח עם דלת טמבור (צבועה אפור) חזיתית, ישמש לאחסנת כוסות. התא השמאלי, שנתפתח עם דלת טמבור עילית ישמש לאחסנת בקבוקים.הארון כולל חמישה רכיבים מכופפים - ארבעה מהם (כתומים) רגילים, ואחד (אדום) מכופף בשני מישורים מאונכים זה לזה.
איך מכופפים חתיכת עץ בשני מישורים ? שאלה טובה שהציתה דיון ער בבית הספר. מחנה האדים הרים מיד את ראשו - אחרי שעה בקופסת האדים, חתיכת העץ שלך תסכים להתכופף לכל כיוון שתרצה. זה די נכון - אני מניח שגם כל אחד מן הקוראים היה עושה כל דבר אחרי שעה בקופסת אדים. אבל, הבעייה היא בהדירות של השיטה. אם ניקח שתי חתיכות עץ, נאדה אותן ונכופף אותן, נקבל שני כיפופים דומים אבל לא זהים - עם קצת מזל רע הכיפופים עלולים די שונים. במקרה שלנו הקשתות חייבות להיות זהות אחרת הדלתות לא יצליחו לנסוע במסילותיהן. על מנת לפתור את הבעייה מחנה האדים הציע לכופף חתיכות עץ בעלות חתך גדול יותר מהנחוץ, ולאחר הכיפוף לנקות אותן לגודל הדרוש - תהליך מעייף למדי, ודי מסובך כשמדובר ברכיב עם שני הכיפופים.
מחנה הדבקת השכבות הציג את הפתרון שלו. חותכים שכבות, מכופפים ומדביקים את הרכיב לכיוון אחד (קשת אחת). כעת חותכים את הרכיב לפרוסות בכיוון (מישור) ניצב לפרוסות הקודמות. את הפרוסות החדשות מכופפים ומדביקים לכיוון השני (הקשת השנייה). ממש לא ברור שזה יצליח. לא מעט אנשים טענו כי בעת ביצוע הכיפוף השני, ההדבקות של הכיפוף הראשון יפתחו - דבק (ובמיוחד דבק אפוקסי) הרבה פחות גמיש מעץ. על מנת לפתור את הבעייה הציע מחנה השכבות להדביק פסים ארוכים של עץ ולא שכבות. לדוגמא, במקום להדביק חמש שכבות, ולאחר מכן לחתוך אותן לחמש שכבות ניצבות ולהדביק שוב, אפשר להכין מראש עשרים וחמישה פסים ארוכים ולהדביק אותם בריבוע של חמש על חמש לאורך שני הכיפופים הנדרשים. התהליך מייגע ומסובך, למרות שעם תיכנון קפדני והרבה סייענים עשוי להצליח. בכל מקרה, מדובר כאן בהרבה מאוד קווי הדבקה, וקשה להאמין שהתוצאה הסופית תיראה טוב.
כדאי לשים לנקודה נוספת - הרכיבים מכילים חלק ישר ארוך למדי, שגם אותו אנו נאלצים לבנות מהפסים הארוכים. הנקודה הזאת העלתה מהאוב את שיטת השיבוצים (insets lamination) או בשמה העממי - השיטה הסקנדינבית. השיטה מוזכרת אומנם בספר של Joyce, אבל כיום ממעטים להשתמש בה. הרעיון פשוט - לוקחים חתיכת עץ וחורצים (בעזרת מסור שולחן או מסור סרט) חריצים באורך של החלק המכופף. בחריצים משבצים פרוסות עץ, והרי לכם כיפוף שכבות קלאסי של החלק הנדרש. גם את הכיפוף הכפול קל מאוד לבצע - בקצה האחד חורצים את חתיכת העץ במישור האחד, ובקצה השני חורצים את חתיכת העץ במישור השני. פשוט, מהיר, קל ואלגנטי. נראה שהצלחנו להביס את "חוק שימור הגועל נפש".
ולקראת הבחירות שמתרגשות על רוב קוראי הבלוג ביום שלישי הקרוב, אני מפציר בקוראים למלא את זכותם / חובתם האזרחית, שנאמר vote early vote often, הצביעו מוקדם הצביעו הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה