יום ראשון, 30 בנובמבר 2014

החיים בחוץ לא כל כך פשוטים (חלק ב')

ברשומה הקודמת דיברנו על חלק מן העצים המתאימים לבניית ריהוט חוץ. היום נדבר על העיצוב והבנייה של ריהוט חוץ, ונסיים בכמה הערות לגבי גימור.

גם אם בחרנו בעץ שמזדקן בכבוד, אנחנו חייבים לספק לו את התנאים המתאימים לתהליך ההזדקנות. הנה כמה עקרונות מנחים:
  1. יש להניח תנועת עץ (התרחבות והתכווצות) מירבית - אם ברהיטים רגילים אפשר "לרמות" פה ושם, ולקוות שהעץ לא באמת ינוע בשיעור של 2%, הרי שבריהוט חוץ אין הנחות. השינוי בטמפרטורה ובלחות היחסית, החשיפה לגשם ולקרינה מנצלים את מלוא שני האחוזים שמוקצים להם. עוד לא נולד המחבר או הפירזול שיעצור עץ בדרכו להתרחב או להתכווץ.
  2. יש להימנע מהיקוות של מים - מים שנשארים על הרהיט לאורך זמן הם מתכון בטוח לצרות. יש להימנע ממשטחים ישרים, ובוודאי ממשטחים קעורים. אם אין מנוס ממשטחים ישרים (בשולחן, למשל) - מומלץ לבנות אותם מכפיסים מרווחים ולא ממשטח רציף.
  3. יש לשאוף למחברים פשוטים הבנויים היטב - עיקרון הנשיקה (KISS - Keep It Simple Stupid) הוא העיקרון המוביל כאן. יש לשמור את המחברים פשוטים, פונקציונליים, ועשויים היטב. יש להימנע ממחברים שעלולים לאגור בתוכם מים, ויש לשאוף למחברים הדוקים וסגורים ככל שניתן. מומלץ לחזק את המחברים באמצעות דיבלים מעץ או באמצעות ברגים.
  4. יש להשתמש בדבק מתאים - יש להשתמש בדבקים המיועדים לשימוש חוץ. דבק D3 או D4 (אם הוא אירופאי) או דבק type-III (אם הוא אמריקאי). זה לא הזמן להיות הרפתקנים או לחסוך בכסף - יש לקנות דבק מחברה מוכרת בחנות עם תנועת קונים ערה.
  5. יש להשתמש בפרזול הולם - עפי"ר, אני מסתייג משימוש בברגים ברהיטים שבנויים עץ מלא. כשמדובר בריהוט חוץ - שימוש בברגים הוא ממש "בסדר", ויש שיגידו שהוא אפילו "מתבקש". עדיף להשתמש בברגים המהודקים באמצעות אום, ולא כאלה שמהודקים אל תוך העץ. בכל אופן, יש להשתמש בברגים שמיועדים לתנאי חוץ. מומלץ לא לכסות את ראשי הברגים בפקקי עץ, שכן המים נקווים בין ראש הבורג לצד התחתון של הפקק.
  6. יש לצמצם את שטח המגע עם הקרקע - יש להימנע מרכיבים (למשל קושרות) שבאים במגע מתמשך עם הקרקע. הרהיט שלכם איננו סירה - אל תשקיעו אותו במים.
הפערים בין מפלגת מי-צריך-גימור ("אם הרהיט יפה הוא לא צריך גימור, ואם הוא צריך גימור סימן שהוא לא יפה") לבין מפלגת גימור-תחילה ("גימור - כי לפעמים הרהיט הוא רק תירוץ") הולכים ומעמיקים כשמדובר בריהוט חוץ.

אנשי המי-צריך-גימור טוענים כי לא משנה מה תעשה וכמה תתאמץ - תוך כמה שנים הרהיט ממילא יזדקן ויקבל צבע אפור. הם מחזקים את הטענה הרציונלית שלהם בקביעה אמוציונלית - אנחנו אוהבים את המראה הטבעי האפור. אנשי הגימור-תחילה מסבירים בלהט שאם רק תיישם את הגימור "הנכון" (ותחדש אותו מדי שנה) תקבל רהיט צעיר לנצח. אנשי הגימור-תחילה מתקשים להחליט מהו אותו גימור "נכון" אותו יש ליישם, וכך נפתח בפניהם כר נרחב לדיונים אינסופיים.

אם התפקדת למפלגת הגימור-תחילה צפוי לך מסע ארוך ומפותל, רצוף עליות ומורדות, בדרכך אל המנוחה והנחלה - מציאת הגימור "הנכון". הנה כמה סיבות למסע הקשה הצפוי לך:
  1. התחום באמת מסובך. מדובר בכימיה - תחום שרוב האנשים פשוט לא מבינים בו דבר וחצי דבר. רוב האנשים מסוגלים להסביר (או להבין די מהר) איך עובד מנוע של מכונית, אבל מי מסוגל להסביר איך עובד סבון ?
  2. התחום משובץ במושגים "רופפים" שמותירים מקום לפרשנות נרחבת - מה ההבדל בין וורניש (תערובת של שמן, שרף ומדלל) לבין דניש אויל (תערובת של שמן עם וורניש). אני לא מבין מה זה "לכה עמידה", אז איך רוצים שאני אבין מה המשמעות של "לכה עמידה במיוחד" ?
  3. ההרכבים (ותהליכי הייצור) המדויקים של חומרי הגימור נשמרים בסוד. החברות אינן חייבות לפרסם את ההרכב המדויק, והן נמנעות באדיקות מלחשוף את המידע הזה. גם חפירה מעמיקה מעלה תוצאות מאוד חלקיות.
  4. חומרים בעלי שם זהה שמקורם בחברות שונות שונים מאוד זה מזה. חברים בכירים במפלגת הגימור-תחילה לעולם לא ימליצו לך על דניש אויל, הם ימליצו לך על דניש אויל של חברה מסוימת. אם הם רוקחים בעצמם שיקוי כלשהו של גימור - הם ישתמשו באדיקות בחומרי גלם מאוד ספציפיים.
  5. יושבי ארץ הקודש נתקלים בקושי נוסף. חלק לא קטן מהמותגים המובילים בחו"ל לא מגיע לארץ, ולעומתם מוצאים כאן מותגים מקומיים ויחודיים. כך נוצר מצב בו מצד אחד חומר שמופיע בעיתונים או בספרים בחו"ל איננו רלבנטי לארץ, ומצד שני לא ניתן למצוא חומר על המוצרים המקומיים.
אז מה עושים? קוראים, שואלים, מנסים, ומשתכנעים שהמסע חשוב יותר מהגילוי עצמו. ואפשר גם לחצות את הקווים, ולעבור למפלגת המי-צריך-גימור.

ואם במפלגות עסקינן - נסיים בתשדיר הבחירות המיתולוגי משנת 1988. משה דואק בראש מפלגת תרשיש. דרך אגב, מדובר באותו משה דואק שהשליך רימון יד בכנסת ישראל (כשעדיין שכנה בבית פרומין) באוקטובר 1957, ופצע את דוד בן-גוריון, משה שפירא, גולדה מאיר ומשה כרמל.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה