יום ראשון, 10 בפברואר 2013

מתגלגלים בשלג

שילוב של גיל, קור, קרח, מלח ושלג הכריעו את אחד הצמיגים במכונית שלנו. עבור הגבר (גבר) הישראלי החלפת גלגל היא עניין פעוט - מרוקנים את תא המטען אל צד הדרך, מוציאים את הגלגל הרזרבי, מוציאים את הג'ק (מגבהה) והמפתח, מרימים את האוטו, נזכרים שצריך לפתוח את הברגים לפני שמרימים את האוטו, מורידים את האוטו, פותחים את הברגים, מרימים את האוטו, מחליפים את הגלגל, מורידים את האוטו, מהדקים את הברגים, מעמיסים את תא המטען (איך יכול להיות שכל הערימה הזאת יצאה משם), מוסיפים לחגיגה את הגלגל המפונצ'ר (רצוי ישירות על השמלה שחזרה כרגע מניקוי יבש), קופצים על המכסה של תא המטען עד שהוא נסגר, נכנסים לתוך האוטו, מפעילים את המזגן על המקסימום, מנסים להרגע. כמו שאמרתי, עניין פעוט.

כמה תובנות על החלפת גלגל בחורף בקמדן, מיין. החלפת גלגל בקור של מינוס שש מעלות, כשהאוטו חונה על כביש מכוסה שלג וקרח, היא משימה מאתגרת למדי - אפילו עבור הגבר הישראלי. בטמפרטורות האלה התחושות בידיים נעלמות והמוח מפסיק לתפקד. עד מהרה אתה מתקשה להחליט היכן מסתיים המפתח ומתחילה היד שלך. בטמפרטורות האלה, קל מאוד להשתכנע שמספיקים שלושה ברגים להחזיק את הגלגל במקומו. בטמפרטורות האלה, שיחרור הגלגל הרזרבי (מי הטמבל שהחליט למקם אותו בתחתית האוטו) הופך למבצע הרואי. בכל אופן, בסיום התהליך מומלץ להפעיל את החימום על המקסימום - כך תבטיח שהתחושה תחזור לאצבעות הידיים תוך פחות מעשרים וארבע שעות.

"התשעה חודשים" סיימו חודשיים של עקומות, וכעת הם עומדים בפני שבועיים של חריטה עם סטיב גליסנר (אותו הזכרתי ברשומה קודמת). אנחנו (ה - fellows) מכינים את חומרי הגלם עבור שיעורי החריטה. זאת הפעם השלישית שסטיב מלמד חריטה, וזאת הפעם השלישית בה אנחנו מכינים את חומרי הגלם. לכל אחד מאיתנו יש "תחום התמחות" משלו בהכנות.

אני מכין גלגלים - דיסקיות עץ בעובי 6/4 אינץ' (שלושים ושמונה מילימטר) ובקוטר של 12 אינץ' (קצת יותר משלושים סנטימטר). התלמידים עושים כמיטב יכולתם להפוך את הגלגלים לקערות עץ מעודנות. הפעם ההזמנה כללה שבעה גלגלים מדובדבן, ארבעה גלגלים מאשא (ash) ושני גלגלים מצפצפה (poplar). אני מסמן (בעזרת מחוגה) עיגול על חתיכות העץ, וחותך את הגלגלים בצורה חופשית (free hand) באמצעות מסור סרט.

בריטי בשם וויליאם ניוברי (William Newberry) המציא את מסור הסרט בשנת 1808. בשנת 1858 שיפר אנגלי אחר בשם הנרי ווילסון (Henry Willson) את ההמצאה. הוא הוסיף מנגנון למתיחת הסרט על ידי הרחקת הגלגלים זה מזה. מסורי הסרט מצאו את דרכם לארצות הברית בשנת 1865. במהלך השנים מסור הסרט עבר שינויים קוסמטיים כאלה ואחרים, אך המבנה הבסיסי נותר ללא שינוי. השיפור הדרמטי חל באיכות הסרטים (הלהבים), והיום ניתן לקנות סרטים טובים מאוד במחירים סבירים למדי.



אי אפשר בלי כמה מילים על "נמו" - אותה סופת חורף אימתנית שפקדה (פוקדת) את צפון מזרח ארצות הברית. אנחנו מסוגרים בבית (מה שנקרא באנגלית snowed-in) כבר יומיים. השלג החל לרדת ביום שישי בשעה שש בבוקר, ובצהריים הילדים כבר עשו סקי בגינה. ביום שישי אחרי הצהריים הצטרפו לשלג רוחות עזות עם משבים של 100 קמ"ש. בשעת כתיבת שורות אלה (מוצאי שבת) הרוחות עדיין מנשבות, השלג נרגע, ושכבת שלג בעובי של מטר מכסה את הגינה, המדרגות ושביל הגישה אל הבית. מחר בבוקר - מפנים את השלג.














תגובה 1:

  1. מקס הלוחם בדרכים11 בפברואר 2013 בשעה 22:12

    עכשיו אני יודע למה לכל משפחה אמריקאית לפחות שלוש מכוניות - אחת משמשת רזרבה לכשיהיה .....

    השבמחק