לכל זמן ועת לכל חפץ

הוא כבר כאן, אפילו ויואלדי מסכים.

בתחילת החורף הגענו להסכמה עם הילדים - אם בבוקר, כשיוצאים לבית הספר, הטמפרטורה מתחת לאפס חייבים ללבוש כפפות וכובע. החורף מילא את חלקו בעסקה ושמר על טמפרטורות נמוכות כהלכה (תוך שהוא מפגין את יכולתו לרדת אל מתחת לאפס מעלות פרנהייט). גם הילדים, למעט התנגדויות ספורות, מילאו את חלקם בעסקה.

בשבוע שעבר זה קרה. אנחנו מתכוננים לצאת לבית הספר והילדים מחוסרי כפפות וכובע.

אני: למה אתם בלי כפפות וכובע (אני מודה - הגרסה של שבע בבוקר הייתה קצת פחות מנומסת) ?

הילדים (בפרץ של אחדות דעים): היום לא צריך.

אני: מה ?

הילדים (מצביעים לעבר המדחום): תסתכל.

אני (צועד אל המדחום, ומגלה שהיום התחיל - מבחינת הטמפרטורות - בצורה חיובית): אההההם.

החורף לא וויתר בקלות. ביום האחרון שלו (העשרים במרץ) הוא הסתער עלינו בסופת שלגים חביבה, אבל האביב בהחלט כבר כאן. הטמפרטורות עולות (עשר מעלות בצהריים), השלג נמס כמעט לחלוטין, והאגמים מפשירים. העצים מתחילים ללבלב, הציפורים מצייצות, הסנאים יוצאים ממחבואם, והאווזים הקנדיים עוצרים לחניית ביניים קצרה בדרכם חזרה אל הצפון (ידעתם שאווז ממוצע, ביום ממוצע, מותיר אחריו 600 גרם של צואה ממוצעת, מה שיכול להוציא מדעתו את האדם הממוצע בעל המדשאה הממוצעת ?).

דייגי הלובסטר מחזירים את הסירות ואת מאות המלכודות אל המים. ניתוחים מלומדים אודות החורף שעבר עלינו (די ממוצע, אבל שונה מאוד מהחורף הקודם שהיה מאוד חם) נשמעים מכל עבר, משבחים את אנשי מיין האמיצים שהתמודדו עם איתני הטבע, ויכלו להם.

האביב הביא עימו גם את חג הפסח שלנו ואת ה - Easter שלהם. אנחנו לא הסתפקנו באמירת "פסח, מצה ומרור", אלא חגגנו פסח כהלכתו עם משפחה וחברים, תוך שאנו מדלגים בקלילות בין עברית ואנגלית. הם, שחיים במדינה החילונית ביותר בארצות הברית, חגגו את החג כמי שכפאם שד - חלק גדול כלל אינו יודע מה מקורו של החג, ומדוע חוגגים אותו במועד משונה כל כך (יום ראשון הראשון, שמגיע לאחר הירח המלא, שחל לאחר יום השיוויון של האביב).

אנחנו החלטנו לנצל את הימצאות האורחים ולצאת לקולנוע. כך זומנה לנו עוד חוויה הזויה מבית היוצר של מדינת מיין. נסענו בדרכים חשוכות ועקלקלות, שמעניקות לצירוף המילים "כביש נטוש" משמעות חדשה. כעבור שלושים דקות הגענו את העיר הסמוכה בלפסט, והחנינו את המכונית מול דלת הכניסה לקולנוע. רכשנו כרטיסים לסרט (אין מצב שניחשתם נכון) "שומרי הסף". נכנסנו אל אולם קולנוע מהדור הישן, ושמחנו להיווכח כי מדובר בהקרנה פרטית (וזה אפילו לא יום הנישואין שלנו). סרט ישראלי, ראשי שב"כ, לבד, מיין - נראה אתכם מתחרים בזה.

עידכונים בתחום הנגרות - בשבוע הבא. עד אז - חג (שני) שמח.