יום ראשון, 13 בפברואר 2011

פותחים שולחן - בעצם לא

יש אגדה אורבנית בקרב הבלשנים (אלה שעוסקים בחקר הלשון ולא במעקב אחר אנשים) כי אם תבקש ממישהו להגדיר "שולחן" תקבל הגדרה שתתאים גם למילה "פרה" - משהו כבד שעומד על ארבע רגליים, וניתן להניח עליו חפצים. שולחנות (וגם פרות) היו כבר בשימוש המצרים הקדמונים, הם היו בנויים מאבן, ושימשו כמקום להניח עליו חפצים. היוונים והרומאים הם אלה שהחלו להשתמש בשולחנות על מנת לשבת ולאכול לידם.

השולחן מופיע לראשונה בתורה בספר שמות פרק כ"ה. מיד לאחר שבני ישראל מצווים לבנות את הארון, הם מצווים לבנות שולחן. ההוראות מפורטות למדי (פסוק כ"ג ואילך) "ועשית שולחן, עצי שיטים: אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו. וציפית אותו זהב טהור; ועשית לו זר זהב סביב ... ונתת על השולחן לחם פנים, לפניי תמיד".

לא בטוח שהמידע הזה ממש מועיל למי שצריך להחליט איזה שולחן אוכל הוא רוצה. השאלה הבסיסית שנשאלת היא: כמה אנשים ישבו ליד השולחן? התשובה מדגימה את האתגר הכרוך בעיצוב ובניית הרהיט. על פי רוב התשובה היא: רוב הזמן ישבו לידו שישה אנשים, אבל לפעמים ישבו לידו שישה עשר אנשים. עוד לא שמעתי לגבי כיסא כי ברוב המקרים ישב על אדם אחד, אבל לפעמים ישבו עליו אחד עשר אנשים. גם לגבי ארון לא שמעתי מעולם כי ברוב המקרים הוא צריך לאחסן בגדים של שני אנשים, אבל לפעמים הוא צריך לאחסן בגדים של שנים עשר אנשים.

על מנת לענות על הדרישה הבסיסית הזאת של השונות במספר היושבים נולד השולחן המתרחב / המתפשט / המתארך - מה שמתקרא בעברית שולחן נפתח. הפתרונות המקובלים יותר כיום להרחבת שולחן הם:
  1. משטח השולחן חצוי. במצב הסגור שני החצאים צמודים זה לזה. בעת הצורך שני החצאים מוזזים החוצה על מסילות, ולמרכז השולחן מוספים חלקים ("עלים") נוספים. זהו, כנראה, הפתרון הנפוץ ביותר כיום שכן בתכנון נכון הוא מאפשר הרחבה ניכרת של השולחן.
  2. בשני צדי השולחן מצויות מסילות. במצב הסגור המסילות נמצאות בתוך מסגרת השולחן. בעת הצורך המסילות נשלפות החוצה, ועליהן מוספים חלקים ("עלים") נוספים. הפתרון הזה מאפשר הרחבה מוגבלת למדי של השולחן, והוא מקובל לרוב להרחבת שולחנות גדולים.
  3. משטח השולחן הוא כפול. השכבה העליונה שלמה, והשכבה התחתונה חצויה. במצב הסגור השכבות נמצאות אחת מעל השניה. בעת הצורך נשלפת השכבה התחתונה וממוקמת מבחוץ לשכבה העליונה. זהו עיצוב סקנדינבי מאוד נפוץ.
  4. משטח השולחן מורכב משלושה חלקים המחוברים בצירים - אחד צר ושניים רחבים. החלק הצר יושב על קופסא, שמחוברות אליה בצירים שתי רגליים. במצב הסגור הרגליים צמודות לקופסא והחלקים הרחבים נמצאים במצב אנכי. בעת הצורך הרגליים מוסטות החוצה, והחלקים הרחבים מונחים עליהן במצב אופקי. זהו שולחן שמזוהה היום עם איקאה (ורשתות אחרות בדמותה), אך זהו עיצוב בן מאות שנים.
אם אתם מחפשים משהו קצת יותר משוגע, Robert Jupe פיתח (ורשם פטנט) על מנגנון לפתיחת שולחן עגול.


משטח השולחן יכול להיות בצורות שונות - אליפסה, מצולע, סירה (אליפסה קטומה), מסלול מירוצים (מלבן עם שני חצאי עיגול בצדדיו). שולחנות מרובעים נחשבים לרשמיים יותר, בעוד ששולחנות עגולים נחשבים להכי פחות רשמיים. שולחנות אליפטיים נחשבים לשילוב המוצלח ביותר של הקף, שטח וצורה - אבל נגרים לא אוהבים אותם, שכן חיתוך מדויק של אליפסה הוא מלאכה קשה למדי.

החלטה גדולה אחרונה היא לגבי מספר הרגליים ומיקומן. רגל מרכזית אחת משפרת מאוד את רמת החיים של היושבים, אך היא מכתיבה גודל שולחן קטן יחסית, ואפשרויות הרחבה מוגבלות למדי. ארבע רגליים הן הפתרון הקלאסי (והפשוט ביותר) - לאו דווקא הנוח ביותר ליושבים. כיום מקובלים גם פתרונות בהן המשטח העליון מונח על קופסא גדולה למדי, שמאחסנת את כל חלקי ההרחבה. בעת הרחבת השולחן נפתחת הקופסא ותומכת בחלקי השולחן הרחוקים יותר.

יש עוד כמה החלטות "קטנות" - החומר ממנו יבנה השולחן, ואם המדובר בעץ - באיזה סוג (או סוגים) להשתמש. איזה גימור יהיה לשולחן (טבעי, צבע, מבריק, מט, וכו'). וכן, כדאי גם להחליט איך יראה השולחן. אם אתם מבולבלים - אתם לא לבד. ההחלטה לגבי עיצובו של שולחן האוכל שלכם היא החלטה מסובכת, ולעיתים מתסכלת. אבל, אם הצלחתם (בסיועו  הנאמן של הנגר) להגיע לשולחן כרצונכם - מובטחת לכם הנאה רבה.

ברשומה הבאה אספר את סיפורו של השולחן המופיע כאן


ושימו לב, אף מילה על השריפה באיקאה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה