כנראה שלא תנוח דעתי עד שאתייחס לשריפה (באיקאה, כמובן).
שמעתי את המנכ"ל מסביר כי השריפה כילתה את תכולת החנות במהירות רבה כל כך כי מדובר ברהיטים מעץ, שכידוע בוער מהר מאוד (הציטוט אינו מדויק, אך זאת הייתה רוח הדברים). כנגר אני חייב לצאת להגנתם של העצים, שהמנכ"ל המכובד הוציא דיבתם רעה. לא בדקתי לעומק, אבל אני די בטוח שרוב התכולה של החנות איננה רהיטים, אלא חפצים כאלה ואחרים שאינם עשויים מעץ. גם לגבי הרהיטים - רובם המכריע אינו עשוי עץ אלא מה שמתקרא "תוצרי עץ". רוב הרהיטים באיקאה (ובחנויות אחרות) בנויים משבבית (מה שנקרא סיבית) או מסיבית (מה שנקרא MDF) מצופים מלמין או פורמיקה. שבבית או סיבית הן עץ (זול) מרוסק שמעורבב עם הרבה דבק על מנת ליצור לוחות, אותם מצפים בפלסטיק (מלמין או פורמיקה). המנכ"ל התכוון לומר, איפוא, כי השריפה כילתה את תכולת החנות במהירות רבה כל כך כי מדובר ברהיטים עשויים לוחות של תערובת דבקים (רעילים) ורסק עצים, המצופים בפלסטיק - שילוב היוצר חומר בעירה מצוין.
אי אפשר להתעלם מהצדק הפואטי שאחד ממקדשי תרבות הצריכה והסיפוק המיידי נשרף תוך פחות משעתיים.
באנגליה אנשים מזמינים רהיטים ומתגאים בעובדה שהם נמצאים ברשימת ההמתנה של הנגר (לעיתים מספר רב של חודשים). בישראל אנשים מזמינים רהיט, הנגר האמיץ אומר שזמן ההספקה הוא שמונה שבועות, מתחיל משא ומתן שבסופו זמן ההספקה מתקצר לארבעה שבועות (והמחיר יורד בעשרים אחוז), כעבור שבוע מתקשרים לשאול "מה קורה", ואחרי שבועיים נוסעים להפוך שולחן כי הרהיט עוד לא סופק. קל להבין איזה רהיטים מתקבלים בתהליך שכזה.
David Pye בספרו (המשעמם משהו) The Nature and Art of Workmanship מציע לנטוש את ההבחנה בין "עבודת יד" לבין "ייצור ממוכן". פאי מציין, בצדק רב, כי במה שנקרא "עבודת יד" יש שימוש נרחב במכונות ובמה שנקרא "ייצור ממוכן" יש לא מעט עבודה ידנית. פאי מציע להשתמש בפרמטר של רמת הסיכון שכרוכה בייצור (בניית) המוצר (רהיט, במקרה שלנו). ככל שרמת הסיכון עולה הרי שמדובר בעבודת אומנות (craftsmanship), וככל שרמת הסיכון יורדת הרי שמדובר בייצור המוני. נגר שבונה שולחן מסובך ולא סטנדרטי, שלבנייתו הוא מביא את יכולותיו ואת הכלים שהוא משתמש בהם אל הקצה (חיתוך קשת באמצעות ראוטר המורכב על מחוגה באורך 3.70 מטר) נוטל על עצמו סיכון רב (ואיני מתכוון לסיכון גופני). חברה כמו איקאה שבונה באמצעים ממוכנים מאות או אלפי ארונות זהים ביום נוטלת על עצמה סיכון אפסי.
אי אפשר להזכיר את תרבות הצריכה בלי להמליץ על הספר Affluenza: The All-Consuming Epidemic (שפעון: מגפת הצריכה). הספר דן בתרבות הצריכה המערבית בצורה קריאה, מעניינת ומעוררת מחשבה. גם אם הספר שטחי, פופוליסטי ומניפולטיבי לעיתים (כיאה לספרים מן הז'אנר הזה) - הוא עדיין קריאה מומלצת. קנו את הספר (הרי הכותבים צריכים לחיות ממשהו), הקדישו שעתיים לקריאתו תוך כדי צקצוק בלשונכם, ומיד תרגישו הרבה יותר טוב עם עצמכם - הרי אתם לא מכורים לצריכה, זה האחרים שמכורים.
וכן, גם לי (כמו לכולם:-) יש כמה רהיטים שמקורם באיקאה.
שמעתי את המנכ"ל מסביר כי השריפה כילתה את תכולת החנות במהירות רבה כל כך כי מדובר ברהיטים מעץ, שכידוע בוער מהר מאוד (הציטוט אינו מדויק, אך זאת הייתה רוח הדברים). כנגר אני חייב לצאת להגנתם של העצים, שהמנכ"ל המכובד הוציא דיבתם רעה. לא בדקתי לעומק, אבל אני די בטוח שרוב התכולה של החנות איננה רהיטים, אלא חפצים כאלה ואחרים שאינם עשויים מעץ. גם לגבי הרהיטים - רובם המכריע אינו עשוי עץ אלא מה שמתקרא "תוצרי עץ". רוב הרהיטים באיקאה (ובחנויות אחרות) בנויים משבבית (מה שנקרא סיבית) או מסיבית (מה שנקרא MDF) מצופים מלמין או פורמיקה. שבבית או סיבית הן עץ (זול) מרוסק שמעורבב עם הרבה דבק על מנת ליצור לוחות, אותם מצפים בפלסטיק (מלמין או פורמיקה). המנכ"ל התכוון לומר, איפוא, כי השריפה כילתה את תכולת החנות במהירות רבה כל כך כי מדובר ברהיטים עשויים לוחות של תערובת דבקים (רעילים) ורסק עצים, המצופים בפלסטיק - שילוב היוצר חומר בעירה מצוין.
אי אפשר להתעלם מהצדק הפואטי שאחד ממקדשי תרבות הצריכה והסיפוק המיידי נשרף תוך פחות משעתיים.
באנגליה אנשים מזמינים רהיטים ומתגאים בעובדה שהם נמצאים ברשימת ההמתנה של הנגר (לעיתים מספר רב של חודשים). בישראל אנשים מזמינים רהיט, הנגר האמיץ אומר שזמן ההספקה הוא שמונה שבועות, מתחיל משא ומתן שבסופו זמן ההספקה מתקצר לארבעה שבועות (והמחיר יורד בעשרים אחוז), כעבור שבוע מתקשרים לשאול "מה קורה", ואחרי שבועיים נוסעים להפוך שולחן כי הרהיט עוד לא סופק. קל להבין איזה רהיטים מתקבלים בתהליך שכזה.
וכן, גם לי (כמו לכולם:-) יש כמה רהיטים שמקורם באיקאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה