יום ראשון, 20 בפברואר 2011

פותחים שולחן - בעצם לא (חלק ב')

ברשומה הקודמת הקדשתי פרק נרחב למדי לשולחנות נפתחים. השולחן הנפתח בא לענות על דרישה פונקציונלית - מספר סועדים משתנה. אבל, שולחן נפתח מכתיב אילוצים על העיצוב. בכל שולחן נפתח (קחו אוויר. המשפט הבא הוא משפט ארוך) או שהמשטח העליון של השולחן לא יורכב ממשטח אחד אלא ממספר משטחים המונחים זה לצד זה או שהמשטח העליון של השולחן לא יכסה את הסינור (apron) שמסביב לשולחן, אלא "יסע" בתוכו או שהמשטח העליון של השולחן יהיה כפול - אם נתבונן מן הצד נראה שתי שכבות או שהסינור שמסביב לשולחן לא יהיה שלם - יצאו ממנו מסילות כאלה ואחרות.
    אני מתקשה לחיות בשלום עם האילוצים האלה. אני לא אוהב את המראה של משטח עליון מפוצל. גם אם אוכלים תמיד עם מפה, איכשהו בדרך נס, הפירורים מוצאים דרכם אל החריצים. אני לא אוהב את המראה של משטח עליון כפול. גם אם החלק העליון כבד וקשה להרמה, איכשהו בדרך נס, הילד מוצא כוחות להרים אותו ולתפוס את האצבע הקטנה בין שני המשטחים. אני לא אוהב את המראה של מסילות בסינור. גם אם משתמשים במנגנון הטוב ביותר, מגלים שהמנגנון לא תוכנן לעמוד בשלושים פתיחות וסגירות בדקה ע"י ילד רעב בן תשע.

    אז כשהיינו צריכים שולחן חדש הביתה לא פלא שבחרנו בשולחן שאינו נפתח (הטכניקה הידועה: התשה של SWMBO עד לשלב שבו היא אומרת: "תבנה מה שאתה רוצה, העיקר שיהיה לי כבר שולחן"). על מנת להפיק את המירב מהמשטח העליון החלטנו על משהו דמוי מלבן, אך במקום צלעות ישרות השתמשנו בקשתות. בנוסף, החלטנו על רגל אחת מרכזית.

    ראו איזה פלא - בספרו של Alan Peters מצוי בדיוק שולחן שכזה...



    השולחן בנוי מאדר (maple). גודל המשטח העליון 114 * 170 ס"מ. אני מאוד אוהב את העיצוב של השולחן - כמו בכל העיצובים של Peters יש כאן פשטות מבריקה. כמו בכל העיצובים של Peters יש כאן אתגר בנייה רציני למדי.


    אז מה הבעיות (סליחה, אתגרים)?
    • הרגליים והתומכות (של המשטח העליון) מלוכסנים (tapered). למעשה, ברגליים יש שלושה אלכסונים שונים.
    • הכן (pedestal) המרכזי הוא מתומן עם רדיוס של 14 ס"מ.
    • המשטח העליון (שעשוי כולו עץ) גדול, והצלעות שלו הן קשתות.
    ראשית בניתי את המתומן. הוא בנוי משלוש חתיכות - מלבן (במרכז) ושני טרפזים (בצדדים). החיבור בין החתיכות חוזק באמצעות ארבע "לשונות חופשיות" (loose tongues). חתיכות העץ הוקצעו ונחתכו (כולל האלכסונים של הטרפזים). החריצים נחרצו, הלשונות הוכנו והותאמו לחריציהן. ההדבקה הקלה יחסית עברה בשלום.

    השלב הבא היה בניית הרגליים והתומכות. ראשית הקצעתי וחתכתי מלבנים בגדלים מתאימים. כעת בניתי את המחבר בין הרגליים והתומכות למתומן. החלקים מחוברים באמצעות mortice and tenon. חיתוך ה - tenons נעשה באמצעים מכניים כשהחלקים עדיין בצורתם המלבנית. לאחר השלמת שלב זה, חתכתי את האלכסונים הגדולים (החלטתי לחתוך את האלכסונים הקטנים בקצוות לאחר שאשלים את ההדבקה - פשוט כדי שיהיה לקליבות נקודות אחיזה). חיתוך ה - mortices היה בעייתי יותר. ישנן כל מיני שיטות לחיתוך mortice, אך מכיון שמדובר במתומן גדול למדי (רדיוס של 14 ס"מ), השיטות הממוכנות לא ממש עובדות. מצאתי עצמי חוזר אחר כבוד לימי הלימודים שלי, חופר mortices באמצעות מפסלות ופטיש עץ. הרגליים והתומכות הודבקו אל המתומן. האלכסונים הקטנים נחתכו ביד (לתדהמתם של שאר יושבי הנגריה), וכעת הייתי מוכן להתמודד עם המשטח העליון.

    בניית משטח גדול מעץ מלא היא תמיד משימה מסובכת. עץ מתרחב, מתכווץ ומתעוות. לוחות עץ שונים מתרחבים, מתכווצים ומתעוותים באופן שונה. אחד מחוקי מרפי של הנגרים טוען כי קיים יחס ישר בין שיעור העיוות של לוחות שונים לבין המצוקה שנוצרת לנגר כתוצאה מהעיוות. המשטח העליון מורכב מחמש חתיכות המחוברות זו לזו, כאשר כל חיבור מחוזק באמצעות שתי לשונות חופשיות. החתיכות הוקצעו ונחתכו. החריצים נחרצו, הלשונות הוכנו והותאמו לחריציהן, וההדבקה החלה. ההדבקה לא מסובכת יותר מדי, אבל מאחר שהחתיכות גדולות וכבדות החלטתי לפצל אותה. ראשית הדבקתי שני זוגות של חתיכות, לאחר מכן הדבקתי את החתיכה השלישית לאחד הזוגות, ואז הדבקתי את הזוג לשלשה. כצפוי, המשטח שהתקבל לא היה ישר :-(

    איך מיישרים משטח בגודל 120 * 180 ס"מ? בקושי רב. בנגריות גדולות מאוד ישנן מכונות גדולות ויקרות שיכולות ליישר משטחים גדולים באופן ממוכן. בנגריות קטנות ישנם נגרים קטנים עם מקצועות (planes) קטנים שיכולים (לנסות) ליישר משטחים גדולים באופן ידני. יישור משטחים גדולים מחייב מקצועות טובים וחדים, כושר גופני טוב, והרבה (אבל ממש הרבה) סבלנות. אז לאחר מספר שעות עבודה, שני צדי המשטח היו מיושרים. כעת נותר לחתוך את הקשתות.

    ישנן כל מיני טכניקות לחיתוך קשתות, אבל כשמדובר במשטח כל כך גדול ובקשת כל כך ארוכה אני מעדיף לבנות מחוגה גדולה ולחבר לקצה שלה ראוטר. החיתוך המתקבל הוא מדויק מאוד, הדיר (במקרה שלנו צריך לחתוך שני זוגות של קשתות זהות), והתוצאה המתקבלת נקייה מאוד. בתמונה שלמטה רואים את המשטח העליון מונח על שולחן העבודה (משמאל), ואת מרכז המחוגה מונח על שולחן נוסף (מימין). הראוטר (הצהוב) מחובר למחוג המחוגה ומבצע את חיתוך הקשת. שני השולחנות מחוברים זה לזה בחיבור זמני על מנת שלא יזוזו לאורך התהליך.


    מלאכת החיתוך וההרכבה הושלמה. החלקים שויפו כהלכה, והשולחן הובא לצביעה בלכה במצבעת האחים מנצור שבטייבה (למען האמת שם המשפחה של האח הגדול הוא מנצור, ושם המשפחה של האח הקטן הוא מנסור. כשהוא הגיע למשרד הפנים להוציא את תעודת הזהות הראשונה שלו, הפקידה החליטה כי שם המשפחה שלו הוא מנסור. הסבריו ותחינותיו לא הרשימו את הפקידה, והוא נשאר מנסור).

    השולחן הובא הביתה, הורכב, זכה לקריאות ההתפעלות המתבקשות, ועד מהרה אכלנו עליו ארוחת צהריים.

    עכשיו צריך כסאות חדשים ...

      תגובה 1:

      1. יפה מאוד אייל.
        אני יישרתי את שולחן העבודה שלי (עץ בוק) עם מקצועות ידניים ו- Scrapers.
        זה מחליף אצלי את חדר הכושר ויש סיפוק רב בסיום.

        השבמחק