נפתח באימרה של Chuck Close, צייר וצלם אמריקאי:
אנשים חושבים שעיצוב טוב הוא תולדה של כישרון, יכולת מולדת, תהליך מיסטי משהו, כמעט בלתי מודע. משהו די בינארי - או שאתה נולד עם זה או שלא. אתה הולך לטייל, מצחצח שיניים, מקשיב למוסיקה, בוהה בקיר. פתאום נוחתת עליך ההשראה, והעיצוב המדהים מתגלה לך.
האמת, כפי שאתם מנחשים, שונה למדי. אמנם כישרון לא מזיק, אבל בהחלט מדובר בתהליך רציונלי, מודע, עם מתודולוגיה (מתודולוגיות), שאפשר ללמוד. עיצוב טוב מתבסס על ניסיון עבר - שלך ושל אחרים. עיצוב טוב מתבסס על היכולת לשאול שאלות, ולענות תשובות. עיצוב טוב הוא תהליך ארוך ומייגע - לעיתים מדובר בתהליך שנמשך שנים.
קשה מאוד להשתפר אם נשארים אך ורק במישור האמוציונלי. הדרך להשתפרות היא לנסות להבין (במישור הרציונלי) למה אנחנו אוהבים או לא אוהבים (במישור האמוציונלי) עיצוב מסוים. אני מוצא שהדרך להבין היא להגדיר במילים את ההתייחסות שלנו לעיצוב - בין אם זה עיצוב של אחרים או עיצוב שלנו. הדרך להשתפר היא לעבור מהמשפט "אני אוהב את השולחן הזה" למשפט "אני אוהב את השולחן הזה כי ...". התהליך הזה הוא תהליך מסובך, במיוחד בתחילת הדרך - הרבה פעמים אנחנו אוהבים (או לא אוהבים) רהיט מסוים, אבל אנחנו פשוט לא יודעים מהי הסיבה. עם הזמן, הסיבות הופכות לאמות מידה שלאורן אנחנו יכולים להשתפר.
בבית הספר נתקלתי בשני אנשים עם שתי גישות כמעט מנוגדות. אלד, המורה של התשעה חודשים, עובד בגישה מאוד אנליטית - מגדירים את הבעייה, ומנסים לפתור אותה. "יש לנו ארון מעוגל, לא סימטרי - איזה רגליים מתאימות לו?" התהליך הזה עובד טוב מאוד עם סטודנטים. אם שואלים אותם את השאלה הנכונה, הם מצליחים (לרוב) לחזור עם התשובה הנכונה. החלק הקשה הוא, כמובן, לשאול את השאלה הנכונה. הסטודנטים הטובים מצליחים לקראת בסוף הקורס לשאול בעצמם את השאלות הנכונות. היכולת של אלד התגבשה במשך שנים של בניית רהיטים בנגריית בוטיק ושל הוראת נגרות.
יורי, אומנית אורחת בבית הספר, עובדת בגישה שונה. באין לי שם מוצלח יותר, אני אקרא לגישה שלה "השוואה לתבניות". יורי יודעת איך צריך להראות רהיט טוב - הוא צריך להתאים לתבנית טובה. התהליך של יורי הוא הרבה פחות מילולי. כשמישהו בא להתייעץ איתה (או כשהיא מתייעצת עם עצמה) הוא יצא עם שרטוט של הרהיט כפי שיורי חושבת שהוא צריך להראות. התהליך די מתסכל את המתייעץ המצוי, ובמיוחד שהגרסאות של יורי מוצלחות מאוד. התבניות של יורי מבוססות על התבוננות ביקורתית בעבודות של אחרים ושל עצמה, על שנים של ניסוי וטעייה, על מורשת אסתטית יפנית, ועל ... כישרון מדהים.
כולם כבר יודעים לצטט מהספר Outliers שבשביל להפוך למומחה בתחום כלשהו צריך ניסיון של 10,000 שעות. כשמדובר בעיצוב אני חושש שהמספר גדול בהרבה.
Inspiration is for amateurs - the rest of us just show up and get to work
השראה זה לחובבים - אנחנו פשוט באים ומתחילים לעבוד
השראה זה לחובבים - אנחנו פשוט באים ומתחילים לעבוד
אנשים חושבים שעיצוב טוב הוא תולדה של כישרון, יכולת מולדת, תהליך מיסטי משהו, כמעט בלתי מודע. משהו די בינארי - או שאתה נולד עם זה או שלא. אתה הולך לטייל, מצחצח שיניים, מקשיב למוסיקה, בוהה בקיר. פתאום נוחתת עליך ההשראה, והעיצוב המדהים מתגלה לך.
האמת, כפי שאתם מנחשים, שונה למדי. אמנם כישרון לא מזיק, אבל בהחלט מדובר בתהליך רציונלי, מודע, עם מתודולוגיה (מתודולוגיות), שאפשר ללמוד. עיצוב טוב מתבסס על ניסיון עבר - שלך ושל אחרים. עיצוב טוב מתבסס על היכולת לשאול שאלות, ולענות תשובות. עיצוב טוב הוא תהליך ארוך ומייגע - לעיתים מדובר בתהליך שנמשך שנים.
קשה מאוד להשתפר אם נשארים אך ורק במישור האמוציונלי. הדרך להשתפרות היא לנסות להבין (במישור הרציונלי) למה אנחנו אוהבים או לא אוהבים (במישור האמוציונלי) עיצוב מסוים. אני מוצא שהדרך להבין היא להגדיר במילים את ההתייחסות שלנו לעיצוב - בין אם זה עיצוב של אחרים או עיצוב שלנו. הדרך להשתפר היא לעבור מהמשפט "אני אוהב את השולחן הזה" למשפט "אני אוהב את השולחן הזה כי ...". התהליך הזה הוא תהליך מסובך, במיוחד בתחילת הדרך - הרבה פעמים אנחנו אוהבים (או לא אוהבים) רהיט מסוים, אבל אנחנו פשוט לא יודעים מהי הסיבה. עם הזמן, הסיבות הופכות לאמות מידה שלאורן אנחנו יכולים להשתפר.
כולם כבר יודעים לצטט מהספר Outliers שבשביל להפוך למומחה בתחום כלשהו צריך ניסיון של 10,000 שעות. כשמדובר בעיצוב אני חושש שהמספר גדול בהרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה