מדובר במסור של בוש מסדרת ה - 4100, שמיועדת לאתרי עבודה. המסור החדש הוא האח התאום של Bosch 4100-09, למעט שני הבדלים. הראשון - המסור החדש מצויד במנגנון הבלימה. השני - המסור החדש יקר בכ - 900 דולר. אז, לפני שאתם רצים לקנות את המסור החדש, הנה כמה הערות.
נומרולוגיה
ציינתי כבר בעבר שקשה מאוד להגיע למספרים "אמיתיים" ומפורטים בכל הנוגע לתאונות (של אנשי מקצוע ושל חובבים) שקשורות לכלי עבודה מסוים. בארצות הברית הדיווחים חלקיים ומאוד לא מדויקים, בבריטניה הדיווחים כנראה יותר מלאים אבל הרבה פחות מפולחים, ואת ישראל - הס מלהזכיר. בכל זאת, הנה כמה תובנות של רוברט לנג, מי שהיה העורך הראשי של המגזין Popular Woodworking.
רוברט לנג ניתח את הנתונים לשנת 2009, שמפורסמים ע"י ה - National Electronic Injury Surveillance System, או בשם החיבה שלה NEISS. השיטה בה עובדת NEISS היא דגימה של 100 חדרי מיון, והסקה סטטיסטית לגבי כלל אוכלוסית ארצות הברית. לפני הנתונים, עבור אוכלוסיית ארה"ב שמנתה באותה שנה 310 מיליון אנשים, היו 35,624 פציעות שהיו קשורות למסור שולחן. מדובר בשיעור של 0.01 אחוז. מתוך כלל הפציעות היו 4,211 מקרים של כריתה - (מחציתם כריתה של אצבע אחת או יותר, והשאר - מקרים קלים יותר). מדובר בשיעור של 0.001 אחוז (ושיעור של 0.0005 עבור כריתה של אצבע אחת או יותר). במספרים ישראליים מדובר בכ - 700 פציעות, וכ - 95 כריתות מדי שנה.
אני יודע שמיד יקום מישהו ויאמר שאין משמעות לחישוב מול כלל האוכלוסיה, אלא יש לחשב רק למול מספר משתמשי המסורים. מאחר שלאף אחד אין מושג כמה משתמשי מסורים יש, בוא נחשב מול מספר המסורים עצמם. בשנת 2009 היו בארה"ב כשמונה מיליון מסורי שולחן. כלומר - כל מסור 250 שולח מישהו לחדר מיון, וכל מסור 1,900 גורם לכריתה.
לנג מציין גם במידה רבה של דמגוגיה סטטיסטית, שלפי הדוח של NEISS קיים מכשיר נוסף שגרם לכמות כריתות זהה, ולכמות פציעות כפולה. למכשיר הזה קוראים ... דלת. אני אתרום את הזווית הדמגוגית שלי. בשנת 2010 נפגעו (נהרגו ונפצעו קל וקשה) בתאונות דרכים בישראל 28,084 איש, זאת מתוך אוכלוסיה של 7.5 מיליון אנשים. מדובר בשיעור של 0.37 אחוז.
השוואות
קשה להשוות את המספרים של ארה"ב לאלה של בריטניה (כמייצגת את מערב אירופה). בכל זאת, יש הסכמה כי בבריטניה שיעור הפציעות נמוך יותר. את הסיבות לפער יש לחפש ברמה הטקטית בגורמים טכניים וברמה העמוקה יותר בגורמים חברתיים-כלכליים.
גורמים טכניים - המסורים האירופאיים מצוידים תמיד בשומרי להב (blade guards) ובסכיני פיצול (riving knives) פשוטים ויעילים. לא תמצאו על שומרי הלהב מנגנונים משוכללים שנועדו למנוע תנועה לאחור (kick back). המנגנונים המשוכללים האלה כל כך לא נוחים, שגם חובבי בטיחות מושבעים נאלצים לפרק אותם על מנת לשמור על שפיות דעתם. הפתרון האירופאי לבעיית התנועה לאחור שונה - בגובל האירופאי ניתן לכוון את המיקום ביחס ללהב, והוא גם בא לרוב בשני גבהים.
 |
| בצד ימין - הגובל במצבו הגבוה, והוא ממוקם בהסט מן הלהב (לאורך החץ הכחול). בצד שמאל - הגובל במצבו הנמוך, והוא ממוקם לאורך הלהב. |
בבריטניה עובדים תמיד עם שומר הלהב ועם סכין הפיצול. אם נאלצים לעבוד בלעדיהם (כשצריכים לעבוד מעל לסכין) - מפרקים, עובדים, ומשיבים מיד את המצב לקדמותו. הזזת הגובל (קדימה / אחורה) ושינוי מצבו (גבוה / נמוך) הם בהחלט דבר שבשגרה. בארה"ב ניתן למצוא מסורים רבים מחוסרי שומרי להב (משוכללים ומעצבים) ונטולי סכיני פיצול. הגובלים האמריקאיים מפגרים שנות דור אחר מקביליהם האירופאיים (וזה עוד לפני שהשווינו את העגלות האירופאיות המובנות עם "העגלות" האמריקאיות המאותלרות). גם אם יש כבר מסור עם גובל נורמלי בארה"ב, הרי שהנגרים היחידים שיודעים להשתמש בו הם אלה שקיבלו השכלתם במדינות אירופה הנאורות.
גורמים חברתיים-כלכליים - כוח העבודה המקצועי במערב אירופה מורכב משכירים שרכשו השכלה מקצועית בתחום בו הם עוסקים. הם משתייכים לאירגונים מקצועיים חזקים, שדואגים הן לרמתם המקצועית והן לזכויותיהם. יש כאן אינטרס משותף למעסיקים ולעובדים להעלות את הרמה המקצועית של העובדים ולשפר את סביבת העבודה (=שימוש בכלים יעילים ובטוחים) - כל זאת, על מנת להעלות את התפוקה. בארה"ב שיעור העצמאים גבוה בהרבה. בעלי מלאכה מסתובבים עם הכלים שלהם, ועוברים מפרויקט לפרויקט. עובדים עצמאיים נוטים לקנות כלים זולים יותר, והם נוטים להיות פחות רגישים לנושאי בטיחות. הרבה בעלי עצמאיים נאלצים "לדלג" בין תחומים שונים, ובמקרים רבים הכשרתם המקצועית לוקה בחסר (שלא לומר לא קיימת).
מחשבות נוספות
ההפרש בין מסור הבוש בלי ההתקן לבין המסור עם ההתקן הוא 900 דולר. אני מניח כי במונחים שקליים ההפרש ינוע בסביבות 5,500 - 7,000 ש"ח. נשאלת השאלה האם בראייה בטיחותית קניית המסור עם המתקן היא ההשקעה הטובה ביותר.
חשוב לזכור כי מסור השולחן הוא רק אחד הכלים בהם משתמשים בסדנא, ולפיכך הוא רק אחד המכשירים שעלולים לגרום לפציעות. ייתכן מאוד כי כדאי להשקיע בראוטר איכותי ובטיחותי יותר, ולא במסור עם ההתקן החדש.
חשוב לזכור כי מגע גוף-להב אחראי רק לחלק מן הפציעות שנגרמות כתוצאה משימוש במסור שולחן. ייתכן מאוד כי מבחינת עלות-תועלת עדיף להשקיע בצמצום תופעת התנועה לאחור, או בתאורה הולמת, או בניקיון סביר של סביבת העבודה. בראייה לטווח ארוך, ייתכן שעדיף להשקיע במערכת שאיבת אבק טובה שתפחית את הסיכונים שנובעים ממגע עם אבק.
חשוב לזכור כי מנגנוני בטיחות אינם מהווים תחליף לרמה מקצועית ולמשמעת עצמית. לפני שאתם משתמשים במסור תמצאו מישהו שילמד אתכם וילווה אתכם בצעדים הראשונים (ולא - צפייה ביו-טיוב איננה נחשבת). הדבר נכון גם לגבי התנסות בטכניקת עבודה חדשה או במסור חדש שאיננו מוכר לכם. אם אתם לא מסוגלים להפגין רמה גבוהה של משמעת עצמית אל תכנסו לנגריה. חייבים להקפיד על כללי זהירות, חייבים להקפיד על סדר וניקיון, חייבים להכיר במגבלות של הכלים ושלכם עצמכם. הרוב המכריע של התאונות נגרם משילוב של רמה מקצועית נמוכה והעדר משמעת עצמית.
ובינתיים - נמתין עד בוש להגעתו של המסור לארץ הקודש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה