לא שחסרות לנו צרות משל עצמנו, אבל הפעם נדלג לחבל קשמיר, ללמוד על צרות של אחרים. עד לאמצע המאה ה - 19, המונח "קשמיר" התייחס לעמק ששוכן מדרום לקצה המערבי של הרי ההימליה. כיום המונח "קשמיר" מתייחס לאזור גיאורפי גדול יותר, המתחלק בין הודו, פקיסטן וסין. חבל ארץ שמהווה מוקד לסכסוך עקוב מדם בין שלוש המדינות.
באלף הראשון לספירה חבל קשמיר היה מרכז חשוב להינודאיזם ולאחר מכן לבודהיזם. במשך מאות שנים האזור התאפיין בסובלנות דתית. משנת 1349 ועד לשנת 1751 היה חבל קשמיר תחת שלטון מוסלמי עצמאי. לאחר מכן שלטו בחבל האפגנים (עד לשנת 1820), ולאחריהם שלטו בחבל הסיקים, עד שהובסו בשנת 1846 על ידי האימפריה הבריטית. הבריטים מינו מהרג'ה מטעמם ששלט בחבל עד לשנת 1947.
בשנת 1947 העניקה בריטניה עצמאות להודו ולפקיסטן. הנסיכות "העצמאית" של קשמיר, תחת שלטונו של המהרג'ה הארי סינג, יכולה היתה לבחור אם להצטרף להודו או לפקיסטן. הארי סינג, היה מהרג'ה הינדי ששלט על מדינה עם רוב מוסלמי. במקום לקבל החלטה ברורה, הוא ביצע תמרוני השהייה. לבסוף פקעה סבלנותם של השבטים המוסלמים ששכנו בפקיסטן, והם פלשו לנסיכות. הארי סינג פנה להודו בבקשת עזרה, ונסיכות קשמיר הפכה לחלק אינטגרלי מהודו. הודו תפשה כשני שלישים של הנסיכות, ופקיסטן תפשה את החלק הצפוני. מאוחר יותר, בשנות החמישים, כבשה סין את האזור המזרחי של הנסיכות.
מאז החלוקה של שנת 1947 ועד ימינו נותר האזור מוקד לסכסוך אלים בין שלוש המדינות. ולמי ששכח - שלוש מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני.
שרדנו את השיעור הגיאופוליטי, אבל איך עוברים מכאן לנגרות ? הרופאה נכחה בשבוע שעבר בכנס באירופה, ונפגשה שם עם כמה מעמיתיה - אחת מהן רופאה הודית. מפה לשם הזכירה הרופאה ההודית גילוף קשמירי בוולנאט (walnut, מה שנקרא אגוז אמריקאי בארץ). הרופאה שלי שבה הביתה, שאלה אם יש לי מושג במה מדובר, ואני פניתי לידידי גוגל להרחבת אופקים.
אומנות הגילוף הובאה לקשמיר על ידי המוסלמים במאה ה - 14 לספירה. האומנות שרדה את התהפוכות אותן ידעה קשמיר, והיא ממשיכה להתקיים גם בימינו אנו. המקום היחיד בו ניתן למצוא עצי וולנאט בהודו הוא בחבל קשמיר. העצים אותם כורתים הם עצים שהפסיקו להניב פירות - מדובר בעצים בני שלוש מאות שנה. ליד השורשים יש לעץ צבע חום כהה (כמעט שחור). ככל שעולים במעלה הגזע הצבע הופך בהיר יותר. העץ נכרת, מנוסר לפרוסות בעוביים שונים, ומונח לייבוש לתקופה של מספר שנים.
העץ היבש עובר אל הנגר שבונה את הרהיט. בתום הבנייה עובר הרהיט (לעיתים לפני ההדבקה) אל המגלף. מיותר לציין כי כל עבודתו של המגלף מתבצעת בכלים ידניים - מפסלות, מקבות, סכינים. קיימים חמישה סוגים של גילופים:
ובלי "רגע של עברית" הרי אי אפשר. השם "הקשמירי" לגלף הוא naqash. בערבית, מגלף הוא نقاش (נקאש). גם בעברית - שם המשפחה נקש ציין במקור מגלף או חרט.
בשנת 1947 העניקה בריטניה עצמאות להודו ולפקיסטן. הנסיכות "העצמאית" של קשמיר, תחת שלטונו של המהרג'ה הארי סינג, יכולה היתה לבחור אם להצטרף להודו או לפקיסטן. הארי סינג, היה מהרג'ה הינדי ששלט על מדינה עם רוב מוסלמי. במקום לקבל החלטה ברורה, הוא ביצע תמרוני השהייה. לבסוף פקעה סבלנותם של השבטים המוסלמים ששכנו בפקיסטן, והם פלשו לנסיכות. הארי סינג פנה להודו בבקשת עזרה, ונסיכות קשמיר הפכה לחלק אינטגרלי מהודו. הודו תפשה כשני שלישים של הנסיכות, ופקיסטן תפשה את החלק הצפוני. מאוחר יותר, בשנות החמישים, כבשה סין את האזור המזרחי של הנסיכות.
מאז החלוקה של שנת 1947 ועד ימינו נותר האזור מוקד לסכסוך אלים בין שלוש המדינות. ולמי ששכח - שלוש מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני.
שרדנו את השיעור הגיאופוליטי, אבל איך עוברים מכאן לנגרות ? הרופאה נכחה בשבוע שעבר בכנס באירופה, ונפגשה שם עם כמה מעמיתיה - אחת מהן רופאה הודית. מפה לשם הזכירה הרופאה ההודית גילוף קשמירי בוולנאט (walnut, מה שנקרא אגוז אמריקאי בארץ). הרופאה שלי שבה הביתה, שאלה אם יש לי מושג במה מדובר, ואני פניתי לידידי גוגל להרחבת אופקים.
- גילוף שכבות (undercut) - מדובר בגילוף של עד שבע שכבות, שנותן אפקט תלת-מימדי. במקרים רבים נושאי הגילוף הם סצינות מעולם הטבע (צמחים, בעלי חיים קופצים, ציפורים עפות).
- סבכה (open, lattice) - גילוף מסכים (מחיצות) באלמנטים גיאומטריים ובאלמטים מתחום הקליגרפיה.
- גילוף עמוק (deep carving) - גילוף עד לעומק של 13 ס"מ. המוטיבים המקובלים הם דרקונים או פרחי לוטוס.
- גילוף חצי-עמוק (semi carving) - גילוף על גבי משטחים דקים יחסית.
- גילוף שטחי (shallow carving) - מדובר בחריצה (גילוף שטחי מאוד) על גבי משטחים דקים.
ובלי "רגע של עברית" הרי אי אפשר. השם "הקשמירי" לגלף הוא naqash. בערבית, מגלף הוא نقاش (נקאש). גם בעברית - שם המשפחה נקש ציין במקור מגלף או חרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה