התשעה חודשים סיימו את הקורס שלהם ביום שישי האחרון.
הנה הם כאן בתמונה (זכויות יוצרים לבית הספר) שמחים ומאושרים. שניים עשר תלמידים ושני מורים (אלד - המורה הראשי בשורה העליונה באמצע, טים - המורה הזמני בשורה העליונה מצד ימין). כולם אמריקאים. שתי נשים. שני יהודים. קל להתרשם כי מדובר ברוב צעיר שמתוגבר בחבר'ה "זקנים" - אין כאן אנשים עם "משבר גיל ארבעים". עבור חלקם מהווה הקורס תחליף לקולג', ועבור חלקם הוא מהווה שנת התנסות לפני הקולג'.
אין ספק שבוגרי הקורס יודעים איך לבנות רהיטים (make furniture), ועכשיו נשאלת השאלה מי מהם גם יצליח להיות בונה רהיטים (furniture maker). המעבר הזה בכלל לא פשוט. צריך להתעסק עם כסף. צריך להתעסק עם לקוחות. צריך לבנות רהיטים (בעיקר) לפי הזמנה ולא לפי החשק. צריך לדעת מאיזה פרויקטים כדאי להתרחק (כסאות) ואיזה פרויקטים הם מכרה זהב (שולחנות אוכל). צריך להפנים שהצלחה של פרויקט נמדדת לא רק באיכות הנגרית שלו, אלא גם ברווחיות שלו. צריך להיות מוכנים נפשית וכלכלית להפסיד כסף במשך מספר שנים (3 - 5) עד שהעסק מתייצב. פתאום, חיתוך זנביונים נראה כמשימה קלה למדי.
ההימור שלי - מחצית מהבוגרים בכלל לא ינסו להיות נגרים. מתוך השישה הנותרים - שלושה יוציאו (בכבוד) את לחמם מנגרות. הם ייצטרפו לכ - 217,000 נגרים (הגדרה רחבה למדי) ברחבי ארה"ב, שמשכורתם החציונית היא 28,010 דולר לשנה (שווה ערך לארבעה ביג-מק לשעה). הגיל הממוצע של קהילת הנגרים הוא 36, ורובם (81%) פועלים בערים קטנות יחסית (פחות ממיליון תושבים).
בקורס הבא, שמתחיל בעוד שלושה חודשים, אנו צפויים לחמש (!) נשים ושבעה גברים, אחד מהם ישראלי (ואם אתה קורא את הבלוג, אתה מוזמן ליצור עימי קשר).
נאחל לכל הבוגרים הצלחה - בין אם יישארו בתחום הנגרות ובין אם ייצאו לרעות בשדות זרים. ונסיים עם להקת בנזין בשירם של יעקב גלעד ויהודה פוליקר (קצרי הרוח מוזמנים לדלג לשנייה הארבעים).
הנה הם כאן בתמונה (זכויות יוצרים לבית הספר) שמחים ומאושרים. שניים עשר תלמידים ושני מורים (אלד - המורה הראשי בשורה העליונה באמצע, טים - המורה הזמני בשורה העליונה מצד ימין). כולם אמריקאים. שתי נשים. שני יהודים. קל להתרשם כי מדובר ברוב צעיר שמתוגבר בחבר'ה "זקנים" - אין כאן אנשים עם "משבר גיל ארבעים". עבור חלקם מהווה הקורס תחליף לקולג', ועבור חלקם הוא מהווה שנת התנסות לפני הקולג'.
אין ספק שבוגרי הקורס יודעים איך לבנות רהיטים (make furniture), ועכשיו נשאלת השאלה מי מהם גם יצליח להיות בונה רהיטים (furniture maker). המעבר הזה בכלל לא פשוט. צריך להתעסק עם כסף. צריך להתעסק עם לקוחות. צריך לבנות רהיטים (בעיקר) לפי הזמנה ולא לפי החשק. צריך לדעת מאיזה פרויקטים כדאי להתרחק (כסאות) ואיזה פרויקטים הם מכרה זהב (שולחנות אוכל). צריך להפנים שהצלחה של פרויקט נמדדת לא רק באיכות הנגרית שלו, אלא גם ברווחיות שלו. צריך להיות מוכנים נפשית וכלכלית להפסיד כסף במשך מספר שנים (3 - 5) עד שהעסק מתייצב. פתאום, חיתוך זנביונים נראה כמשימה קלה למדי.
ההימור שלי - מחצית מהבוגרים בכלל לא ינסו להיות נגרים. מתוך השישה הנותרים - שלושה יוציאו (בכבוד) את לחמם מנגרות. הם ייצטרפו לכ - 217,000 נגרים (הגדרה רחבה למדי) ברחבי ארה"ב, שמשכורתם החציונית היא 28,010 דולר לשנה (שווה ערך לארבעה ביג-מק לשעה). הגיל הממוצע של קהילת הנגרים הוא 36, ורובם (81%) פועלים בערים קטנות יחסית (פחות ממיליון תושבים).
בקורס הבא, שמתחיל בעוד שלושה חודשים, אנו צפויים לחמש (!) נשים ושבעה גברים, אחד מהם ישראלי (ואם אתה קורא את הבלוג, אתה מוזמן ליצור עימי קשר).
נאחל לכל הבוגרים הצלחה - בין אם יישארו בתחום הנגרות ובין אם ייצאו לרעות בשדות זרים. ונסיים עם להקת בנזין בשירם של יעקב גלעד ויהודה פוליקר (קצרי הרוח מוזמנים לדלג לשנייה הארבעים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה