על דגים תלויים ואנשים ירוקים

הכבש השישה עשר - הסיפור על האיש הירוק. מילים וסיפור: יהונתן גפן, לחן ושירה: יוני רכטר. הערות צד: גידי גוב, יהודית רביץ. יושב בשקט: דיויד ברוזה.

בקיץ שעבר, בעת שהותי בבית הספר, יצא לי לפגוש את כריס פאי (Chris Pye). כריס היה מגיע מדי שנה לבית הספר, ומעביר את קורס הגילוף הבסיסי. פרויקט הסיום של הקורס היה גילוף דג. לאורך השנים, הדגים המגולפים היו נתלים בשורה ארוכה לאורך קירות הסדנא. במהלך אותו שבוע, כריס התלוצץ עם תריסר התלמידים - מאחר שלא נותר על הקיר מקום לתלות דגים נוספים, זה ככל הנראה הקורס האחרון שהוא מעביר בבית הספר. ביום האחרון של הקורס, בשעת הפסקת הצהריים, התרחשה פעילות נמרצת בסדנה. התלמידים הורידו את כל הדגים לדורותיהם, ושבו ותלו אותם צפופים בהרבה - מותירים די מקום לעוד כמה תריסרי דגים.

כריס הוא אומן בריטי (איך לא), שעוסק בגילוף מאז שנת 1975. הוא מגלף הכל - נע בין טכניקות, נושאים, וסגנונות בקלילות של זיקית. העבודות שלו מדהימות, והיכולת שלו להעביר את הידע שלו לאחרים מדהימה לא פחות - בתום שבוע של קורס, התלמידים פשוט לא מבינים מאיפה זה (הדג) בא להם.

בעיני רבים (ואני חושד שגם בעיניו) גולת הכותרת של עבודותיו היא האנשים הירוקים (Green Men). מדובר בציור, בפסל או בתגליף של דמות אדם מוקף בעלים ובענפים. את המוטיב של האיש הירוק מוצאים בתרבויות רבות הן בהקשר חילוני והן בהקשר דתי. המוטיב נמצא כבר אצל המצרים הקדמונים (3,000 לפנה"ס) ובהמשך מוצאים אותו בתרבות הרומאית, הקלטית ובנצרות האירופאית. אנשים ירוקים הם סמל ללידה מחדש, למחזור החיים, להחדשות הטבע. בתמונה - (ככל הנראה) האיש הירוק הנוצרי הקדום ביותר ששרד - מדובר בפרט מתוך ארון קבורה שנמצא בצרפת ב - St. Hilaire le grand, שמתוארך למאה הרביעית לספירה.

ואנחנו נסיים בכמה אנשים ירוקים מודרניים יותר, פרי יצירתו של כריס (כל הזכויות לצילומים שמורות לאומן). אתגר למגלפים.