בחירה נכונה

קדש ורחץ

כרפס יחץ

מגיד רחצה

מוציא מצה

מרור כורך

שולחן עורך

צפון ברך

הלל נרצה

רגע לפני שנדבר על שולחנות עבודה שווה להתייחס למקורה של המילה "שולחן". אני בטוח כי הקוראים הנאמנים ממתינים למופע לולינות בלשני שיעבור דרך הביטוי "שלח לחמך", ויצליח לקשר את המילה "שולחן" לפועל "שלח" במשמעות השגורה היום של תנועה ממקום למקום. אני מצטער לאכזב אתכם - המילים אינן קשורות. אז אולי המילה "שולחן" קשורה למילה "שֶׁלַח" במשמעות של כלי נשק ("באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח", נחמיה ד' י"א) - גם כן לא. אז אולי המילה "שולחן" קשורה למילה "שֶׁלַח" במשמעות שקשורה להשקייה ("שלחיך פרדס רימונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים", שיר השירים ד' י"ג) - גם כן לא.

אז אולי המילה "שולחן" קשורה למילה "שֶׁלַח" במשמעות של עור בהמה ("טומנין בשלחין, ומטלטלין אותן", משנה, מסכת שבת ד' ב') - כמעט. לפחות אם מקבלים את עמדתו של אליעזר בן-יהודה. במילונו מציין בן-יהודה כי אכן במשך שנים היה מקובל לקשור את המילה "שולחן" למילה "שלח" במשמעות של עור בהמה. העור היה נפרש על הרצפה או נמתח באמצעות יתדות או אבנים, ושימש כשולחן. אבל אז התגלו מגילות שנכתבו באוגריתית, והן סיבכו את המצב. באוגריתית אנו מוצאים את המילה ת'ולחן (=שולחן) ולצידה את המילה שלח' (=שלח, עור של בהמה). הכתיב השונה מעיד על שורשים שונים, ולפיכך ברור כי מדובר במילים שאינן קשורות זו לזו. שורה תחתונה - מקור המילה "שולחן" פשוט איננו ידוע.

כדי לדבר על שולחנות עבודה לנגרות צריך לנוע בזמן מהתקופה בה פרחה העיר אוגרית (1450 - 1200 לפנה"ס) ולהגיע לתקופה של האימפריה הרומית (500 לפנה"ס - 100 לספירה). בתקופה הרומית התפתח מאוד השימוש במקצועות על מנת לשטח ולהחליק (flatten and smooth) לוחות עץ, ובמקביל אנו חוזים בהתפתחותם של שולחנות העבודה. קיימים יחסי גומלין הדוקים בין שלושת הרכיבים - הכלי, הפעולה והג'יג (= המקצועה, השיטוח ושולחן העבודה). ליחסי הגומלין האלה השפעה מכרעת על התפתחותם (המתואמת) של הרכיבים. התפתחות של רכיב אחד דוחפת את ההתפתחות של הרכיבים האחרים. מגבלה של רכיב אחד מעכבת את התפתחותם של הרכיבים האחרים.

הנה מטבע מהתקופה הרומית שמתאר את המלאכות של הנגרות. (A) ניסור (B) עבודה עם גרזן (C) קידוח (D) גילוף עם סכין (E) הקצעה (F) גילוף עם מפסלת.

במלאכת הקידוח לוח העץ איננו מוחזק כלל. במלאכות הניסור, העבודה עם גרזן, הגילוף עם סכין והגילוף עם מפסלת לוח העץ מוחזק על ידי חלקי גופו של הנגר. מלאכת ההקצעה, כאשר המקצועה מוחזקת בשתי ידיים ונדחפת, מחייבת את החזקת לוח העץ באמצעות התקן חיצוני (ג'יג) - שולחן העבודה. שולחן העבודה הרומי היה לא יותר מלוח עץ שטוח, שעמד על ארבע רגליים מפושקות. בלוח העץ היו חורים בהם ננעצו "מעצורים" (גירסא בסיסית של bench dogs) שהחזיקו את הלוח המקוצע במקומו.

רק במאה השש עשרה הופכים מלחצי הבורג לנפוצים. שולחנות העבודה בגרמניה ובסקנדינביה החלו לכלול מלחצי פנים (face vice) שהופעלו באמצעות הידוק אומים על גבי שני ברגי עץ, ומלחצי עגלה (wagon vice) שהודקו באמצעות בורג עץ. במאה השמונה עשרה מתחילים ברגי המתכת להחליף את ברגי העץ, והמלחציים כוללים כעת בורג מתכת אחד ומוטות הנחייה (guiding rods) לצידו. בערך באותה תקופה אנו מוצאים גם את מלחצי הזנב (tail vice) בתצורה המוכרת לנו כיום, של האות L. באגף הסקנדינבי אנו מוצאים את מלחצי הכתף (shoulder vice) שמחליפים את מלחצי הפנים, ואת המלחציים המאוזנים הרחבים (twin screw) שמחליפים את מלחצי הזנב. באגף הצרפתי אנו מוצאים את מלחצי הרגל (leg vice) שמחליפים את מלחצי הפנים.

עזוב אותנו מהיסטוריה - באיזה שולחן עבודה כדאי לי לבחור? גם תחת לחץ פיסי ברמת מתינות כזאת או אחרת לא תוציאו ממני תשובה. המירב שתקבלו ממני הוא כמה קווים מנחים, שיעזרו לכם לבחור.

1. מלחצי החזית - הבחירה הגורלית ביותר שעומדות בפניכם. באופן כללי, יש לכם שלוש אפשרויות - מלחצי כתף, מלחצי רגל, מלחצי פנים.
1. מלחצי כתף - כל שולחן עבודה סקנדינבי מתהדר במלחציים כאלה. הפתרון הקלאסי עבור "בוני ארונות" (cabinet makers). אין ברגים או מוטות מנחים ש"נתקעים באמצע". נוחים לעבודה עם כלים ידניים, אבל מאוד לא נוחים לעבודה עם כלים חשמליים. מאוד לא נוחים עבור נגרים שמאליים. המלחציים נוטים להישבר, שכן פעולת ההידוק גורמת ללחץ על החיבור שבין שני חלקי ה - L. מנגנון ההברגה פשוט וזול.
2. מלחצי רגל - מזוהים עם שולחנות העבודה הצרפתיים (Roubo bench). בורג ההידוק נמצא נמוך, כך שמקבלים גובה כליבה רב. לעומת זאת, רוחב הכליבה מצומצם מה שמהווה חסרון במקרים לא מעטים. המנגנונים הטובים (עם מנגנון המספריים) יקרים, והמנגנונים האחרים (עם מוט הנחייה) הרבה פחות מוצלחים. המלחציים נוחים לעבודה הן עם כלים ידניים והן עם כלים חשמליים.
3. מלחצי פנים - רוב שולחנות העבודה המודרניים כוללים גירסא כלשהי של מלחצי פנים. מדובר במשפחה רחבה מאוד, ולה שני נציגים בולטים. הראשון - "לחי" עץ מסיבית שמתהדקת אל דופן שולחן העבודה באמצעות בורג ומוטות הנחייה. השני - מנגנון מתכת אחוד שכולל שתי לחיים, בורג ומוטות הנחייה. בשני המקרים, הבורג ומוטות ההנחייה נמצאים גבוה יחסית, כך שמקבלים גובה כליבה מצומצם. לעומת זאת, רוחב הכליבה גדול למדי. ניתן למצוא מנגנונים טובים מאוד (חדשים ומשומשים) במחירים בינוניים ואפילו זולים. המלחציים נוחים לעבודה הן עם כלים ידניים והן עם כלים חשמליים.
2. מלחצי הקצה (הזנב) - אם הבחירה במלחצי החזית שקולה לבחירות ארציות, הרי שהבחירה במלחצי הקצה שקולה לבחירות מקומיות. באופן כללי, יש לכם ארבע אפשרויות - כלום, מלחצי כתף, מלחצי פנים, מלחצי עגלה.
1. כלום - באופן מסורתי, שולחנות העבודה הבריטיים לא כללו מלחצי קצה, וגם היום ניתן למצוא לא מעט שולחנות עבודה כאלה. כשלמדתי באנגליה עבדתי עם שולחן בלי מלחצי קצה, והסתדרתי בכלל לא רע. אם ממש צריכים, אפשר להשתמש בכלב הפלא (wonder dog) של חברת Veritas, או להתקין מלחצי קצה בשלב מאוחר יותר.
2. מלחצי כתף - הפתרון הקלאסי למלחצי קצה. מאפשרים כליבה בשני אזורים (בפער שנוצר "בתוך" השולחן במימד החזית וברווח שבין בסיס ה - L לבין קצה השולחן). בנוסף, הם מאפשרים כליבה באמצעות הידוק כלבי שולחן (bench dogs). נוחים מאוד לעבודה עם כלים ידניים (במיוחד לעבודה על מגירות), קצת פחות לעבודה עם כלים חשמליים. מנגנון ההברגה פשוט וזול.
3. מלחצי פנים - בשולחנות מודרניים אנו פוגשים יותר ויותר מלחצי פנים שמותקנים כמלחצי קצה. מדובר במלחצי פנים רחבים - כאלה העשויים לחי עץ או כאלה הכוללים בורג כפול (twin screw). המלחציים הללו מאפשרים להדק שני טורים של כלבי שולחן - תכונה מבורכת, במיוחד כשעובדים בכלים חשמליים על רכיבים גדולים. לעומת זאת, אם הרכיבים קטנים ואינם מגיעים לשני הטורים - יצא שכרינו בהפסדינו - המלחציים "מתעקמים" ואינם מהדקים כראוי (אלא אם מדובר במלחציים טובים ויקרים).
4. מלחצי עגלה - גירסא מינימליסטית משהו של מלחצי קצה. מאפשרים הידוק של כלבי שולחן. ברוב המקרים, מדובר במהלך הידוק קצר, ובלחץ הידוק מוגבל. מלחצי העגלה הם האב הקדמון של כלב הפלא. נוח לעבודה עם כלים ידניים על רכיבים קטנים.
3. שוקת - כן או לא? התומכים סבורים ששולחן עבודה ללא שוקת שקול לעוגת קצפת ללא דובדבנים. השוקת מאפשרת איחסון זמני (ואפילו קבוע) של כלים, והכי חשוב - השוקת מאפשרת פיתוח מנגנונים מתוחכמים לפתיחתה  לצרכי ניקוי. יש המגדילים לעשות וממקמים את השוקת באמצע השולחן. המתנגדים סבורים שמקומה של השוקת בחווה, אך לא בשולחן העבודה. השוקת גורמת לאיבוד "שטח שולחן" יקר (נסו להעמיד כיסא על שולחן עם שוקת), וכלים שאינם בשימוש צריכים לחזור לארון, או לכל הפחות לעגלה שלצד השולחן.
4. ארונות / מגירות / מדפים - גם כאן הדעות חלוקות. יש כאלה שאוהבים את שולחן העבודה שלהם חף משטחי (בעצם נפחי) איחסון, ויש כאלה ששולחן העבודה שלהם הוא ארון מסיבי עם משטח עליון. אם אתם בוחרים להוסיף לשולחן שלכם שטחי איחסון, הקפידו לשמור על מרווח של לפחות 10 ס"מ בין החלק התחתון של משטח העבודה לבין החלק העליון של יחידת האיחסון. המרווח הזה יאפשר לכם לקבע ג'יגים, להעביר כליבות, חוטי חשמל וצינורות אוויר מתחת למשטח העבודה.

יש עוד הרבה מה להגיד על שולחנות עבודה, אבל אני מניח שאתם כבר מבולבלים כהלכה.

שיהיו לנו בחירות מוצלחות.