ביום שישי ערך בית הספר את חגיגת המימונה השנתית שלו. ביום גשום למדי הגיעו לבית הספר כארבעה מאות מבקרים, שהערו אל גרונם כמויות מכובדות של יין ובירה, והרגיעו את קיבתם בבליסת כמויות מכובדות של שיפודים, גבינות ושאר מיני חטיפים. חוץ מהשוני הגסטרונומי נרשמו שני הבדלים משמעותיים נוספים. הראשון - לא נצפו פוליטיקאים, מרוקאים או פוליטיקאים-מרוקאים בקהל. השני - האירוע התחיל בשעה חמש והסתיים בשעה שבע (כפי שציין באוזני מרק - "בשעה תשע מגלגלים את הכבישים").
רוב הבאים הם אנשים שקשורים, כך או אחרת, לבית הספר - תורמים, תלמידים לשעבר, "אנשי שם" בתחום הנגרות, וחברי הנהלה. אליהם מצטרפים "סתם" תושבים מקומיים ותיירים מזדמנים. חוץ מאכילה, שתייה ותיחזוק קשרים חברתיים, האורחים מבקרים בגלריה, ורבים מבקרים גם בבניין "שלנו", בניין האומנים-אורחים (Fellows). כל אחד מאיתנו הציג מספר עבודות (אני הצגתי את השעון, ארון המשקאות ומשחק הזכרון), ובסך הכל היה אוסף מעניין ומרשים של עבודות. אני מצאתי עצמי מדבר במשך קרוב לשעתיים רצופות על העבודות שלי (ועל עצמי).
גארת האק (Garrett Hack) ביקר בתערוכה. הוא התבונן בעבודות שלי, ולפני שהוצאתי מילה שאל אותי אם אני אירופאי. אחרי שיישבנו את הסוגייה האם ישראל נחשבת לחלק מאירופה (התשובה: close enough), הוא הסביר כי העיצובים שלי שונים - אירופאים ולא אמריקאים. תומס מוזר (Thomas Moser) ביקר אף הוא בתערוכה, והשעון שלי זכה מפיו לציון "העבודה המוצלחת ביותר שראיתי כאן היום". נחת.
סוף השבוע מוקדש למנוחה על זרי הדפנה (מנוחה במיטה נשמעת לי הרבה יותר מוצלחת), וביום שני אני שב לבנות את הארון החצי-כדור שלי. בעלי האינטואיציה המתמטית מוזמנים להמשיך לקרוא. שאר הקוראים מוזמנים לקפוץ למטבח, להביא תפוז וסכין, ולשוב לקריאה. נא לחתוך את התפוז לשניים לאורכו (מהקצה העליון אל הקצה התחתון), ולבחור באחד החצאים להמשך ההסבר.
העיגול שהתקבל כתוצאה מן החיתוך יהיה גב הארון והוא יחובר אל הקיר. הקליפה של התפוז תהווה את הדלתות. תוכו של התפוז ירוקן, והוא יוחלף במספר מדפים. קליפת התפוז תחולק לשני חלקים - ימני ושמאלי. כל חלק יחולק לשלושה חלקים - שלוש דלתות. על מנת שהדלתות יוכלו להיפתח ולהיסגר הן יהיו בעלות רדיוס שונה, ויסובו על שני צירי סיבוב - עליון ותחתון. הנה כמה שרטוטים שיבהירו את התמונה (הראשונה - מבט מן החזית, השנייה - מבט מלמעלה, השלישית - מבט מתוך הארון החוצה).
הדלתות נבנות בשני שלבים. בשלב הראשון מבצעים כיפוף באמצעות הדבקת שכבות, ומקבלים קשת ברדיוס המתאים. עבור כל דלת מייצרים שלוש קשתות. כעת, חותכים את הצדדים של כל קשת בזווית (של 5 מעלות), ומקבלים צורה של פלח של תפוז. את שלוש הקשתות החתוכות מדביקים יחדיו, ומקבלים דלת. התהליך הזה נקרא coopering, והוא משמש בבניית חביות (cooper הוא בונה חביות).
למה 5 מעלות ? אנחנו צריכים לכסות חצי כדור - 180 מעלות. אנו מכסים אותו עם 6 דלתות - כל דלת מכסה 30 מעלות. כל דלות בנויה משלושה חלקים - כל חלק מכסה 10 מעלות. לכל חלק שני צדדים - כל צד נחתך בזווית של 5 מעלות.
על החיתוך נדבר ברשומה הבאה. הנה כמה תמונות מתהליך הכנת הקשתות. בתמונה הראשונה רואים את 54 השכבות (6 דלתות * 3 חלקים לכל דלת * 3 שכבות). בתמונה השנייה והשלישית רואים את ההדבקה עצמה. בכל הדבקה הדבקתי שלוש קשתות ברדיוס שונה (עם שתי שכבות מרווח ביניהן, בצבע חום בתמונה) - אחת לכל דלת. כך חסכתי לעצמי עבודה (הכנת תבנית כיפוף אחת במקום שלוש) וזמן (שש הדבקות במקום שמונה עשרה).
ונסיים בשירם של נורית זרחי ויוני רכטר - "קילפתי תפוז". נקווה שאני לא אצטרך לתקן את הפלחים.
רוב הבאים הם אנשים שקשורים, כך או אחרת, לבית הספר - תורמים, תלמידים לשעבר, "אנשי שם" בתחום הנגרות, וחברי הנהלה. אליהם מצטרפים "סתם" תושבים מקומיים ותיירים מזדמנים. חוץ מאכילה, שתייה ותיחזוק קשרים חברתיים, האורחים מבקרים בגלריה, ורבים מבקרים גם בבניין "שלנו", בניין האומנים-אורחים (Fellows). כל אחד מאיתנו הציג מספר עבודות (אני הצגתי את השעון, ארון המשקאות ומשחק הזכרון), ובסך הכל היה אוסף מעניין ומרשים של עבודות. אני מצאתי עצמי מדבר במשך קרוב לשעתיים רצופות על העבודות שלי (ועל עצמי).
גארת האק (Garrett Hack) ביקר בתערוכה. הוא התבונן בעבודות שלי, ולפני שהוצאתי מילה שאל אותי אם אני אירופאי. אחרי שיישבנו את הסוגייה האם ישראל נחשבת לחלק מאירופה (התשובה: close enough), הוא הסביר כי העיצובים שלי שונים - אירופאים ולא אמריקאים. תומס מוזר (Thomas Moser) ביקר אף הוא בתערוכה, והשעון שלי זכה מפיו לציון "העבודה המוצלחת ביותר שראיתי כאן היום". נחת.
סוף השבוע מוקדש למנוחה על זרי הדפנה (מנוחה במיטה נשמעת לי הרבה יותר מוצלחת), וביום שני אני שב לבנות את הארון החצי-כדור שלי. בעלי האינטואיציה המתמטית מוזמנים להמשיך לקרוא. שאר הקוראים מוזמנים לקפוץ למטבח, להביא תפוז וסכין, ולשוב לקריאה. נא לחתוך את התפוז לשניים לאורכו (מהקצה העליון אל הקצה התחתון), ולבחור באחד החצאים להמשך ההסבר.
העיגול שהתקבל כתוצאה מן החיתוך יהיה גב הארון והוא יחובר אל הקיר. הקליפה של התפוז תהווה את הדלתות. תוכו של התפוז ירוקן, והוא יוחלף במספר מדפים. קליפת התפוז תחולק לשני חלקים - ימני ושמאלי. כל חלק יחולק לשלושה חלקים - שלוש דלתות. על מנת שהדלתות יוכלו להיפתח ולהיסגר הן יהיו בעלות רדיוס שונה, ויסובו על שני צירי סיבוב - עליון ותחתון. הנה כמה שרטוטים שיבהירו את התמונה (הראשונה - מבט מן החזית, השנייה - מבט מלמעלה, השלישית - מבט מתוך הארון החוצה).
הדלתות נבנות בשני שלבים. בשלב הראשון מבצעים כיפוף באמצעות הדבקת שכבות, ומקבלים קשת ברדיוס המתאים. עבור כל דלת מייצרים שלוש קשתות. כעת, חותכים את הצדדים של כל קשת בזווית (של 5 מעלות), ומקבלים צורה של פלח של תפוז. את שלוש הקשתות החתוכות מדביקים יחדיו, ומקבלים דלת. התהליך הזה נקרא coopering, והוא משמש בבניית חביות (cooper הוא בונה חביות).
למה 5 מעלות ? אנחנו צריכים לכסות חצי כדור - 180 מעלות. אנו מכסים אותו עם 6 דלתות - כל דלת מכסה 30 מעלות. כל דלות בנויה משלושה חלקים - כל חלק מכסה 10 מעלות. לכל חלק שני צדדים - כל צד נחתך בזווית של 5 מעלות.
על החיתוך נדבר ברשומה הבאה. הנה כמה תמונות מתהליך הכנת הקשתות. בתמונה הראשונה רואים את 54 השכבות (6 דלתות * 3 חלקים לכל דלת * 3 שכבות). בתמונה השנייה והשלישית רואים את ההדבקה עצמה. בכל הדבקה הדבקתי שלוש קשתות ברדיוס שונה (עם שתי שכבות מרווח ביניהן, בצבע חום בתמונה) - אחת לכל דלת. כך חסכתי לעצמי עבודה (הכנת תבנית כיפוף אחת במקום שלוש) וזמן (שש הדבקות במקום שמונה עשרה).
ונסיים בשירם של נורית זרחי ויוני רכטר - "קילפתי תפוז". נקווה שאני לא אצטרך לתקן את הפלחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה