איל גילת - נגר אומן: מה

ברשומה הקודמת דיברנו על מרחב חיובי (positive space) ועל מרחב שלילי (negative space). השפה העברית מבדילה בין עצמים לבין הנפח בו הם נמצאים, אבל היא מתקשה להפריד בין הנפח כולו לבין אותו חלק בנפח שאיננו מאוכלס בעצמים. אמנם יש לנו את המילה "רווח" שמוגדרת על ידי אבן שושן "שטח פנוי בין דבר לדבר או בין מקום למקום". אבל, גם המילה "רווח" לא כל כך מוצלחת - היא מאוד "מקומית", היא מתייחסת למרחב שלילי מאוד מסוים שנמצא בין עצמים מסוימים. המצב באנגלית (ובשפות נוספות) דומה - קיימות מילים מקבילות למילה "רווח" אבל גם הן "מקומיות" (gap, in-between ואפילו space). בצר לנו נפנה ליפנית.

בשפה (ובתרבות) היפנית קיימת המילה Ma. התרגום הפשטני של המילה הוא "רווח", אבל תרגום זה רחוק מאוד מלשקף את המשמעות האמיתית של המילה היפנית. אצל היפנים, באותו אופן שעצם (המרחב החיובי) מורכב מחומר, כך גם ה - Ma (המרחב השלילי) הוא חומר. "יש" ו"אין" הם שווי מעמד - שניהם מוחשיים במידה שווה. הריקנות איננה מוגדרת באמצעות מה שאין בה - הריקנות מוגדרת בזכות עצמה כמשהו מוחשי.

הנה פרק 11 מתוך ה - Tao Te Ching, ספר היסוד של תורת הטאו שנכתב במאה השישית לפני הספירה. כאן בתרגום (אחד מני רבים) של Ursula K. Le Guin.

Thirty spokes

meet in the hub.

Where the wheel isn't

is where it's useful.

Hollowed out,

clay makes a pot.

Where the pot's not

is where it's useful.

Cut doors and windows

to make a room.

Where the room isn't,

there's room for you.

So the profit in what is

is in the use of what isn't.

המונח Ma מתייחס הן למרחב והן לזמן. במרחב - המילה משמשת לציין את הרווח שבין עצמים, ובזמן - לציין את הרווח שבין מאורעות. דואליות בין זמן ומרחב מוצאים גם בשפות נוספות. המילה "עולם" בעברית שימשה בעבר (בתקופת התנ"ך) לציון פרק זמן ארוך - "לזכור ברית עולם בין אלוהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ". רק בתקופת חז"ל היא קיבלה את המשמעות של מקום - "על שלושה דברים העולם קיים ...", "בעשרה מאמרות נברא העולם". כיום מקובלת בעיקר המשמעות של מקום, נשארו ביטויים שמשמרים את המשמעות המקורית של זמן (מעולם, לעולם, מאסר עולם), וקיימים גם מקרים שלא ברור האם מדובר בזמן או במקום (אדון עולם, ריבונו של עולם).

אני חושב שדווקא כשמדובר בזמן קל לנו יותר לתפוש את הרווח (הפסקה, המתנה, הפוגה) בתור משהו בעל זכויות שוות להתרחשות עצמה. כל מי שדיבר בפני קהל יודע שההפוגות (פאוזות) חשובות לא פחות מהמילים עצמן. כל מי שהמתין לאוטובוס יודע שההמתנה מוחשית לא פחות מהנסיעה עצמה. כל מי שלמד בבית ספר יודע שההפסקות מוחשיות לא פחות מהשיעורים עצמם.

ובמעבר חד, נחזור לנגרות. אני מניח שלא מעט קוראים מגרדים את פדחתם ואומרים לעצמם משהו בסגנון: "עיצוב רהיט זה לא מספיק קשה? עכשיו אני צריך גם לעצב את הלא-רהיט?" התשובה המצערת היא: "כן". אבל המצב עוד יותר גרוע - כמעט בלתי אפשרי להבין את הקומפוזיציה של הרהיט (המרחב החיובי, השלילי והיחסים ביניהם) בלי לבנות דגם בגודל מלא, ולהציב אותו במקום אליו הוא מיועד. עכשיו, כשהבנו כמה עמוק הבור, הנה נשיב את רוחנו באמצעות כמה דוגמאות.

סבכה (Lattice) - ברהיט משולבים אלמנטים של סבכה (סריג) שיוצרים מסגרות עבור מרחב שלילי. הריבועים, המלבנים, ו"המשפך" לא באמת קיימים בגב הכסא.

Mackintosh - the willow chair

פערים - בריהוט משולבים חורים או פערים. בשולחן - הרווח בין מבנה הרגליים למשטח יוצרים תחושת ריחוף. בכסא - הרווח בין שני חלקי המושב יוצר מתח ועניין.

Tim Rousseau - hall table

Aled Lewis - tall chair

רכיבים היוצרים צורות גיאומטריות - הרגליים, הקושרות והידיות של הכיסא מגדירים צורות גיאומטריות מורכבות שמשתנות בהתאם לנקודת המבט. הקתדרלה שאנו רואים בצידו של השולחן לא באמת קיימת - היא נמצאת במרחב השלילי.