בלי הרבה הקדמות, נעבור לדוגמא נוספת - מנורת הליקס (קפיץ).
במהלך הלימודים באתי עם הרעיון לבנות את המנורה. תגובתו של מייקל (המורה שלי) הייתה "it cannot be done", לאחר לחץ נוסף הוא אמר "I know how I would do it, I am not sure how you would do it" (ובעברית - "אני לא יודע איך לעשות את זה, אבל אני כן יודע שאתה לא תצליח"), ולאחר לחץ פיסי מתון הוא אמר "Hmmmm" (ובעברית - "אין לי מושג קלוש איך לעשות את זה, אבל זה נראה פרויקט שנחמד להיכשל בו") וניגשנו לפרויקט.
הקפיץ בנוי מעשר שכבות של פורניר, שהודבקו זו לזו. לצורך ההדבקה בניתי גליל גדול, ובהיקפו נעצתי ברגים (בלי ראש) לאורך המסלול של הקפיץ. על הברגים התיישבו בלוקים שהודקו למקומם באמצעות אומים, והידקו את שכבות הפורניר המודבקות.
.
כמה מספרים:
בתמונה הראשונה (ואני מתנצל אל איכותה) ניתן לראות את ג'ון, מייקל ואותי מורחים דבק על שכבות הפורניר.
בתמונה השניה ניתן לראות את ג'ון מחזיק את שכבות הפורניר שהודבקו זו לזו, את מייקל מכניס את הבלוקים למקומם, ואותי סוגר את האומים.
בתמונה השנייה ניתן לראות אותי סוגר את האומים האחרונים, בשעה שמייקל וג'ון כבר לוגמים להם תה ונוגסים בעוגיות ג'ינג'ר.
נקנח בסיפורו של הכסא המדהים הזה שנבנה ע"י Sylvain במהלך לימודיו אצל מייקל.
סילבן הדביק מראש כל אחד מצדדי הכסא, כך שההדבקה הסופית הייתה פשוטה למדי. הוא הדביק את החלקים, הידק את הקליבות, ועד מהרה התיישב ליד שולחן העבודה שלו. מה רבה הייתה הפתעתו כשהוא גילה כי על השולחן מונחים להם שלושת פסי העץ שהיו אמורים להיות מודבקים בחלקו האחורי של הכסא (ולהוות את הגב).
כל הנמצאים בסדנה (כולל הכלבה הנאמנה) רצו אל הכסא. הקליבות הוסרו תוך השמעת קללות נמרצות (בצרפתית, אנגלית ועברית), ואז עברנו למשיכות ודחיפות על מנת להפריד את החלקים - תהליך שהושלם אך ורק בסיוען של מכות פטיש נמרצות. לקח לסילבן כמעט יום שלם להשיב את נשימתו לסדרה, יומיים נוספים לנקות את החלקים ולתקן את הנזקים, ועשר דקות להדביק שוב את הכסא - הפעם עם הגב.
הקפיץ בנוי מעשר שכבות של פורניר, שהודבקו זו לזו. לצורך ההדבקה בניתי גליל גדול, ובהיקפו נעצתי ברגים (בלי ראש) לאורך המסלול של הקפיץ. על הברגים התיישבו בלוקים שהודקו למקומם באמצעות אומים, והידקו את שכבות הפורניר המודבקות.
.
כמה מספרים:- הגליל בנוי מקצת יותר מחמישים עיגולי MDF
- ישנם כארבעים בלוקים להידוק (שמונים אומים לסגור).
- אורך רצועות הפורניר הוא קצת יותר משלושה מטר.
בתמונה הראשונה (ואני מתנצל אל איכותה) ניתן לראות את ג'ון, מייקל ואותי מורחים דבק על שכבות הפורניר.
בתמונה השניה ניתן לראות את ג'ון מחזיק את שכבות הפורניר שהודבקו זו לזו, את מייקל מכניס את הבלוקים למקומם, ואותי סוגר את האומים.
בתמונה השנייה ניתן לראות אותי סוגר את האומים האחרונים, בשעה שמייקל וג'ון כבר לוגמים להם תה ונוגסים בעוגיות ג'ינג'ר.
נקנח בסיפורו של הכסא המדהים הזה שנבנה ע"י Sylvain במהלך לימודיו אצל מייקל.
סילבן הדביק מראש כל אחד מצדדי הכסא, כך שההדבקה הסופית הייתה פשוטה למדי. הוא הדביק את החלקים, הידק את הקליבות, ועד מהרה התיישב ליד שולחן העבודה שלו. מה רבה הייתה הפתעתו כשהוא גילה כי על השולחן מונחים להם שלושת פסי העץ שהיו אמורים להיות מודבקים בחלקו האחורי של הכסא (ולהוות את הגב).
כל הנמצאים בסדנה (כולל הכלבה הנאמנה) רצו אל הכסא. הקליבות הוסרו תוך השמעת קללות נמרצות (בצרפתית, אנגלית ועברית), ואז עברנו למשיכות ודחיפות על מנת להפריד את החלקים - תהליך שהושלם אך ורק בסיוען של מכות פטיש נמרצות. לקח לסילבן כמעט יום שלם להשיב את נשימתו לסדרה, יומיים נוספים לנקות את החלקים ולתקן את הנזקים, ועשר דקות להדביק שוב את הכסא - הפעם עם הגב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה