הברזה נעימה

יום שישי שעבר היה יום עמוס במיוחד בגן של הילדה. את התוכנית האומנותית פתח עבדכם הנאמן בפעילות של הכנת "לחם יהודי קלוע" - מה שמכונה "חלה" במקומותינו. הבוקר המשיך בחצר - כריס פינצ'בק (אחד האבות) הדגים נגינה בחמת חלילים. התוכנית האומנותית של היום הסתיימה בהדגמה של הברזת עץ אדר (מייפל), באדיבות אחד הסבים.

בשבוע שעבר חגגנו גם את תחילתו של האביב. למען הדיוק - לוח השנה חגג את תחילתו של האביב, תוך התעלמות מופגנת מן המציאות. תושבי מיין ממתינים ליום שמציין את תחילת האביב בכיליון עיניים. ביום זה אפשר להתחיל לקטר על מזג האוויר בלי להיחשב לנמושות שמתקשות (שלא לומר נהנות) להתמודד עם החורף. מרגע שהאביב נכנס לתוקף באופן רשמי מותר (שלא לומר מתבקש) לקטר על הטמפרטורות שמסרבות לעלות (אנחנו עדיין מתחת לאפס במשך רוב שעות היום) ועל השלג שממשיך לרדת. השנה הוספנו לשלל הקיטורים טענות הקשורות בהברזת עצי המייפל.

שימוש בלשד (sap) שמופק מעצי מייפל (אדר) מקובל מזה מאות שנים. ישנן עדויות לכך שכבר בתקופות מוקדמות היו האינדיאנים בצפון אמריקה מפיקים וצורכים את הלשד - שותים אותו בצורתו הנוזלית (maple sap) או מפיקים ממנו סוכר וסירופ. האירופאים שהגיעו לצפון אמריקה למדו את שיטות האיסוף והעיבוד, ובמהלך השנים שיכללו ותיעשו אותן. הרעיון פשוט מאוד - מחוררים את גזעו של העץ, מנקזים את הלשד לתוך כלי איסוף, ומרתיחים אותו עד לקבלת סירופ.

התהליך הפשוט מסתבך בשל שתי עובדות:

• ריכוז הסוכר בלשד נמוך (בסביבות 2%). היחס בין לשד לבין סירופ הוא 1:40. כלומר, מכל ליטר של לשד ניתן להפיק 25 מיליליטר של סירופ. אם מעוניינים בכמות משמעותית של סירופ אין מנוס מאיסוף והרתחה של ליטרים רבים מאוד של לשד.
• הלשד מופרש מן העץ בשל הפרשי לחצים, שנגרמים כתוצאה משינויי טמפרטורה. כאשר הטמפרטורה עולה מעל לאפס - לשד מופרש מן העץ. כאשר הטמפרטורה יורדת אל מתחת לאפס - ההפרשה נפסקת, מים נשאבים דרך השורשים אל תוך העץ, והם "הופכים" ללשד חדש. מדובר בחלון הזדמנויות צר למדי (שבועיים, שלושה) בו מזג האוויר משתף פעולה (מינוס בלילה, פלוס ביום) ומאפשר את איסוף הלשד.

הרופאה ששמעה על ההדגמה שנערכה בגן החליטה שגם אנחנו צריכים לנסות כוחנו בהכנת סירופ מייפל ביתי. האתגר הראשון שעמד בפנינו היה איתור עצי מייפל ביער שלנו. אני די טוב בזיהוי עץ מייפל כאשר הוא נמצא בצורתו הנגרית. איתור עצי מייפל ביער שלנו שגודלו קצת יותר מחמישה דונם, כשהקרקע מכוסה בשלג בעומק של חצי מטר, וכאשר העצים (הנשירים) עדיין מחוסרי עלים - זה כבר אתגר אמיתי. מבטים חודרים לעבר סידור הענפים ומישוש רגיש של קליפות עצים סייעו בידינו, ולבסוף איתרנו שני עצי מייפל מועמדים להברזה.

השלב השני הוא הכנסת הברזים. מחוררים את העץ באמצעות מקדח לעומק של אינץ' וחצי (38 מ"מ), דופקים פנימה את הברז, תולים עליו מיכל איסוף, ומחכים. ביומיים הראשונים הלשד זרם בקצב מדהים (כמה ליטרים ליום מכל ברז). אבל אז צנחו להן הטמפרטורות אל מתחת לאפס גם בשעות היום (ככה זה כשמתחילים את הבוקר עם מינוס 14), זרימת הלשד נפסקה, וזרימת הקיטורים החלה. עברו עלינו ארבעה ימים של יובש, ורק ביום שישי האחרון עלו הטמפרטורות והזרימה התחדשה לה.

השלב השלישי עימו טרם התמודדנו הוא הרתחת הלשד עד לקבלת סירופ מייפל. אנחנו מחכים להצטברות כמות גדולה של לשד בתקווה שלא נצטרך להרתיח יותר מפעמיים. ההרתחה היא תהליך ארוך, דביק ומסריח, שמבוצע לפיכך מחוץ לבית. לא משהו שעושים אם לא ממש צריכים.

והנה כמה תמונות להמחשה:

קידוח חור בזווית

נכנסים פנימה

הלשד מתחיל לנזול

דופקים ברז

מיכל האיסוף תלוי על הברז

אם תזמינו כרטיסים עכשיו יש סיכוי לא רע שתגיעו לחגיגת ההרתחה שתיערך בסוף השבוע הקרוב. אם לוח הזמנים שלכם קצת צפוף, אתם מוזמנים להגיע לחגיגת ההרתחה השנייה שתיערך בעוד שלושה שבועות. לאמיצים שיגיעו מובטחת ארוחת בוקר - פנקייק עם סירופ מייפל תוצרת בית.