לפני שבועיים דיברתי קצת על יהדות ואסתטיקה. גם אם לא הצלחתם לשרוד את הכל הרשומה - זה לא ממש משנה.
ראשית - אסתטיקה איננה מהווה גורם משמעותי בדת היהודית. ישנן דתות (אמונות) בהן האסתטיקה היא נדבך משמעותי - למשל הזן-בודהיזם היפני או הנצרות של ה - shakers בארצות הברית. חשיבותה של האסתטיקה ביהדות מוגבלת, ובוודאי שהיא איננה מהווה אחד מעיקרי האמונה.
שנית - האסתטיקה היהודית העתיקה לא הצליחה להשתמר בגולה, ובוודאי שלא הצליחה לדלג את שנות הגולה עד להקמתה של מדינת ישראל. הגורם המרכזי לכך, לטעמי, נעוץ בהבחנה הראשונה שלי - האסתטיקה פשוט לא הייתה חשובה מבחינת האמונה היהודית. היהדות שמרה בגולה בקנאות על מה שהיא תפשה כעיקרי האמונה ודרכי עבודת האל - אסתטיקה לא זכתה להיכלל במועדון האקסקלוסיבי הזה.
החיפוש אחר מקורות לאסתטיקה של חפצים ישראלים צריך להימשך - מהתחום הדתי לא הצלחנו להיוושע.
האסתטיקה החילונית הסקנדינבית (שמקורותיה נעוצים בפיזור גיאוגרפי, בתנאי אקלים קשים, במשאבים מוגבלים, ובאיומים חיצוניים) התפתחה לאורך מאות רבות של שנים.
ההיסטוריה של החברה הישראלית קצרה. עיון בשנתון הסטטיסטי לישראל, שנת 2013 (חומר מרתק, דרך אגב) מגלה את הנתונים הבאים לגבי האוכלוסיה היהודית: 26% מהאזרחים לא נולדו בישראל. 13% מהאזרחים עלו לישראל אחרי שנת 1990. רק 41% מהאזרחים הם דור שני (לפחות מצד האבא) בישראל. זה, אגב, מצב הרבה יותר הומוגני ממה שהיה קיים בעבר. עיון בנתונים של שנת 1961 מגלה כי 61% מהאזרחים לא נולדו בישראל, ורק 5.5% מהאזרחים היו באותה שנה דור שני.
הנתונים היבשים משקפים את מה שכולנו יודעים - החברה הישראלית היא חברה של מהגרים. חברה שנעה על שני צירים מנוגדים - מיזוג (ויש שיאמרו - ביטול) התרבויות השונות של המהגרים לכדי "ישראליות" חדשה מחד גיסא, ושימור התרבויות השונות מאידך גיסא.
עוד אבחנה שאיננה מצריכה תואר מתקדם בסוציולוגיה - החברה הישראלית היא חברה של כאן ועכשיו. אנחנו חיים את הרגע. אנחנו רוצים הכל עכשיו (מי יודע מה יקרה אחר כך). אנחנו נמצאים (או לפחות משכנעים את עצמנו) תחת איומים מיידיים. העתיד לוט בערפל, ולכן יש להתרכז בהווה. אין כמונו בפתרון הבעיות העשוויות ובהתעלמות מבעיות עתידיות.
כך גם בתחום האסתטיקה. המהגרים הביאו עימם אסתטיקות שונות ממקורות מגוונים, והן אמורות להתמזג ולהתגבש (תוך כדי שמירה מסוימת על הזהות העצמית שלהן) לכדי אסתטיקה ישראלית של חפצים. אבל זה תהליך שלוקח מאות שנים, ולנו, הישראלים שמרוכזים בכאן ובעכשיו, אין סבלנות לחכות. האמת, אנחנו - כיחידים וכחברה - גם לא כל כך מבינים למה זה חשוב - "אני בקושי גומר את החודש והוא מדבר איתי על אסתטיקה של חפצים שמתגבשת במשך מאות שנים". בינתיים, אנחנו מעתיקים מפה, מושפעים משם, ומבליחים במשהו מקורי מדי פעם.
ולנו לא נותר אלא להקשיב לעצתו של אהוד מנור - "קח אותו לאט את הזמן" (לחן - רמי קליינשטיין, ביצוע - גידי גוב).
ראשית - אסתטיקה איננה מהווה גורם משמעותי בדת היהודית. ישנן דתות (אמונות) בהן האסתטיקה היא נדבך משמעותי - למשל הזן-בודהיזם היפני או הנצרות של ה - shakers בארצות הברית. חשיבותה של האסתטיקה ביהדות מוגבלת, ובוודאי שהיא איננה מהווה אחד מעיקרי האמונה.
שנית - האסתטיקה היהודית העתיקה לא הצליחה להשתמר בגולה, ובוודאי שלא הצליחה לדלג את שנות הגולה עד להקמתה של מדינת ישראל. הגורם המרכזי לכך, לטעמי, נעוץ בהבחנה הראשונה שלי - האסתטיקה פשוט לא הייתה חשובה מבחינת האמונה היהודית. היהדות שמרה בגולה בקנאות על מה שהיא תפשה כעיקרי האמונה ודרכי עבודת האל - אסתטיקה לא זכתה להיכלל במועדון האקסקלוסיבי הזה.
החיפוש אחר מקורות לאסתטיקה של חפצים ישראלים צריך להימשך - מהתחום הדתי לא הצלחנו להיוושע.
----------
האסתטיקה החילונית הסקנדינבית (שמקורותיה נעוצים בפיזור גיאוגרפי, בתנאי אקלים קשים, במשאבים מוגבלים, ובאיומים חיצוניים) התפתחה לאורך מאות רבות של שנים.
ההיסטוריה של החברה הישראלית קצרה. עיון בשנתון הסטטיסטי לישראל, שנת 2013 (חומר מרתק, דרך אגב) מגלה את הנתונים הבאים לגבי האוכלוסיה היהודית: 26% מהאזרחים לא נולדו בישראל. 13% מהאזרחים עלו לישראל אחרי שנת 1990. רק 41% מהאזרחים הם דור שני (לפחות מצד האבא) בישראל. זה, אגב, מצב הרבה יותר הומוגני ממה שהיה קיים בעבר. עיון בנתונים של שנת 1961 מגלה כי 61% מהאזרחים לא נולדו בישראל, ורק 5.5% מהאזרחים היו באותה שנה דור שני.
הנתונים היבשים משקפים את מה שכולנו יודעים - החברה הישראלית היא חברה של מהגרים. חברה שנעה על שני צירים מנוגדים - מיזוג (ויש שיאמרו - ביטול) התרבויות השונות של המהגרים לכדי "ישראליות" חדשה מחד גיסא, ושימור התרבויות השונות מאידך גיסא.
עוד אבחנה שאיננה מצריכה תואר מתקדם בסוציולוגיה - החברה הישראלית היא חברה של כאן ועכשיו. אנחנו חיים את הרגע. אנחנו רוצים הכל עכשיו (מי יודע מה יקרה אחר כך). אנחנו נמצאים (או לפחות משכנעים את עצמנו) תחת איומים מיידיים. העתיד לוט בערפל, ולכן יש להתרכז בהווה. אין כמונו בפתרון הבעיות העשוויות ובהתעלמות מבעיות עתידיות.
כך גם בתחום האסתטיקה. המהגרים הביאו עימם אסתטיקות שונות ממקורות מגוונים, והן אמורות להתמזג ולהתגבש (תוך כדי שמירה מסוימת על הזהות העצמית שלהן) לכדי אסתטיקה ישראלית של חפצים. אבל זה תהליך שלוקח מאות שנים, ולנו, הישראלים שמרוכזים בכאן ובעכשיו, אין סבלנות לחכות. האמת, אנחנו - כיחידים וכחברה - גם לא כל כך מבינים למה זה חשוב - "אני בקושי גומר את החודש והוא מדבר איתי על אסתטיקה של חפצים שמתגבשת במשך מאות שנים". בינתיים, אנחנו מעתיקים מפה, מושפעים משם, ומבליחים במשהו מקורי מדי פעם.
----------
ולנו לא נותר אלא להקשיב לעצתו של אהוד מנור - "קח אותו לאט את הזמן" (לחן - רמי קליינשטיין, ביצוע - גידי גוב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה