הספקנו לצבור עוד כמה שרים בלי תיק ועוד כמה מלחמות. אסירי ציון יצאו לחופשי, ומצאו דרכם לארץ הקודש. מה שבטוח - גיבעה עשרים וארבע עדיין לא עונה. הנה יוסי בנאי עורך "ספירת מלאי" נכונה לשנת 1974 (מילים: יוסי בנאי, לחן: נעמי שמר).
מחר, יום שני, הוא היום האחרון שלי בבית הספר. הגיע הזמן לערוך ספירת מלאי משל עצמי.
ארון בהשראת בניין באוהאוס - תל אביב, פינסקר 23
פתחתי את השנה במימוש רעיון שניקר במוחי תקופה ארוכה - בניית ארון בהשראת בניין באוהאוס תל אביבי. בניית ארונות (case piece) כרוכה בהמון עבודה, שרובה לא מאתגר במיוחד. את העיצה הטובה ביותר קיבלתי מאלד - להיפטר משתי הרגליים הקדמיות האמצעיות. ידיות הזכוכית היו רעיון מבריק של הרופאה, שהוסיף לארון את הנגיעה הסופית.
מנורת הליקס
המשכתי את השנה בנסיון לשפר את מנורת ההליקס שבניתי, בזמנו, אצל מייקל סקוט. השקעתי הרבה מאמץ בבניית הקפיצים (בניית הג'יג ארכה כשבוע), והם לכשעצמם יצאו מוצלחים מאוד. השילוב של הקפיצים עם התומכים האנכיים, עם הבסיס ועם מקור האור היה - איך לומר בעדינות - לא כל כך מוצלח. הקפיצים עיוותו את המוטות האנכיים, ומקור האור יצר את הצל הרצוי על התקרה אבל סינוור את הצופים. את העיצה הטובה ביותר (שהתעלמתי ממנה לחלוטין) קיבלתי מאלד - אל תבנה את המנורה.
בניית ארון משקאות בהשראת מכשיר רדיו שולחני משנות השישים
כיפוף עץ בשני מישורים בשיטה הסקנדינבית, שתי דלתות טמבור שנעות במסילה עקומה, מאות כפיסי עץ שצריכים למצוא מקומם בסדר הנכון, גב ורצפה כפולים (להסתיר את דלתות הטמבור) - לא פלא שאנשים רבים בקמפוס באו מדי יום / יומיים להתעדכן בהתקדמות הארון. שורה תחתונה - התאוששות מוצלחת ממנורת ההליקס.
שעון קיר בהשראת תבנית שחוזרת ברהיטים שונים של אלן פיטרס
השעון בנוי בסך הכל מחמש יחידות (שלוש המרכיבות את החזית, ושני הצדדים), אבל בניית היחידות והתאמתן זו לזו הייתה תרגיל מסובך. כיפופים "בלתי אפשריים" והרבה מאוד עבודה ידנית. אני חושב שזה הרהיט המוצלח ביותר שבניתי השנה. את העיצה הטובה ביותר קיבלתי מיורי - לעגל את החזיתות העליונה והתחתונה. מימוש העיצה עלה לי בבריאות, אבל התוצאה מצדיקה את עלות הביקורים אצל הרופא.
מתגובות שונות שאני מקבל נראה כי אנשים יסכימו לשלם עבורו מחיר "הולם" - כזה שיהפוך את הבנייה לכדאית מבחינה כלכלית. אם וכאשר אמכור את השעון הזה, נראה לי כי אגש לבניית שעון נוסף.
ארון חצי כדור
את השנה סיימתי בפרויקט מטורף במיוחד. כמו בטיפוס על הר גבוה - בכל פעם שאתה בטוח שהגעת לפיסגה, אתה מגלה שמדובר בשיא מקומי, ושהפיסגה האמיתית עוד רחוקה מרחק רב.
המקור לכל הצרות היה בניית רכיבי הדלתות מכיפוף של שלוש שכבות של satinwood. כתוצאה ממיעוט השכבות ומחוזקו של העץ הקיפוץ לאחור (spring back) היה גדול מאוד. כלומר - הרכיבים ההתחלתיים לא היו חצאי עיגול. כתוצאה מכך החתבנות (coopering) הייתה קשה מאוד, והדלתות לא היו פלחים של חצי כדור. התאמת הדלתות זו לזו על גבי הצירים הייתה כרוכה בשבועיים של שיוף וגירוד הצד הפנימי והחיצוני של הדלתות. הדבקת השוליים והסתרתם התגלתה אף היא כמשימה ארוכה ומתישה.
בשורה התחתונה - אין מצב שמישהו יקנה את הארון במחיר שייכסה את עלות הבנייה וחומר הגלם, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה (שנראית הרבה פחות צהובה מאשר בתמונה) ולמדתי המון מתהליך הבנייה.
עד כאן על הפרויקטים הגדולים שבניתי השנה. עוד תובנות על השנה החולפת ועל התוכניות לשנה הקרובה - ברשומה הקרובה. בינתיים - "חלפה שנה", שירה של להקת "הנשמות הטהורות". אני לא בטוח שאני מסכים עם כל המילים, אבל בכל זאת.
מחר, יום שני, הוא היום האחרון שלי בבית הספר. הגיע הזמן לערוך ספירת מלאי משל עצמי.
פתחתי את השנה במימוש רעיון שניקר במוחי תקופה ארוכה - בניית ארון בהשראת בניין באוהאוס תל אביבי. בניית ארונות (case piece) כרוכה בהמון עבודה, שרובה לא מאתגר במיוחד. את העיצה הטובה ביותר קיבלתי מאלד - להיפטר משתי הרגליים הקדמיות האמצעיות. ידיות הזכוכית היו רעיון מבריק של הרופאה, שהוסיף לארון את הנגיעה הסופית.
המשכתי את השנה בנסיון לשפר את מנורת ההליקס שבניתי, בזמנו, אצל מייקל סקוט. השקעתי הרבה מאמץ בבניית הקפיצים (בניית הג'יג ארכה כשבוע), והם לכשעצמם יצאו מוצלחים מאוד. השילוב של הקפיצים עם התומכים האנכיים, עם הבסיס ועם מקור האור היה - איך לומר בעדינות - לא כל כך מוצלח. הקפיצים עיוותו את המוטות האנכיים, ומקור האור יצר את הצל הרצוי על התקרה אבל סינוור את הצופים. את העיצה הטובה ביותר (שהתעלמתי ממנה לחלוטין) קיבלתי מאלד - אל תבנה את המנורה.
כיפוף עץ בשני מישורים בשיטה הסקנדינבית, שתי דלתות טמבור שנעות במסילה עקומה, מאות כפיסי עץ שצריכים למצוא מקומם בסדר הנכון, גב ורצפה כפולים (להסתיר את דלתות הטמבור) - לא פלא שאנשים רבים בקמפוס באו מדי יום / יומיים להתעדכן בהתקדמות הארון. שורה תחתונה - התאוששות מוצלחת ממנורת ההליקס.
השעון בנוי בסך הכל מחמש יחידות (שלוש המרכיבות את החזית, ושני הצדדים), אבל בניית היחידות והתאמתן זו לזו הייתה תרגיל מסובך. כיפופים "בלתי אפשריים" והרבה מאוד עבודה ידנית. אני חושב שזה הרהיט המוצלח ביותר שבניתי השנה. את העיצה הטובה ביותר קיבלתי מיורי - לעגל את החזיתות העליונה והתחתונה. מימוש העיצה עלה לי בבריאות, אבל התוצאה מצדיקה את עלות הביקורים אצל הרופא.
מתגובות שונות שאני מקבל נראה כי אנשים יסכימו לשלם עבורו מחיר "הולם" - כזה שיהפוך את הבנייה לכדאית מבחינה כלכלית. אם וכאשר אמכור את השעון הזה, נראה לי כי אגש לבניית שעון נוסף.
את השנה סיימתי בפרויקט מטורף במיוחד. כמו בטיפוס על הר גבוה - בכל פעם שאתה בטוח שהגעת לפיסגה, אתה מגלה שמדובר בשיא מקומי, ושהפיסגה האמיתית עוד רחוקה מרחק רב.
המקור לכל הצרות היה בניית רכיבי הדלתות מכיפוף של שלוש שכבות של satinwood. כתוצאה ממיעוט השכבות ומחוזקו של העץ הקיפוץ לאחור (spring back) היה גדול מאוד. כלומר - הרכיבים ההתחלתיים לא היו חצאי עיגול. כתוצאה מכך החתבנות (coopering) הייתה קשה מאוד, והדלתות לא היו פלחים של חצי כדור. התאמת הדלתות זו לזו על גבי הצירים הייתה כרוכה בשבועיים של שיוף וגירוד הצד הפנימי והחיצוני של הדלתות. הדבקת השוליים והסתרתם התגלתה אף היא כמשימה ארוכה ומתישה.
בשורה התחתונה - אין מצב שמישהו יקנה את הארון במחיר שייכסה את עלות הבנייה וחומר הגלם, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה (שנראית הרבה פחות צהובה מאשר בתמונה) ולמדתי המון מתהליך הבנייה.
עד כאן על הפרויקטים הגדולים שבניתי השנה. עוד תובנות על השנה החולפת ועל התוכניות לשנה הקרובה - ברשומה הקרובה. בינתיים - "חלפה שנה", שירה של להקת "הנשמות הטהורות". אני לא בטוח שאני מסכים עם כל המילים, אבל בכל זאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה