נחצה את הגשר כשנגיע אליו

צפוי לנו מסע ארוך בזמן. תחנה ראשונה - שנת 1947:

פרנק סינטרה שר את "גשר ברוקלין" (The Brooklyn Bridge) - אחד מששת השירים שבוצעו בסרט "זה ארע בברוקלין" (It Happened in Brooklyn). אני אחסוך מכם את עלילת הסרט, אבל כדי לתת לכם מושג כללי אציין שסיסמת הפרסומת של הסרט הייתה - "שירים שמחים, כוכבים שמחים, רומנטיקה שמחה". אנחנו צריכים לדלג בזמן עוד 144 שנים אחורנית.

במסגרת הלימודים בבית הספר התיכון, הבן הגדול לומד קורס שנקרא "ערים" (במחצית הקודמת הוא למד קורס שנקרא "איים"). לפני שבועיים הוא שב הביתה, והודיע לי שאני "צריך לכתוב בבלוג על גשר ברוקלין - זה מאוד מעניין". אמנם לא מדובר בנגרות (למרות שהיה שימוש נרחב בעץ במהלך הבנייה), אבל הילד צדק - זה מאוד מעניין.

גשר ברוקלין מקשר את מנהטן לברוקלין, והוא עבור מעל לנהר המזרחי (East River). נפתח בכמה נתונים טכניים:

• אורך כולל - 1,825 מטר.
• רוחב - 26 מטר.
• מפתח מירבי - 486 מטר.
• גובה המגדלים - 84 מטר.
• גובה הגשר - 41 מטר.
• תאריך פתיחה רשמי - 24 למאי, 1883.

הנתונים מרשימים לכשעצמם - הגשר תופס מקום מכובד (שבעים ושמונה) ברשימת הגשרים בעלי המפתח הרחב ביותר. אבל אם לוקחים בחשבון שבנייתו של הגשר הסתיימה בשנת 1883, הרי שמדובר בהישג הנדסי מדהים.

הגשר תוכנן בשנת 1867 בידי מהנדס אמריקאי ממוצא גרמני בשם John Augustus Roebling. הוא השלים את תיכנון הגשר בזמן שיא של שלושה חודשים, ומיד לאחר מכן התוכניות אושרו על ידי "החברה הניו-יורקית לגשרים", שמימנה את בניית הגשר. מדובר היה בגשר התלוי הראשון שנבנה תוך שימוש בכבלי פלדה. לאחר אישור התוכניות רובלינג יצא אל השטח על מנת לבדוק היכן ניתן למקם את המגדלים של הגשר. רגלו התרסקה בשעה שניתפשה בין המזח לבין מעבורת. הרגל נכרתה, הפציעה הזדהמה ורובילנג נפטר שבעה עשר יום לאחר מכן.

את מקומו של ג'ון רובלינג האב תפש עתה בנו Washington Roebling. מהנדס בן 32, חסר ניסיון בפרויקטים מסדר גדול כזה. אמנם היו לו תוכניות מפורטות, אך עדיין מדובר היה באחד הפרויקטים ההנדסיים המסובכים ביותר של אותה תקופה. בסמוך לתחילת הבנייה חלה רובלינג הבן במחלת הפעמון (Caisson Disease). הוא הצליח לשרוד, אך כתוצאה מו המחלה שותק חלק גופו התחתון. רובלינג השקיף על המשך בניית הגשר, מחלון חדרו, כשהוא מרותק למיטתו.

את מקומו של וושינגטון רובלינג הבן תפשה כעת אישתו Emily Roebling. היא עברה הכשרה מזורזת אצל בעלה ("בניית גשרים 101"), והפכה למנהלת הפרויקט בפועל - איוש חריג מאוד לסוף המאה ה - 19, והאמת - אני מניח שגם בימינו אנו קשה למצוא נשים בתפקידים כאלה. בתחילה היא שימשה בעיקר בתור "עיניים ואוזניים" של בעלה בשטח, אבל עד מהרה תפקידה הפך עצמאי ומרכזי.

ועכשיו כמה מילים על הגשר עצמו. גשר ברוקלין הוא "גשר תלוי" אופייני, כאשר המגדלים מחזיקים את הגשר עצמו ואת המיתרים התלויים שאף הם מחזיקים את הגשר. הצורך במפתח רחב ובגשר גבוה (על מנת לאפשר את תנועת הסירות בנהר) הכתיבו את הצורך במגדלים גבוהים במיוחד (באותה תקופה אלה היו הבניינים הגבוהים ביותר בניו-יורק) ואת השימוש החלוצי במיתרי פלדה.

בניית מגדלים בתוך מים היא מבצע הנדסי מורכב, גם בימינו אלה. מאז בניית גשר ברוקלין שיטת הבנייה אמנם השתכללה והפכה בטוחה יותר, אבל הרעיון נשאר זהה. אל תוך המים מוכנס "פעמון צלילה"  (Cassion) ענק אטום למים - למעשה, קופסא ענקית עשויה עץ. כעת מתרחשים שני תהליכים במקביל: הראשון - המגדל נבנה על גבי הקופסא, ודוחף אותה מטה. השני - פועלים עובדים בתוך הקופסא, וחופרים בקרקע עד שהם מגיעים לשכבת היסוד. בסיומו של התהליך ממלאים את הקופסא בבטון.

התנאים בתוך הקופסאות היו קשים ביותר - מחסור בחמצן, חום אדיר, תאורה חלשה, רעש מחריש אוזניים, והכל תוך כדי עבודה פיסית מאומצת. אבל הבעייה המרכזית הייתה "מחלת הפעמון" או "מחלת הכיפופים" בה לקו הפועלים. כיום אנו יודעים כי מדובר במחלת הדקומפרסיה (מחלת הצוללנים). ירידת הפועלים אלל תוך הקופסאות הייתה שקולה לצלילה לעומק רב. העלייה המהירה למעלה, בתום יום העבודה, הייתה שקולה לעלייה מהירה ולא מבוקרת של צוללן. התוצאה - פועלים רבים לקו במחלת הדקומפרסיה בדרגות שונות של חומרה, וכעשרים פועלים נפטרו כתוצאה מן המחלה.

בניית הגשר מתוארת בכמה ספרים (המפורסם שבהם - The Great Bridge: The Epic Story of Building the Brooklyn Bridge, נכתב בשנת 1983 בידי David McCullough). אנחנו נסיים בצרור נוסף של עובדות אודות הגשר:

• בניית הגשר ארכה 14 שנים. ההערכה הראשונית של ג'ון רובלינג הייתה 5 שנים.
• עלות הבנייה של הגשר הייתה 15,100,000 דולר (מדובר בסכום של כ - 350,000,000 דולר מתואם לזמננו).
• ביום הפתיחה של הגשר עברו עליו 150,300 איש ו - 1,800 כלי רכב.
• ג'ון רולינג תיכנן את הגשר כך שיהיה חזק פי שישה מהדרוש. בגלל שכבלי הפלדה שסופקו לפרויקט היו מאיכות ירודה, הגשר נבנה כך שהוא חזק רק פי ארבעה מהנדרש.
• בשנת 1901 הגשר נמכר ע"י נוכל בשם William McCloundy לתייר תמים. מק-קלאונדי נתפש, הורשע ובילה שנתיים וחצי מאחורי סוגר ובריח.