רואים את הלבן בעיניים

השבוע החולף היה מאתגר למדי. יום ראשון הוקדש להתאוששות מהסופה - פינוי כמויות שלג נכבדות מהמדרגות ומדרך הגישה לבית. על פי הנתונים הרשמיים ירדו אצלנו כשישים סנטימטרים של שלג תוך שלושים ושש שעות, אבל זה נתון מטעה. בגלל הרוחות החזקות שנשבו, היו בגינה מקומות שלא כוסו בשלג ולעומתם מקומות עם שלג בגובה של מטר וחצי.

ביום ראשון בערב, בחושך, בשקט, בשלג קל מאוד להזדהות עם שירו של רוברט פרוסט (1874 - 1963). נכון שיש לשיר משמעות עמוקה (עם ובלי מרכאות) שעוסקת במסעו של אדם לקראת מותו, אבל אני מציע להתענג על השיר כפשוטו. נא לקרוא בקול רם - מילים פשוטות, חריזה מושלמת (שגולשת בין הבתים) ומקצב (ימבי) מופלא. פרוסט כתב את השיר תוך מספר דקות, לאחר לילה ללא שינה בו עבד על כתיבת שיר אחר.

Stopping by Woods on a Snowy Evening

Whose woods these are I think I know.   

His house is in the village though;   

He will not see me stopping here   

To watch his woods fill up with snow.   

My little horse must think it queer   

To stop without a farmhouse near   

Between the woods and frozen lake   

The darkest evening of the year.   

He gives his harness bells a shake   

To ask if there is some mistake.   

The only other sound’s the sweep   

Of easy wind and downy flake.   

The woods are lovely, dark and deep.   

But I have promises to keep,   

And miles to go before I sleep,   

And miles to go before I sleep.

 

את יום שני הקדשנו בבית הספר ל... ניחשתם נכון... פינוי כמויות אדירות של שלג. ביום ראשון מייסון (הקת"ח) ומרק (מ"מ הקת"ח, שגם צילם את התמונה שמימין) עבדו שבע שעות על פינוי שלג, אבל - בנדיבותם כי רבה - החליטו להשאיר גם לנו קצת שלג. נכון שיש מפלסת ונושף שלג (snowblower) אבל אין מנוס מלפנות את כל השבילים (הארוכים) והמדרגות (הרחבות) באופן ידני. שלוש שעות עבודה שהותירו אותנו רטובים, קפואים, וחסרי כל מוטיבציה לפעילות נגרית מכל סוג שהוא.

את יום שלישי פתחנו בסערה, שנמשכה כחמש דקות. לכל מכונה יש קול / רעש משלה. במשך הזמן לומדים להכיר מתי הרעש הוא ״רעש טוב״ ומתי הוא ״רעש רע״. דיברתי פעם עם נגר מטייבה והוא השתמש בביטוי ״רינת המכונה״ - אע׳ניה אלמאכינה.

בסביבות השעה תשע בבוקר החלה מערכת שאיבת האבק להשמיע ״רעש רע״. עוד שתי דקות והרעש הרע התחלף בפירפורי גסיסה, והמערכת נאלמה דום. כיבינו, הדלקנו, הורדנו את הפקק, העלנו את הפקק, דפקנו מפה, דפקנו משם, נשפנו מלמעלה, נשפנו מלמטה - שום דבר לא עזר. המנוע של המערכת פורק (מדובר במנוע גדול מאוד), הועמס על הטנדר, ונלקח אחר כבוד לתיקון. חדר המכונות שלנו הושבת, ואת שאר היום העברנו בהתרוצצות לחדר המכונות בבניין הסמוך.

את יום רביעי פתחתי בהגשה חוזרת של הגלגלים שחתכתי בשבוע שעבר עבור התשעה חודשים. הגלגלים שחתכתי מדובדבן (שבעה במספר) נסדקו עד כדי כך שלא ניתן היה לחרוט אותם. לא ממש ברור למה זה קרה, וכנראה ההסבר של אלד היה המדויק ביותר - because it is bloody wood. בכל אופן, אני נאלצתי לשוב ולהכין שבעה גלגלים מדובדבן.

בין לבין הספקתי להתקדם בבניית ארון המשקאות אותו הזכרתי לפני מספר שבועות. הכיפופים הסקנדינביים היו הצלחה כבירה, המסגרת בנויה כולה, וגם הדפנות הקבועות הושלמו. הספקתי אפילו לחרוץ את המסילות עבור הטמבור, אבל על כך ברשומה הבאה.

ומה עושיים מחר ? מחר מפנים את השלג של הסופה הנוכחית.